צורך לפרוק
למרות שיש קצת נקודות אור, עדיין יש לי הרבה מה לפרוק. הייתי מקוררת שבוע שעבר, גם עכשו עדיין קצת, כשחזרתי לעבודה לא האמינו לי שהייתי חולה, אח"כ זה עבר. למחרת היינו צריכות לפנות החדר שלנו בעקבות שיפוצים, העבירו אותנו לחדר לא מתאים בעליל שאני לא יודעת איך נתפקד שם, עשו את זה לעוד בנות בקומה היות ואנחנו לא בדיוק שייכות לשם (עובדות קבלן), וזה אחרי שהייתי עובדת מדינה הרבה שנים. זאת שאני עובדת איתה, בקרוב יוצאת לפנסיה, היות ולא מצאו מישהי במקומה, נאמר לי שאני אצטרך לעבוד במקומה, שזה יותר עבודה, יותר אחריות ויותר שעות, אני לא ידעת איך אעשה את זה. אני חיה לבד וזה גם קשה וגם מתסכל, כי עושים הכל לבד בלי עזרה ואין תמיכה כמעט. אני לא יודעת מה יהיה איתי, אני מרוחקת פיזית מהמשפחה וגם אין לי כ"כ קשר איתם, אמא שלי גרה במקום סיעודי. בינתיים צופים שיפלו טילים בכל מקום במדינה ע"י החמאס, צפויה רעידת אדמה, והאיום האיראני. רוב הזמן זה מפחיד אותי, אבל מצד שני אולי זה מה שיגמור לי את הצרות, מה שיבוא קודם. אבל אני פוחדת על החתולים שלי, אם משהו כזה יקרה איך אגן עליהם.
למרות שיש קצת נקודות אור, עדיין יש לי הרבה מה לפרוק. הייתי מקוררת שבוע שעבר, גם עכשו עדיין קצת, כשחזרתי לעבודה לא האמינו לי שהייתי חולה, אח"כ זה עבר. למחרת היינו צריכות לפנות החדר שלנו בעקבות שיפוצים, העבירו אותנו לחדר לא מתאים בעליל שאני לא יודעת איך נתפקד שם, עשו את זה לעוד בנות בקומה היות ואנחנו לא בדיוק שייכות לשם (עובדות קבלן), וזה אחרי שהייתי עובדת מדינה הרבה שנים. זאת שאני עובדת איתה, בקרוב יוצאת לפנסיה, היות ולא מצאו מישהי במקומה, נאמר לי שאני אצטרך לעבוד במקומה, שזה יותר עבודה, יותר אחריות ויותר שעות, אני לא ידעת איך אעשה את זה. אני חיה לבד וזה גם קשה וגם מתסכל, כי עושים הכל לבד בלי עזרה ואין תמיכה כמעט. אני לא יודעת מה יהיה איתי, אני מרוחקת פיזית מהמשפחה וגם אין לי כ"כ קשר איתם, אמא שלי גרה במקום סיעודי. בינתיים צופים שיפלו טילים בכל מקום במדינה ע"י החמאס, צפויה רעידת אדמה, והאיום האיראני. רוב הזמן זה מפחיד אותי, אבל מצד שני אולי זה מה שיגמור לי את הצרות, מה שיבוא קודם. אבל אני פוחדת על החתולים שלי, אם משהו כזה יקרה איך אגן עליהם.