צועניה

[מיכל 1]

צועניה

עכשיו אני צועניה אני אשיר וגם ארקוד בעיר לא אשים ליבי אל השעון שעל הקיר ולא אכפת לי מה תגיד כל העיר מלאה במחזרים כולם שורקים כולם קוראים ואני בכלל עירומה שם לבדי מה אכפת לי - והרי ליבי כבר לא שלי אני רוצה לברוח - להעלם מן הסתם לגור בתוך יער ללא טרוף הזמן ואת גופי לאהוב שם בעצמי ואת נפשי לחבק בעוצמתי שלי - ולהתגבר -

 

[ארבל מהכרמל]

מיכל...................

וואלה ,בית וחצי ראשונים והייתי מחוייך הנה שיר אחד שמח מאת משוררת החדר. ושוב המפץ לראת הסוף,אוףףףףףףףףף........ אולי במקום שם לבד ביער ניקח לנו סלסלה עם כל טוב,מפה צחורה,רדיו טייפ לא נשכח ונאהב גופנו יחדיו? מיכלי,אני מתעצב עם כל שיר שלך יותר ויותר...

 

[מיכל 1]

לארבל מנסה להיות אפטימית בשבילך

כדי שהצער לא יטריד את ליבך אני כותבת שוב - והשיר מוקדש לאיש שלי סל ענקי ביד ופירות יצאנו ליער אחד רחוק - כדי לראות רצית לגעת שם בדברים אסורים ואני חייכתי שם חיוכים מפתים היה שם אגם כחול כמו עיניך היו שם פרחים אדומים - לכסות עירומי מפניך והיתה אהבה - והמון נשיקות משפתיך אתה אהוב שאשטוף שם במים בוא ותשלח כעסך על כפיים ונצלול שם לעמקי מים כחולים אוהבים - עירומים - מופרעים - ארבל אני מקווה שזה עונה על דרישתך לשיר מחוייך - זה מה שאני יכולה!

 

[ארבל מהכרמל]

מאד אהבתי,תודה !!!

ואת משהוכחת שגם בשירים כאלה את הופכת לפלא אז למה לא לגוון במקצת אלא לשקוע במר גורלך או גורל אחרת ? היתכן שאדם יזעק מנשמתו ולו רק בשיר ושלא יהיה לזה הקשר ישיר על שמתחולל בליבו וסוער בנפשו? מיכל סלחי לי על מילותי אלה אבל אני רגיש ומקבל הכל כפשט ולכן קשה לי עם שירייך.