צומת של שינוי

[shirleyrozental]

צומת של שינוי

אז אחרי שראיתי שהעבודה שלי לוקחת ממני המון אנרגיות ותורמת להרגשתי הרעה, החלטתי להתפטר. באותו יום כאילו משמיים התקשרו אליי מחנות שאליה שלחתי קו"ח לפני כמה חודשים ואמרו לי שהם עושים ראיונות החל מיום ד'. החנות הזו עוסקת בדברים שאני אוהבת ושיש לי עמם ניסיון אך מבחינת מרחק ותנאים אני לא בטוחה שזה מתאים לי... עכשיו בקיץ אני בחופשת מבחנים החל מעוד שבועיים, אז כדאי לעבוד, אבל כאילו אני לא מוצאת את עצמי ולא יודעת במה לעבוד, על מה להתפשר, ואולי בכלל לא לעבוד ופשוט למלא מצברים, לקחת הלוואה ולהתרכז אך ורק בלימודים. ואת כל זה אני צריכה להחליט תוך ימים ספורים, לפני שההרשמה ללימודים תגמר

ועכשיו אני חושבת שאולי בכלל עשיתי טעות שהתפטרתי מהמקום הזה כי סה"כ די שקט רב הזמן ומשלמים טוב ותנאים מעולים וזה די קרוב לבית... הצילו

 

[אוריק3]

שנאמר.."סוף מעשה במחשבה תחילה.."

 

[shirleyrozental]

היה לי יותר קל אם לא הייתי חושבת כ"כ הרבה...

תאמין לי שאני שם 3 חודשים רק כי אני חשבתי כל הזמן על התנאים וכו', ככה שתחום המחשבה זה לא מה שלוקה אצלי בחסר...

 

[bridges]

מישהו פעם אמר לי:

"תעזוב מקום עבודה לא משום שאתה בורח ממשהו שם אלא משום שהמקום החדש מלהיב אותך. אחרת מהר מאוד תגלה שמה שברחת ממנו במקום העבודה הקודם נמצא גם במקום החדש." זה נכון ד"א גם לכל מערכת יחסים. לסיכום: אני מזמין אותך לקחת אחריות ולהתמודד עם מה שבאמת לוקח ממך אנרגיות וגורם להרגשה הרעה ולא להאשים משהו או מישהו אחר. בנוסף, אני מזמין אותך לכתוב בבירור מה ההתלבטות משום שזה ממש לא ברור ממה שכתבת. על מה את צריכה להחליט בימים הקרובים, גם על העבודה וגם הלימודים? מה הקשר בין ההרשמה ללימודים להחלטה על מקום עבודה? בהצלחה, רונן

 

[shirleyrozental]

תודה על תשובתך

התפטרתי וכרגע אין לי מקום עבודה חדש, ככה שאין מה שילהיב אותי. אני אולי לא יודעת מה אני רוצה אבל אני יודעת מה אני לא רוצה - אני לא רוצה סביבת עבודה שבה אני לא מתחברת עם אנשים, העבודה לא מעניינת אותי ובמקום להיות מזכירה אני הופכת למלצרית-מנקה-מזכירה. כמו כן לא העבירו לי חפיפה מסודרת ואני מרגישה שאני לא יודעת את העבודה, מה שגורם לי גם כן להרתעות מסוימת. כשאני שואלת אנשים הם עושים לי פרצופים ואני גם שונאת את שיטת הטלפון השבור: "תגידי ל-X שאמרתי ככה וככה.." אני צריכה להחליט לגבי אם אני רוצה לעבוד וללמוד בו זמנית או רק ללמוד:

אם אני רק לומדת - במקום לקחת קורס אחד בסמסטר, אני אקח 3. ואז במקום לסיים את השנה עם 2-3 קורסים אני אסיים עם 6-7 קורסים וזה ייתן לי פוש לקראת סיום התואר שלי ואז אהיה קרובה יותר לעבוד בדבר שאני רציתי לעבוד בו. אני אשקיע את כל כולי בלימודים ולא אצטרך לעבוד בכל מיני עבודות שאני לא אוהבת. שייגמר לי הכסף, אבל בכל מקרה אצטרך לחזור לעבודות כאלה או שאצטרך לקחת הלוואה עד לסיום התואר.

אם אני לומדת ועובדת - אני צריכה עבודה שתוכל להתחשב לי בלימודים. עבודה כזו צריכה להיות עבודה שהשעות בה גמישות, או שיש משמרות, או שהמשרה היא חלקית, נוסף לכך היא צריכה להיות יחסית קרובה לבית כדי שלא אבזבז זמן רב בנסיעה, וכזו שאוכל להנות בה כדי שלא אשוב לבית מרוקנת מאנרגיות בגלל שרע לי בעבודה.

אני אני רק עובדת - אני אבחר בעבודה שבה אני אעבוד משרה מלאה, וארוויח בה מספיק כסף עד שאוכל לממן את כל הלימודי תואר שלי, עד לסיומו. אני צריכה להחליט על אחת מהאופציות די בקרוב כי ההרשמה לסמסטר סתיו שיתחיל באוקטובר מסתיימת ב-25/07. כמו כן יש לי מחר ראיון במקום עבודה שעשוי לעניין אותי: חנות דיסקים - החנות עצמה קרובה למקום הלימודים שלי, יש לי ניסיון בחנות מתחרה שלהם של שנתיים ואני אוהבת מוזיקה. אבל אני יודעת שנהוג לשלם שם משכורת נמוכה, לעבוד בשישישבת וחגים, אין כל מיני הפרשות לקרן השתלמות ולקרן מנהלים ואני צריכה לשם שני אוטובוסים. מקווה שהפעם זה יותר ברור

 

[bridges]

עכשיו הרבה יותר ברור

זה העניין. את מדברת על מה לא. אני מזמין אותך לדבר על מה כן. וזה די פשוט: במקום "אני לא רוצה סביבת עבודה שבה אני לא מתחברת עם אנשים" תהפכי ל: "אני רוצה סביבת עבודה שבה אני מתחברת עם אנשים" וכו' לגבי ההחלטה. תנסי להפוך לבחירה. איך לעשות את זה? בואי תניחי שאת היום במצב כזה: יש לך מספיק כסף כדי לסיים את הלימודים (אבל לא יותר). וגם את מוצאת את העבודה שמתאימה לך שמשלמת משכורת סבירה. במה היית בוחרת? רונן

 

[shirleyrozental]

זה לא מספיק שיהיה כסף רק בשביל הלימודים

אני זקוקה לכסף גם כדי להחזיק את הדירה שלי. אז אני מניחה שהייתי בוחרת בעבודה...

 

[bridges]

ואם יש לך מספיק כסף...

גם להחזיק את הדירה אבל העבודה הזאת תאפשר גם לצאת לבלות ואולי אפילו לצאת לחופשה בחו"ל פעם בשנה?

 

[shirleyrozental]

נראה לי שזו חמדנות

כי אנו מקבלים חינוך מצד אחד לא להיות חמדן ומצד שני שכסף לא גדל העצים וכמה שיותר כסף, זה יותר טוב ומקסימום נחסוך את זה. ככה שאני אענה כל הזמן עבודה נראה לי

 

[bridges]

מה שאת אומרת זה שאת לא בוחרת

בחירה לא נובעת מהחינוך שלנו, מהורים שלנו או כל דבר. בחירה זה על מה שאנחנו רוצים. וכן, בחירה דורשת לקחת אחריות ולא להאשים מישהו/משהו אחר במה שקורה לך. כמו אוריק ואיציק אני מזמין אותך לחזור צעד אחורה ולהתחיל להסתכל על החיים שלך. לא על מה שאומרים לך או על מה שחונכת אליו אלא על מה שאת רוצה. על החלומות שלך, על השאיפות שלך. רונן

 

[אוריק3]

שירלי טמפל החביבה..

 

[אוריק3]

(2) אם זכרוני דל האמצעים איננו מטעניי את

דשה בעניין הזה מזה כמה פעמים לאורך התקופה האחרונה. וזה לכאורה בסדר..ברם. משו אולי לא נכון בדשדוש הזה? הואילי לקחת עצמך שנה אחורה, לרכז את הרצונות שלך ביחד עם המתרחש איתך..ולשאול: אולי משו לא תקין באחד מהם או שניהם יחד? ואז ננסה יחד איתך לחשוב .. מה דעתך?

 

[shirleyrozental]

לא הבנתי את הכוונה...

משהו לא תקין בשניהם ביחד או באחד מהם

מה זאת אומרת

 

[אוריק3]

משהו לא תקין אולי בדרך שאת נוקטת בה..

הדרך שאת מתנהלת, מסיקה מסקנות ופועלת.. תבחני מה לא תקין... אולי

 

[shirleyrozental]

נשמע כאילו יש לך תשובה כלשהי לשאלות אלו.

הייתי רוצה לשמוע אותה.

 

[isaacm]

שלום לשירלי

מה שלומך? נשמע לי נפלא, את שוב במקום של אתגרים, החלטות משמעותיות. שוב בצומת. יפה לך, ונראה לי שאת נהנית להיות בצמתות הללו. מרגש, מאתגר, מזמין עבודת מוח אינטנסיבית, כמו שאומרים - מלא עניין. ממש אין מה להשוות את המקום הזה למצב של אמצע סימסטר, הכל ברור - פשוט צריך להיות בכל השיעורים, להכין את כל התרגילים, לעבוד בשעות שקבעת לעצמך -- שום דבר שקשור בהחלטה. איך שאני רואה את החיים, סתם - בחרתי לשתף אותך, זה שכאשר אני מבלה יותר זמן בקבלת החלטות מאשר במימוש שלהן הרי סידרתי לעצמי דריכה מלאת עניין במקום. שום דבר לא יזוז בלי שאעשה מעשה. והכוונה שלי היא לעשיית מעשה, בשלמותו, לא כמעט. אחד הדברים שאהבתי לעשות בצעירותי (אני עדיין רואה את עצמי צעיר), היה לייצר מצבים ואחרי שכבר הייתי במצב נתון הייתי מתייעץ. אחת הסיבות (גיליתי את זה אחרי הרבה שנים) הייתה שהגעתי למסקנה על סמך מידע חלקי ביותר (גם תוך התעלמות ממידע שהיה לי) ברגע של תחושה רגשית חדשה, ולא רציתי שיהיה מקום לשינוי. לכן מייד נקטתי בצעדים בלתי הפיכים. בדרך כלל הייתי נוקט ביותר מצעד בלתי הפיך אחד כל פעם. מה דעתך, שירלי? מה שכתבתי מדבר אלייך, בכלל? זה דומה במשהו למה שאת עושה? יכול להיות שההחלטה שתקבלי עכשיו לא כל כך משנה, באמת? אולי זו הדרך שלך להיות עסוקה ולא לעבוד על משהו אחר? שתפי אותנו

איציק

 

[shirleyrozental]

לעבוד על עצמי - תרתי משמע

לא נוקטת בכלל צעדים, אלא עומדת במקום, מוצפת גירויים ולא יודעת במה להתרכז. התחושה שלי היא שאני חשה באופן תמידי התלהבות מכל מיני דברים, ורואה את היתרונות של כל אחד מהם ואת החסרונות ובהכרח זה אומר שכשאתה בוחר במשהו אחד - אתה מפסיד את היתרונות של הדברים שבהם לא בחרת, והרי דוגמאות מחיי היומיום שלי:

אני מרגישה שאני רוצה עבודה שאני אוהבת, אבל אז זה אומר שאני לא ארוויח בה מספיק. אני מרגישה שאני רוצה עבודה שאני מרוויחה בה, אבל אז התנאים שלה לא טובים.

אני מרגישה שאני רוצה בן זוג שאוהב מעודד ומפרגן, אבל אז זה אומר שאני צריכה לסלוח למישהו שפגע בי מאד ולא להתחשב בסביבה. אני מרגישה שאני רוצה בן זוג שלא יפגע בי, אבל אז זה אומר שאני צריכה להיות עם מישהו שלא מספיק תומך בי.

אני מרגישה שאני צריכה פרטיות, אבל אז זה אומר שאני צריכה להשאר בדירה שלי. אני מרגישה שאני צריכה לחסוך כסף, אבל אז זה אומר לחזור לבית ההורים.

אני מרגישה שאני רוצה לעבוד במקצוע שבו אני לומדת, אבל אז אני צריכה לממן את עצמי ולחכות בסבלנות לסופו. אני מרגישה שאני רוצה להפסיק את הלימודים וללמוד משהו אחר, אבל אז למה השקעתי כל כך הרבה כסף בתואר בלתי גמור? אני פשוט עסוקה בלא להיות עסוקה פיזית, אבל כל הזמן אני כן עסוקה רגשית והנפש והדעת מתפוצצות מרב בלאגן. אז תמיד יש המון פרוייקטים מותחלים, ואין לי את היכולת/הכח לסיים אותם. הייתי רוצה לפעמים לשים אוזניות על האוזניים, כדי לא לשמוע את "הקולות הפנימיים" האלה שמדברים על הגשמה או שנותנים לי רעיונות לפרוייקטים חדשים. הבעיה היא שהם מבפנים, ותמיד יש בינהם מעין מאבק, כמו בין השכל ללב. אני מרגישה שהתייאשתי. בן זוגי כל הזמן מזכיר לי שהחיים לא פיקניק וכל הזמן שאני חושבת על דבר מה, הוא כל הזמן אומר רק איך זה יכול להשתבש. למשל, רציתי להוציא ספר. ביום שישי פניתי לסופרת במייל וביקשתי ממנה טיפים והיא בטוב ליבה חזרה אליי עם המספר טלפון שלה במייל תוך שעה והרגשתי שהיא מאמינה בי הרבה יותר מבן הזוג שלי... ואם את בן הזוג שלי אני לא מצליחה לשכנע שאני מסוגלת להגיע לאנשהו, איך אשכנע אנשי מקצוע שאני יכולה לעבוד בחברה שלהם

זה די מבאס, גורם לי להתייאש וגם לעצמי לפקפק ברצונות ובחלומות שלי. תודה על תגובתך

 

[isaacm]

זה בערך מה שתיארתי.

שיהיה לך ברור. זאת אומרת, את צריכה להבין שיש לך רווח כלשהו מהמצב הזה. אני לא יודע לשים את האצבע בדיוק על מה הוא הרווח. תנסי אולי לקרא את התיאור שלי שוב. רוצה להזמין אותך לעשות מעשה. לצורך מימוש ההזמנה יש צורך בהסכם. בצד האחד של ההסכם חותמת שירלי, בשני . . . העלמה רוזנטל. בקיצור הסכם שלך עם עצמך. והרי ההסכם: כשאת בוחרת לעשות משהו - הדבר היחיד שיגרום לכך שתפסיקי לעשות אותו יהיה כי את כבר לא רוצה לעשות אותו. מה לא בא בחשבון? אי אפשר: על זה את חושבת מראש ולכן אם היה לך ברור שאפשר - אז אפשר. יש משהו יותר דחוף: דברים דחופים יהיו תמיד. החשוב הזה יותר דחוף מכל דחוף. .........: ..................................... תשלימי בעצמך

נכון שהבנת את הרעיון? אוקיי, הנה שאלת השאלות: כל כוכבית שסימנת מייצגת את שתי השורות המהוות דילמה. פה אפסיק ואזמין אותך, שירלי. הסכימי עם העלמה את ההסכם הנדרש. תבחרי על איזה כוכבית את מעוניינת לעבוד. ונצא לטייל. אם מצאת עם מי לעבוד - זה בודאי יהיה יותר מהיר מהפורום, וגם - לא פורה לעבוד על שני כיוונים במקביל. אז כל עוד את ללא מאמן - בואי תמצי את האפשרויות שלך. איציק

 

[shirleyrozental]

הסכם בעייתי לדעתי

אתה כותב: "כשאת בוחרת לעשות משהו - הדבר היחיד שיגרום לכך שתפסיקי לעשות אותו יהיה כי את כבר לא רוצה לעשות אותו." הבעיה היא שאני לא רוצה לעשות דברים מהר מדי

אני מתחילה לעשות משהו, מרגישה שאני עומדת לוותר על משהו אחר, מפחדת ומפסיקה את העשייה, כי אני לא רוצה לעשות את זה, כי אני לא רוצה להפסיד את הרווח שבדבר האחר שעליו אני חושבת. נראה כאילו הדברים קשורים זה בזה, אך איני בטוחה מהו הגורם הראשי שמביא למהומה: האם הזוגיות שבה אני נמצאת, העדר עבודה, או שאולי בכלל האין-קץ ללימודים (אני לומדת באונ' הפתוחה). בכל מקרה עשיתי דף עם רשימה של כל האופציות שנראות לי כפיתרון (הגעתי ל - 8

) וגם בדקתי את מצב החסכונות שלי. הגעתי למסקנה שעל מנת לעבור את הלימודים ולסיים את התואר, אם לא ישנו את השכר לימוד ואם לא אכשל באף קורס, אמור להגיע לכ - 40,000 - סכום קרוב למדי לסכום שכרגע יש לי בחסכונות, שזה טוב לדעת... עדיין זה לחיות על הגבול גם אם אני חיה אצל ההורים וכל מה שאני עושה זה ללמוד ולא לצאת ולא כלום.

 

[isaacm]

בעיות זה דבר טובו

בואי נחשוב יחדיו. האם זו הבעיה היחידה? מה יקרה אם תראי דרך בה הבעיה הזו לא קיימת, האם אז ההסכם יתאים לך? ספרי לנו. איציק