צום עשרה בטבת - קטע

[חסדין]

צום עשרה בטבת - קטע

אני חייב לשתף אתכם. אני כל היום בעבודה. עובד במקום חילוני. חדר לבד. אין לי בעיה לאכול ולשתות בלי שאף אחד יראה. בבוקר בא לי לעשן סיגריה, רציתי לשתות משהו אבל הילדים היו איתי באאוטו אז לא קניתי. נסעתי לעבודה, חשבתי לשתות כוס תה או קפה, אבל אמרתי לעצמי: מה איכפת לך לנסות לצום. אז צמתי. בצהריים ממש הציק לי הרעב. בפרט שידידה שאני מכיר שוחחה איתי ואמרה לי מה היא מכינה לצאת הצום. בלעתי רוק. (היא דתיה חזקה). אבל אמרתי לעצמי שעוד שלוש שעות יוצא הצום. אז חבל. אם כבר צמתי עד עכשיו כדאי שאסיים את הצום. בתוך כל הזמן הזה, עדיין לא הנחתי תפילין. הייתי בקשר עם הידידה וכל הזמן בראש שלי דוקר לי: עוד לא הנחת תפילין. עוד מעט שקיעה. אתם מבינים: אני צם אבל לא מניח תפילין. בסוף עברה כבר השקיעה ופתאום נזכרתי: אוי לא הנחתי תפילין. רצתי לאוטו, הבאתי את התפילין, התפללתי מנחה והשלמתי שחרית. וכל זה אחרי השקיעה. אני מופתע מעצמי. אבל מרוב שאני מופתע בכל פעם מחדש, ההפתעות כבר לא מפתיעות....... היו שלום, חברים יקרים

 

[סוג ב]

השאלה היא:

למה אתה צם או מניח תפילין. אתה מאמין?

 

[חסדין]

אז זהו ש...

קשה לי מאוד להגדיר לעצמי מה אני בדיוק. בעבר היה ברור לי מאוד שאני כבר ממש ממש לא מאמין. עם השנים, הקמתי משפחה, הבאתי ילדים. ואני מסתתר מעצמי ומסביבתי. שנים של כאב ושל בדידות וקושי שאין לתאר. רק אני ועצמי בצד אחד והעולם כולו (כולל משפחתי הקרובה) מהצד השני. עם השנים עייפתי מלחשוב ולהרהר, המוח כנראה קצת התנוון. השאלות נשארו אותן שאלות. והתשובות עדיין נעדרות (אולי יביאו אותן בעסקת שליט)... התנהלות חיצונית חרדית למהדרין והתנהלות פנימית נעדרת סממן של דתיות. אני אינני מאמין אך אני לא חדל מלשאת תפילה שסוף סוף אאמין כמו "רוצה לעזוב" (שהאמת, אני מעריך אותו ואת דבריו יותר מאשר את האחרים כאן, מבלי לפגוע באיש), גם אני בטוח שהחיים שלי היו הרבה הרבה יותר קלים אם הייתי מאמין. אבל, לצערי, לא הייתי מסוגל להאמין. עם הזמן היכתה בי ההכרה שכנראה הכל שקר. לא ייתכן שכל מה שמספרים לנו אמת. עוד אכתוב בעניין כנראה בעתיד. פעמים רבות נשאתי תפילה (קונפליקט עם הכפרנות שלי) לאלוקים (עדיין מתקשה לקרוא לו בשמו המקורי) שיחדיר בליבי את האמונה אליו. מצאתי את עצמי מקנא בתום אמונתם של אחינו הספרדים מהדור הקודם - איך שחשוב להם להתפלל במניין את כל שלושת התפילות וגם בימי החול. ואילו אני - עוכר ישראל שכמותי - לא איכפת לו בכלל שהנה השמש שוקעת לה ואפלולית הלילה כבר יורדת על פני הארץ ואפילו תפילת שחרית טרם עלתה על שפתותיי. בכיתי על כך במסתרי ליבי. אבל, כאמור, עייפתי מלחשוב. עדיין יש בי את את הקול הפנימי שכדאי לי, למען עצמי ולמען נפשי המיוסרת לעשות מעשה ולזרוק את הכל מאחריי. אבל הקול המתגלגל והמהדהד מהעבר פינה את מקומו לטובת קול ענות חלושה. לאחרונה הקול קצת מתגבר, אבל אין בכוחו כנראה להשיל מעלי את זקני העבות ואת שחור כיפתי. זה גם עוצר אותי בקטע עם בנות (אני גרוש זה מס' שנים) ובהנאות חיים נוספות... אבל כרגע נכנעתי. עד יבוא גואל לנשמתי המיוסרת ולנפשי העייפה....

 

[אביב זמיר 3]

מה בקשר לבדיקה

שכלית ויסודית של האמונה ?

 

[חסדין]

את הבדיקה הזו ביצעתי

את המסקנות הסקתי. אבל זה היה די מזמן. ניתן להבין זאת מבין השיטין של תגובתי הקודמת. אבל....

 

[אביב זמיר 3]

לפי איך שהבנתי

השכל אומר לך שאין אמת בדת ,והרגש רוצה בכל זאת להאמין .אם זה ככה ,אתה צריך לעבוד על הרגש שיישר קו עם השכל ,לא ? האמת שיש בדת הרבה דברים שהיה טוב אם הם היו קיימים .למשל האמונה שהכל לטובה ואין שום סבל שבא סתם ,לכן אפשר בהחלט להבין למה אתה כל כך רוצה להאמין .אז במקום להמשיך להסתבך עם עצמך ,תלמד להתמודד עם התפיסת עולם שהדת לא מעורבת בה . אם לא הבנתי אותך נכון ,הדברים מוקדשים למי שמזדהה איתם .

 

[גנדרן]

תשמע אביב

תשמע ידידי, הכל טוב ונכון עד שאתה עומד במבחן.... לא מציע לאף אחד לעמוד בו, אבל כשאתה רואה אנשים נהרגים לידך מימין ומשמואל. העולם נראה כמו גהינום(ככה זה במלחמה...) אתה צריך להסתער אבל הפחד אוכל אותך.... אז פתאום אתה יודע שמה שמחזיק אותך זו האמונה. ואז אתה מגלה את הכוחות הטמונים בך, אתה פתאום קם ועושה מה שצריך, אתה משאיר את הגורל בידי אלוהים, יהיה מה שיהיה. וזה נותן לך כוחות אדירים... אתה באת ממסגרת כובלת, שחנקה אותך ולא נתנה לך להתפתח לבד...

 

[האיש במסכת הברזל]

מזדהה אתך במאה אחוז

ההרגשה קשה מאוד מבחינת "אוי לי מיוצרי ואוי לי מייצרי" אתה כבר הגעת מזמן להבנה שמשהו פה לא מסתדר, אבל אתה עדיין לא בטוח מה ולמה. יום אחד אתה משכנע מישהו (או את עצמך) באמיתות התורה, וביום למחרת תשכנע אחד אחר (או שוב פעם את עצמך) שהכל בבל"ת. בקיצור גם אוכל את הדג המסריח וגם מקבל מכות העיקר שלא להיות מגורש מהעיר...

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

זה מוזר לי

כי אני, ברגע שיצאתי מהקופסא שגדלתי בה והתחלתי לחשוב על הדת 'מבחוץ', הספקות נעלמו. הדת שלנו הרי כל כך דומה לשאר הדתות (למרות נסיונותיהם של המחב"תים לשכנע שיש שוני אדיר) שלא מצאתי סיבה להעדיף אחת על פני אחרת. ולא, זה שגדלתי על דת אחת אינה מהווה סיבה להעדפה בכלל. רגשית אולי, אבל שכלית ממש לא. בקיצור, הזמן היחיד שחייתי בספק מנקר היה בתקופה שלמדתי בסמינר וייגעתי את עצמי בללכת ולשאול רבנים. כשניסיתי להאמין בכוח, הספקות ניקרו בי והציקו לי נוראות. כשהפסקתי לנסות והסתכלתי על הכל בעיניים פקוחות וקרות, הדברים התבהרו.

 

[moshe010]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif אני מרגיש ממש דומה

החלפי "סמינר" בישיבה /כולל וזה אני אמנם לא העזתי לללכת לשאול רבנים אבל קראתי בהרבה ספרים של רבנים מחבת"ים ובשלב מסוים הבנתי שהם לא עוזרים לי כלום וגם אם התורה אמת לא מהם תבוא ההוכחה, ובסוף הבנתי שמכל נקודות מבט אפשרית ומכל זוית אפשרית אתה נתקל בסתירה ובפירכה והוכח לי מעל לכל ספק שאין אלהים ואמנם יש לדת שלנו יחודיות אבל אין זה אומר כלום בנוסף לכך לשאר הדתות יש יחודות אחרות

 

[מבולבלונת]

לא רק שהדת שלנו דומה לשאר הדתות

המחב"תים שלנו שואבים שיטות שיווק ומכירה מהם, ועם כל האבסורד שבדבר, רעיונות להוכחות... בתחילת בילבולי גלשתי לרוב באתרים של הדתות הנוצרית והאיסלמית, תרגמתי קטעים, מאנגלית, לטינית וערבית, ישבתי עם הגוגל טרנסלייט שעות. הנצרות מרבה להשתמש בהוכחות ממש כמו היהדות, האיסלם לא מנסה אפילו להוכיח, פשוט אומרת 'תאמינו, מוחמד הנביא יודע הכל'. בתחילה הופתעתי, אחר כך שמחתי לגלות שאין חדש תחת השמש, ואיך אמר לי פעם גולש חביב בפורום דתות, כששאלתי האם לדת היהודית אין כל יתרון של אמינות כהיותה ראשונה, אמר, אין לה שום יתרון, אבל יש לה אחריות כבדה, כשמתסבר שהדת זה בולשיט היא הראשונה שצריכה להכות על חטא... קניתי.

 

[האיש והמסכה]

וזה אפילו לא נכון

1)חוקי חמורבי הם הראשונים והם מאוד דומים לחוקי התורה. 2)מה זה ראשונים? מה ההבדל בין הנביא יחזקאל לנביא ישו או מוחמד? 3)באותו ענין האם התלמוד הוא לא דת חדשה? אלא מה התלמוד טוען (ואני לא נכנס כרגע לעד כמה הטיעון הזה הגיוני) שיש להם סימוכין, ועשית ככל אשר יורוך וכו', אז גם לישו יש סימוכין בברית הישנה (לגבי האיסלם אני פחות מכיר).

 

[ל י מ ו נ י נ ה]

היהדות היא בהחלט הדת המונותיאיסטית הראשונה

שעדיין קיימת. אמנם כנראה שפרעה אחנאתון היה המונותיאיסט הראשון, אבל אין היום אנשים שמשתייכים לדת הזאת, היא היתה קיימת תקופה קצרה מאד.

 

[moshe010]

היהדות היא לא רק הדת המונותיאיסטית הראשונה

שעדיין קיימת אלא היא גם הבסיס של שני הדתות האחרות שנפצלות ממנה ובנויים עליה (בשונה מפרעה אחנאתון) אבל כמובן שאין זה מזכה אותה בזכויות אלא בחובת של הנחלת שקר ואכזריות לעולם

 

[moshe010]

לדת האיסלם יש יחודיות שמבטלת את הצורך להוכחה

בעינ המאמין לדת האיסלם אין צורך בהוכחות כיוון שיש להם יחודיות הם טוענים כך אי אפשר לעבוד על מיליונים שהיה התגלות או נס על טבעי ,ולכן בוודאי התגלותו של אלהים למשה בהר סיני היתה אמיתית וכן התגלותו של האלהים בתוך ישו היתה אמיתית וכן ההתגלות של אלהים למוחמד הינו אמיתית, והוא בא לתקן שיבושים שהצטברו במהלך הדורות ועצם העובדה שמיליונים קבלו את נבואתו זה ראיה שזה אמת ,רק פשוט הנוצרים והיהודים שבויים בדעות הקדומות שלהם ואילו המאמין היהודי /הנוצרי על כורחו הוא מוכרח להאמין שאפשר לעבוד על מיליונים ולכן הם צריכים להביא הוכחות אחרות ויחודיות אחרות

 

[רוצה לעזוב]

רק עכשיו

אני שם לב להודעה חשובה ומעניינת זו. מקוצר זמן אשיב רק בתודה תודה לחסידן על המחמאות...! בדרך הטבע, זה מחמם את הלב... אולי עוד אשוב ואשנה פרק זה, ואגיב כאן מה שיש בדעתי.

 

[חסדין]

חיבוטי נפש

בעקבות המסה הקצרה שכתבתי, נשלח אלי מסר מאחת מחברות הפורום ובו נשאלתי כיצד עבר הצום, תוך שהיא מביעה גם את לבטיה שלה. להלן תשובתי (שעומדת גם בזכות עצמה, ללא קשר לשאלה שבשלה היא נכתבה) בניכוי מס' משפטים קצרים (על מנת להתאימה לתגובה בתפוצה ציבורית רחבה יותר). יום טוב, הצום עבר עשר. דווקא בכלל לא היה לי קשה לצום. בשבת אכלתי טוב והיה לי טוב שלא לאכול ביום ראשון. הצמא קצת הקשה עלי. אבל בסדר בסך הכל. ברור שהסיבה שצמתי היא לא בגלל העדר הקושי. לולא היה מדובר ביום צום לא הייתי מונע מעצמי את ההנאה שבאכילה ובשתיה. קשה לי להגדיר את עצמי כמאמין. הלכתי כברת דרך די ארוכה בחיים שההתמודדות שלי עם האתגרים שהיו בה לימדה אותי להבין שאני לא באמת מאמין. אבל בכל זאת - סוג של פיצול אישיות, את יודעת - אני מתקשה להיגמל מהחדווה שבעשיית כמה דברים שנובעים מהאמונה - מחד. ומהקושי שבהעדר עשיית כמה דברים שמקורם באמונה. כאילו שאני אומר לעצמי: אני יודע שהדת היא חארטה. אבל אם בכל זאת יש בה משהו, כדאי לשמור על יחסים טובים עם אלוקים. האמת שזה גם לא בדיוק זה. עדיין לא מצאתי את ההגדרה המדויקת של מה אני בדיוק. דווקא בעבר היה לי הרבה יותר קל להגדיר את עצמי. היה ברור לי לחלוטין שאני לא מאמין נקודה. עם הזמן חל כרסום בהחלטיות הזו. כיום אני גרוש ודי אדון לעצמי. יהיה לי יותר קל לעזוב מאחור את תורת אבותי ומצוותיה.המראה שלי הוא חרדי למהדרין, והדבר גם מונע ממני או לפחות מקשה עלי ליצור קשר אינטימי עם נשים. אני גם לא בדיוק יודע איך עושים את זה, אני נעדר ניסיון בתחום (לכל אורך שנות נישואיי שמרתי באדיקות על הקן המשפחתי וטרם נישואיי לא ידעתי אישה מעולם). אני עדיין מתקשה לקום ולעשות מעשה, למרות שהסערה הפנימית שמתחוללת בקרבי והנסיון הכושל לדכאה יוצרים בי חולאים לא פשוטים שמקשים על ההתמודדות עם אתגרי החיים ועל "העצמת האני" שלי. ימים יגידו.