יש עוד מישהו שלא צם?
זקוקה ליום חופש יותר מלתענית. אז אני מכבדת את כל הצמים - אבל אוכלת ונחה. קיבלתי חיזוק בלתי צפוי מסבתא שלי: "את עושה נכון!". והיא מתפללת כל יום. ירדה ממני החרדה מכאב ראש, ממחשבות טורדניות על בדידות ורווקות מצום מאוחר, הרגשה זיפתית מלא לצחצח שיניים. קיבלתי ימי חופש, רוגע ומנוחה - והשנה פחות מטפסת על עצמי בגלל ה"חטא" הזה. החטא: שעל פני טקסיות שנפרטת לתלוליות של "היה כבר" שוב ושוב ,אלוהים מעדיף קלילות. במקום להיות רק עם אנשים יהודיים/דתיים מכונפי קדושת מרומים, אני אהיה עם השותף הלא יהודי שלי ועם השותפה החילונית בשיא הסתם הנינוח. במקום להצטדק לפני אלוהים, אני מבינה שאני כועסת עליו. הוא מבין אותי - ואפילו מעדיף להיות עם כופרים וכלבים. מאחלת יום כיפור שלוו לכל הלא-צמים, שיש להם הרבה פחות מחשבות טורדניות כשהם אוכלים ושותים.
