השאלה אינה יכולה להשאל בצורה גורפת
אין ספק שאשה הרה הרי היא בהקלה מרובה לגבי תעניות. בקל יכולה היא להיקרא חולה שיש בו סכנה. ולא רק היא אלא אף העובר. הנה טלי דוגמא ממעוברת שבא לה לאכול משהו שהריחה, הרי שהיא והעובר בחזקת סכנה. אמנם יום הכיפורים הינו מעט חמור יותר מתשעה באב. אבל נראה לי שלא בצורה גורפת, אלא בשאלה הלכה למעשה באשה מסויימת עם תיאור מצבה, יש מקום להקל בשאילת רב. ואגב בפרק אחרון שביומא אומרת המשנה עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה ומספרת לנו הגמרא שם: ההיא עוברה דארחא [היתה מעוברת שהריחה) אתו לקמיה דרבי (באו לשאול את רבי יהודה הנשיא) אמר להו זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא (אמר להם, לכו לחשו לה שיום כיפור הוא היום) לחושו לה ואילחישא לחשו לה והיא נרגעה עד שויתרה על האוכל) קרא עליה את הכתוב בירמיהו א "בטרם אצרך בבטן ידעתיך". נפק מינה רבי יוחנן (כשגדל יצא מהעובר הזה רבי יוחנן). ההיא עוברה דארחא [היתה מעוברת שהריחה) אתו לקמיה דרבי חנינא (באו לשאול את רבי חנינא) אמר להו לחושו לה (אמר להם, לכו לחשו לה שיום כיפור הוא היום) ולא אילחישא (ולא נרגעה מהתיאבון לאכול) קרא עליה את הכתוב בתהלים נח "זורו רשעים מרחם" נפק מינה שבתאי אצר פירי (יצא מהעובר הזה אדם שלילי ששמו היה כנ"ל). והיה צדיק גדול ששמו היה הרבי העשיל שהיה רב של קראקא לפני המון שנים. והוא הסביר שבהמשך הפרק של הפסוק בתהלים נח "זורו רשעים מרחם", כתוב שני פסוקים אח"כ "אשר לא ישמע לקול מלחשים". ומכאן הבין רבי חנינא שאותו תינוק לא שמע ללחישה, וודאי הוא בכלל זרו רשעים מרחם, אף שהיה במעי אמו כבר ידע רבי חנינא מה יהיה בסופו. אבל דורותינו חלשים וחלילה להסתכן. אם אין מקום להחמיר אז אסור להחמיר. דף פג,א גמרא (תהילים נח) זורו רשעים מרחם נפק מינה שבתאי אצר פירי
