צודק

BraCat

New member
צודק

למרות זאת, בדיקה קצרה של הנושא מעלה שהחומר הפעיל DMAE (ידוע גם בכינוי דיאנול) הוא בעל כמה תכונות -מעניינות- לכל הפחות. בשנות ה-50 60 החומר שימש לטיפול במה שכונה אז HyperKinatic Children. מאחר ובשנים ההלו לא היתה מודעות/נוכחות משמעותית של תופעות כמו ADHD או סתם היפראקטיביות קלה המחקר משנים אלה לא מספק תובנות מבריקות על החומר והשפעותיו. במסגרת השמועות על טבע אנטיאוקסידנטי (רדיקלי OH) של החומר וטענות על שיפור משמעותי בערנות, חשיבה אנליטית ויכולת ריכוז נערכו מספר מחקרים בניסיון להוכיח יעילות בטיפול במגוון שונה של הפרעות - פיגור קל, אלצהיימר, קומה,עויתות וכו' ללא הוכחת הצלחה משמעותית. לא מצאתי במחקרים אלו השפעות לוואי חריפות במהלך צריכת החומר (מה שלא אומר שהיא יכולה להופיע מאוחר יותר או רק בחלק מהאוכלוסיה). חלק גדול מהנסיינים מדווחים על עלייה משמעותית בזכרון חלומות, בהירות החלומות ותדירות של חלומות צלולים - הנושא מאוזכר בכמה מאמרים בנושא. למרות עניין מסוים באפשרות לשימוש פסיכותרפי בחומר לא שמעתי על טיפול שפותח בעקבות זאת. למרות שהעניין לשימוש תרפיוטי בחומר פחת משמעותית החל משנות ה-70 (ואני ממש סקרן למה, אם מישהו יודע אם זה קרה בגלל תופעות לוואי או משהו דומה) וכיום ניתן למצוא (אם מחפשים ממש חזק) אותו בחנויות טבע כתוסף תזונה שלא בפיקוח (לעיתים משולב בגינקו). אתרי אינטרנט אשר עוסקים בתחום תוספי התזונה (בקטעים של אנטי-אייג'ינג וכאלה) טוענים שצריכה של כמות של 50 - 100 מ"ג ביום מביאה לעלייה במצב רוח, פעלתנות, מוטיבציה, זיכרון, אנליטיות וכיו"ב. תפועת לוואי נפוצה מאוד היא העלייה בזיכרון החלומות. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין ש-DMAE מתעסק עם הכימיה של המוח (כה"נ במערכת הכולינרגית למי שזה אומר משהו) ועל כן הוא לא משהו שאפשר לקחת בזלזול (וראה הריטלין שמסופק לילדים ההיפרקינטים של ימינו). יחד עם זאת, לאור כל התכונות המעניינות שצוינו לעיל (+ איזכור על מחקר *יחיד* בוא צריכה מבוקרת של DMAE הביא לעלייה של כ-35% בתוחלת החיים של עכברי מעבדה) הייתי מצפה למצוא יותר חומר / מחקר מדעי מסודר בעניין. מאחר ואין, אשמח לשמוע ממי שיצא לו לנסות את העניין באופן אישי או שמע עליו מחברים. אני ממש לא ממליץ לאף אחד להתנסות לפני שחקרו את זה באופן מסודר.
 

tlccccas

New member
יפה מאוד אתה עושה

את הדבר הנכון ולא מתפטה.. כששומעים את זה זה מאוד מפטה אבל חייבים לזכור שזה עדיין לא חוקר מספיק ועדיין יש סיכון לא קטן עם זה... בתור אחד שלקח לא מעט ריטלין, הרגשתי על בשרי(יותר נכון על נפשי\מוחי) עד כמה דברים מהסוג הזה שמתעסקים עם הכימיה של המוח יכולים לדפוק לך את המוח ולהפוך אותך למשוגע...(כמובן במקרה של הריטלין-כל עוד הייתי בהשפעת הריטלין, אבל זה לא דבר שפוגע בי עד היום). נ.ב. בין עכבר מעבדה לאדם יש הבדל עצום. בכל מקרה באמת יהיה נחמד לשמוע מישהו שכן לקח את זה... נ.ב.2 יכלת להמשיך את השירשור ולא לפתוח נושא חדש, אבל nvm.
 
למעלה