צה"ל - התנהלות מבזה
שלום לכולם.
לפני תקופה שיתפתי כאן על התהליכים שעבר בני בדרך לרשיון נהיגה ולאחר מכן - בדרך לצבא.
מאז קרו הרבה אירועים , רובם שליליים ועליהם אני רוצה לספר כאן.
עשינו מלחמת עולם, ממש כך, על מנת שבני , שהנתונים האישיים שלו מצויינים, יוכל לשרת במקום ובתפקיד בהם יוכל לתרום ושגם יהיה לו מעניין.
חיל מודיעין "עמד על רגליים אחוריות" ולא איפשר לו להתקרב אפילו לתפקיד במסגרת החייל.
לציין כי בני הפסיק את הטיפול התרופתי לפני כשלוש שנים , עמד בבחינות בבגרות בהצלחה רבה ובכוחות עצמו, התגייס ועבר טירונות כלל צהלי"ת ,ממנה נהנה מכל רגע ואף צויין לשבח על ידי המ"פ שלו.
לאחר מכן , נשלח חזרה לבקו"ם ודוקא שם ניסו מאוד לעזור לו ומצאו לו תפקיד במודיעין במקום שרחוק מלב העשיה,אבל עדיין יכול להיות מעניין.
הוא הגיע לשם בספטמבר ומאז- לא עושה שום דבר. הוא מחכה שיאשרו לו סיווג בטחוני, אבל את הצבא זה לא מעניין והוא פשוט נוסע לצבא, יושב שם כל השבוע , וחוזר הביתה בסופ"ש. מי כמוכם מבין מה זה עושה לו בפנים!
אנחנו לא קופאים על השמרים , דוחפים , מבקשים ועוד.
לפני כשלושה שבועות קראו לו לראיון נוסף עם פסיכולגית של הצבא, ששוחחה עמו מעט ואחר כך עשו לו מבחן ממחושב.
אתמול הודיע לו מפקדו , שהוא קיבל אישור ויכול , סוף סוף, להתחיל לעבוד ולעשות. כולנו היינו בשמיים.לא היה לנו ספק ביכולותיו .
היום - הוא נקרא למפקדו וזה אמר לו שהוא קיבל הודעה , שנפלה טעות וכי לאXלא אושר לו הסיווג הבטחוני ואין לו מושג למה.
מי כמוכם מבין מה זה עושה לבחור הזה, שכבר הוכיח בכל דרך אפשרית , שהוא מסוגל לתפקד ללא בעיה.מסתבר שהוא הסיכון הבטחוני הכי גדול שקיים במדינת ישראל (ציניות) .
נדמה שהצבא ירד מהפסים לגמרי, או שהוא אף פעם לא היה עליהם.
ברמה האישית והמשפחתית אנחנו מאוכזבים , כועסים מאוד והולכים לנהל מלחמה נגד , תסלחו לי על הביטוי, כל האטומים שלא מבינים שסעיף נפשי לא אומר שאדם לא יכול לתפקד , לעשות ולתרום.
ומה על בני? אנחנו כבר מתחילים לחשוש שהוא יתפרק לנו כתוצאה מכך.
מי מתנהג ככה? עד כמה המערכת יכולה להיות אטומה? אני כבר לא רוצה לענות על השאלה הרטורית הזו.
ומה יהיה בסוף? במקום שיתרום לצבא ולמדינה , נגיע לקו אדום שבו נפעיל את הסעיף הנפשי ונביא לשחרורו מהצבא?
במחשבה שניה, אולי זה מה שצה"ל , צבא העם , רוצה....
שלום לכולם.
לפני תקופה שיתפתי כאן על התהליכים שעבר בני בדרך לרשיון נהיגה ולאחר מכן - בדרך לצבא.
מאז קרו הרבה אירועים , רובם שליליים ועליהם אני רוצה לספר כאן.
עשינו מלחמת עולם, ממש כך, על מנת שבני , שהנתונים האישיים שלו מצויינים, יוכל לשרת במקום ובתפקיד בהם יוכל לתרום ושגם יהיה לו מעניין.
חיל מודיעין "עמד על רגליים אחוריות" ולא איפשר לו להתקרב אפילו לתפקיד במסגרת החייל.
לציין כי בני הפסיק את הטיפול התרופתי לפני כשלוש שנים , עמד בבחינות בבגרות בהצלחה רבה ובכוחות עצמו, התגייס ועבר טירונות כלל צהלי"ת ,ממנה נהנה מכל רגע ואף צויין לשבח על ידי המ"פ שלו.
לאחר מכן , נשלח חזרה לבקו"ם ודוקא שם ניסו מאוד לעזור לו ומצאו לו תפקיד במודיעין במקום שרחוק מלב העשיה,אבל עדיין יכול להיות מעניין.
הוא הגיע לשם בספטמבר ומאז- לא עושה שום דבר. הוא מחכה שיאשרו לו סיווג בטחוני, אבל את הצבא זה לא מעניין והוא פשוט נוסע לצבא, יושב שם כל השבוע , וחוזר הביתה בסופ"ש. מי כמוכם מבין מה זה עושה לו בפנים!
אנחנו לא קופאים על השמרים , דוחפים , מבקשים ועוד.
לפני כשלושה שבועות קראו לו לראיון נוסף עם פסיכולגית של הצבא, ששוחחה עמו מעט ואחר כך עשו לו מבחן ממחושב.
אתמול הודיע לו מפקדו , שהוא קיבל אישור ויכול , סוף סוף, להתחיל לעבוד ולעשות. כולנו היינו בשמיים.לא היה לנו ספק ביכולותיו .
היום - הוא נקרא למפקדו וזה אמר לו שהוא קיבל הודעה , שנפלה טעות וכי לאXלא אושר לו הסיווג הבטחוני ואין לו מושג למה.
מי כמוכם מבין מה זה עושה לבחור הזה, שכבר הוכיח בכל דרך אפשרית , שהוא מסוגל לתפקד ללא בעיה.מסתבר שהוא הסיכון הבטחוני הכי גדול שקיים במדינת ישראל (ציניות) .
נדמה שהצבא ירד מהפסים לגמרי, או שהוא אף פעם לא היה עליהם.
ברמה האישית והמשפחתית אנחנו מאוכזבים , כועסים מאוד והולכים לנהל מלחמה נגד , תסלחו לי על הביטוי, כל האטומים שלא מבינים שסעיף נפשי לא אומר שאדם לא יכול לתפקד , לעשות ולתרום.
ומה על בני? אנחנו כבר מתחילים לחשוש שהוא יתפרק לנו כתוצאה מכך.
מי מתנהג ככה? עד כמה המערכת יכולה להיות אטומה? אני כבר לא רוצה לענות על השאלה הרטורית הזו.
ומה יהיה בסוף? במקום שיתרום לצבא ולמדינה , נגיע לקו אדום שבו נפעיל את הסעיף הנפשי ונביא לשחרורו מהצבא?
במחשבה שניה, אולי זה מה שצה"ל , צבא העם , רוצה....