צהרים בטאיזו
חוויה ללא שורה תחתונה....
איך מסעדה כמו טאיזו משאירה בן אדם ללא שורה תחתונה?
כנראה בגלל שזו "מסעדה כמו טאיזו" מסעדה שדובר בה כל כך הרבה, שנשפכו עליה ערימות של סופרלטיבים, ביקורות מהללות, ובאז אינסופי...
באנו עם ציפיות בשמיים כנראה...
היינו 2, ישבנו על הבר.
בחרנו את העסקיות הכוללות 2 מנות ראשונות ומנה עיקרית אחת לכל אדם. (המחיר 99 ש"ח לסועד. מחיר הוגן ואפילו זול מאוד ביחס לתמחור הערב של המקום)
הראשונות שהוזמנו-
סלט שרימפס- עשבים אסייתים, הרבה כוסברה וכמה חתיכות שרימפס וקרקרים פריכיות . טעים ומרענן מאוד.
סלמון משי- עשבים אסייתים, הרבה כוסברה, כמה חתיכות סלמון. טעים ומרענן מאוד.
לאב גאי- עשבים אסייתים, הרבה כוסברה, פרגית קצוצה ואטריות תפו"א. טעים ומרענן מאוד.
שמים לב למוטיב החוזר?...... נכון, המנות לא בדיוק באותו הטעם, הרוטב האסייתי של כל אחת מהן והרכב העשבייה האסייתית משתנה טיפה, אבל בגדול, זה מרגיש כאילו הזמנו את אותה המנה 3 פעמים. טעימה ומרעננת ואיכותית והכל- אבל אותו הדבר....
והראשונה האחרונה היתה טרטר שייטל- שלדעתי היתה הטובה מבין כולן (וגם קצת ריעננה לנו את הטעם בפה...) שייטל קצוץ עם טוסטונים קטנים, צנוברים ולאבנה מדהימה.... וכוסברה. בכל זאת... שלא נשכח איפה אנחנו נמצאים.
אגב, אני מאוד מאוד אוהבת כוסברה. אבל כמה אפשר??
לעיקריות הזמנו-
הוא הזמין באטר צ'יקן- מנה בניחוח הודי של עם קארי עגבניות וטונות של חמאה.... רוטב פשוט מושלם. עם כמה חתיכות עוף ואורז לבן, באמת שלא צריך יותר.
אני הזמנתי וינדלאו- בשר אונטריב בבישול ארוך שמגיע עם 2 פרטות (שאגב, זה לא נכון לקרוא לזה פראטה, כי פראטאה זו פיתה ממולאת, זו היה משהו בין נאן לצ'אפטי. במטבח ההודי אני בכל זאת מבינה משהו..
) שמנת חמוצה, בצל ו.... נכון, כוסברה
הרעיון של המנה זה להרכיב לעצמך ביסים בתוך הפיתה....
המנה די ביאסה אותי. קודם כל, אני לא מחסידות הגולש. והמנה היא סוג של גולש... ושנית, המאפים מאורכים ולא בדיוק מתאימים לשיטת האכילה שהוסברה לנו... ביס אחד השאיר אותי עם טיפטופי רוטב עד המרפק בערך והמחשבה להתקדם עם המנה הזו לא באה לי בטוב בכלל.....
זה המקום לציין שישבנו על הבר וקיבלנו שירות לא פחות ממדהים מברמן נחמד ומקצועי, שמייד קלט שהמנה לא באה לי בטוב ושאל אם יש בעיה ואני רוצה להחליף.
כמי שלא נוהגת לבקש להחליף מנות על בסיס "המנה לא באה לי בטוב" הסברתי שאין כל רע במנה, אני פשוט לא נורא מתלהבת ממנה....
הברמן החביב פשוט התעקש להחליף אותה, וטעם שהרעיון במסעדה הוא לא שנשבע או שיהיה לנו בסדר, אלא שנהנה ממש , שנתלהב ונרצה לחזור- גישה כל כך מרעננת בנוף מסעדות ארצנו..... אז זרמתי.
(בטח שזרמתי, ידעתי שבנתיים אני מקבלת זוית תקיפה לבאטר צ'יקן!. נקודה שלא נעלמה מעיניהם של הברמן והלועס שלצידי שהחליפו בניהם דאחקה קלה על חשבוני, אבל גם עם זה זרמתי
)
כמנה חלופית הוזמן אסקלופ סלמון. סלמון צרוב (פילה סטנדרטי ולא רצועות דקות , שזה ממה שאני מכירה צורת הפריסה שהמילה אסקלופ מתארת... ) על מצע דפי אורז עם קצת ירקות.
טו מייק אל לונג סטורי שורט... הסלמון היה עשוי בדיוק במידה האהובה עלי, שנייה וחצי מעל מדיום רייר ועם צריבה קריספית של העור. הדפי אורז והירקות היו על גבול הבלתי אכילים כי סבלו ממליחות יתר.
בשלב זה כבר אמרתי שהמנה נפלאה, כי באמת רצינו לסיים כבר, ובאמת באתי על סיפוקי ושבעתי לגמרי.
לא נשארנו לקפה וקינוח מפאת "זה בכל זאת אמצע היום ואנחנו אנשים עובדים...".
אז למה אין שורה תחתונה?
כי רוב המנות היו טעימות, אבל לא מפילות.
כי היה טוב, אבל קצת משעמם
כי ציפינו למשהו מי יודע מה אבל קיבלנו אוכל שאולי למביני דבר ולמבחינים בדקויות הוא בכמה רמות מעלה מה שיש לשאר האסייתיות בעיר להציע, אבל בעיניים ובחיך שלי לא עלה בהרבה על מה שאכלתי במינה טומיי או בבית התאילנדי או אפילו בטייגר לילי.... כלומר, בקצוות של הדברים כן, אבל במהות לא ממש.
ומצד שני האירוח היה פשוט נפלא,
המקום מרהיב ביופיו.
ההגשה מצטיינת
השירות , כמו ששירות במסעדת יוקרה אמור להיות.
לא רואה את עצמי חוזרת לשם אלא בנסיבות של "הזדמנתי"/ "הוזמנתי"/ "חברים לחצו" וכד'.....
חוויה ללא שורה תחתונה....
איך מסעדה כמו טאיזו משאירה בן אדם ללא שורה תחתונה?
כנראה בגלל שזו "מסעדה כמו טאיזו" מסעדה שדובר בה כל כך הרבה, שנשפכו עליה ערימות של סופרלטיבים, ביקורות מהללות, ובאז אינסופי...
באנו עם ציפיות בשמיים כנראה...
היינו 2, ישבנו על הבר.
בחרנו את העסקיות הכוללות 2 מנות ראשונות ומנה עיקרית אחת לכל אדם. (המחיר 99 ש"ח לסועד. מחיר הוגן ואפילו זול מאוד ביחס לתמחור הערב של המקום)
הראשונות שהוזמנו-
סלט שרימפס- עשבים אסייתים, הרבה כוסברה וכמה חתיכות שרימפס וקרקרים פריכיות . טעים ומרענן מאוד.
סלמון משי- עשבים אסייתים, הרבה כוסברה, כמה חתיכות סלמון. טעים ומרענן מאוד.
לאב גאי- עשבים אסייתים, הרבה כוסברה, פרגית קצוצה ואטריות תפו"א. טעים ומרענן מאוד.
שמים לב למוטיב החוזר?...... נכון, המנות לא בדיוק באותו הטעם, הרוטב האסייתי של כל אחת מהן והרכב העשבייה האסייתית משתנה טיפה, אבל בגדול, זה מרגיש כאילו הזמנו את אותה המנה 3 פעמים. טעימה ומרעננת ואיכותית והכל- אבל אותו הדבר....
והראשונה האחרונה היתה טרטר שייטל- שלדעתי היתה הטובה מבין כולן (וגם קצת ריעננה לנו את הטעם בפה...) שייטל קצוץ עם טוסטונים קטנים, צנוברים ולאבנה מדהימה.... וכוסברה. בכל זאת... שלא נשכח איפה אנחנו נמצאים.
אגב, אני מאוד מאוד אוהבת כוסברה. אבל כמה אפשר??
לעיקריות הזמנו-
הוא הזמין באטר צ'יקן- מנה בניחוח הודי של עם קארי עגבניות וטונות של חמאה.... רוטב פשוט מושלם. עם כמה חתיכות עוף ואורז לבן, באמת שלא צריך יותר.
אני הזמנתי וינדלאו- בשר אונטריב בבישול ארוך שמגיע עם 2 פרטות (שאגב, זה לא נכון לקרוא לזה פראטה, כי פראטאה זו פיתה ממולאת, זו היה משהו בין נאן לצ'אפטי. במטבח ההודי אני בכל זאת מבינה משהו..
המנה די ביאסה אותי. קודם כל, אני לא מחסידות הגולש. והמנה היא סוג של גולש... ושנית, המאפים מאורכים ולא בדיוק מתאימים לשיטת האכילה שהוסברה לנו... ביס אחד השאיר אותי עם טיפטופי רוטב עד המרפק בערך והמחשבה להתקדם עם המנה הזו לא באה לי בטוב בכלל.....
זה המקום לציין שישבנו על הבר וקיבלנו שירות לא פחות ממדהים מברמן נחמד ומקצועי, שמייד קלט שהמנה לא באה לי בטוב ושאל אם יש בעיה ואני רוצה להחליף.
כמי שלא נוהגת לבקש להחליף מנות על בסיס "המנה לא באה לי בטוב" הסברתי שאין כל רע במנה, אני פשוט לא נורא מתלהבת ממנה....
הברמן החביב פשוט התעקש להחליף אותה, וטעם שהרעיון במסעדה הוא לא שנשבע או שיהיה לנו בסדר, אלא שנהנה ממש , שנתלהב ונרצה לחזור- גישה כל כך מרעננת בנוף מסעדות ארצנו..... אז זרמתי.
(בטח שזרמתי, ידעתי שבנתיים אני מקבלת זוית תקיפה לבאטר צ'יקן!. נקודה שלא נעלמה מעיניהם של הברמן והלועס שלצידי שהחליפו בניהם דאחקה קלה על חשבוני, אבל גם עם זה זרמתי
כמנה חלופית הוזמן אסקלופ סלמון. סלמון צרוב (פילה סטנדרטי ולא רצועות דקות , שזה ממה שאני מכירה צורת הפריסה שהמילה אסקלופ מתארת... ) על מצע דפי אורז עם קצת ירקות.
טו מייק אל לונג סטורי שורט... הסלמון היה עשוי בדיוק במידה האהובה עלי, שנייה וחצי מעל מדיום רייר ועם צריבה קריספית של העור. הדפי אורז והירקות היו על גבול הבלתי אכילים כי סבלו ממליחות יתר.
בשלב זה כבר אמרתי שהמנה נפלאה, כי באמת רצינו לסיים כבר, ובאמת באתי על סיפוקי ושבעתי לגמרי.
לא נשארנו לקפה וקינוח מפאת "זה בכל זאת אמצע היום ואנחנו אנשים עובדים...".
אז למה אין שורה תחתונה?
כי רוב המנות היו טעימות, אבל לא מפילות.
כי היה טוב, אבל קצת משעמם
כי ציפינו למשהו מי יודע מה אבל קיבלנו אוכל שאולי למביני דבר ולמבחינים בדקויות הוא בכמה רמות מעלה מה שיש לשאר האסייתיות בעיר להציע, אבל בעיניים ובחיך שלי לא עלה בהרבה על מה שאכלתי במינה טומיי או בבית התאילנדי או אפילו בטייגר לילי.... כלומר, בקצוות של הדברים כן, אבל במהות לא ממש.
ומצד שני האירוח היה פשוט נפלא,
המקום מרהיב ביופיו.
ההגשה מצטיינת
השירות , כמו ששירות במסעדת יוקרה אמור להיות.
לא רואה את עצמי חוזרת לשם אלא בנסיבות של "הזדמנתי"/ "הוזמנתי"/ "חברים לחצו" וכד'.....
