צהריים

[עלה אדום]

צהריים

צהריים - פרק זמן די מוגבל באורכו (בהשוואה ל"בוקר", "אחרי הצהריים", "ערב", "לילה"), ודווקא פרק זמן קצר זה - צורתו צורת רבים.
מה שמסבך את ההתייחסות לפרק זמן זה.
אז... למה צהריים ברבים?
ואיך נכון לומר: בצהריים ההוא? בצהריים ההם?
השאלה בעקבות משפט שקראתי באתר הארץ:
"נקראתי לראותה במחלקה האורתופדית בעקבות ההידרדרות הפתאומית באותם צהריים."
הכוונה לנקודת זמן אחת מסוימת, כמובן,
בשונה ממשפט כמו:
"תמיד יהיו צרובים בזיכרוננו אותם צהריים ספורים בהם לעסנו דבר בצק כלשהו ביחד."

בתודה מראש.

 

[יאקים]

אם לדייק, הרי מדובר בלשון זגי:

ערביים, משקפיים, רגליים, ואפילו שמים (שגיזרונו שנוי במחלוקת... ואולי אינו זוגי...), והזוגי בתור שכזה
נומהג במספר רבים: משקפיים עגולים, רגליים עקומות, וכך גם צהריים (אם כי עשוי השואל לשאול האם
מדובר בצוהר כפול...)
ושאלה לי אלייך בעקבות הערתך שמדובר בפרק זמן די מוגבל - האם ערב שונה מבחינה זאת?
ואגב, בערבית מכל שם ניתן ליצור את הזוגי. ויתרה מזאת, גם הפעלים, שמות התואר והכינויים (החבורים
והפרודים) יש להם זורת זוגי תואמת.

 

[יאקים]

תיקון: בלשון זוי, כמובן.

 

[איתי שלר]

שלום עלה אדום,

דנּו בכך בעבר.
הטענה היא שצהריים במקורה לא הייתה צורת זוגי אלא בעלת סיומת של תה"פ (כמו המ"ם במילה יומם).

במצבת מישע:

לכ. אחז. את. נבה. על. ישראל | ואהלכ. הללה. ואלתחמ. בה. מבקע. השחרת. עד. הצהרמ (בעברית: לך אחוז את נבו על ישראל, ואהלך בלילה ואלחם בו מבקוע השחרית עד הצהריים).


הצורה "הצהרמ" מסתיימת במ"ם אע"פ שסיומת הרבים בלשון המואבית היא נו"ן ולא מ"ם. לכן סבורים שביסודהּ אין היא צורת זוגי אמתית אלא תואר הפועל (שמשמעותו בצהֹר השמש כלומר בחצות היום) אך בעקבות שחיקת משמעות הסיומת האדוורביאלית נתפסת המילה כצורת זוגי.
על כל פנים, הואיל ונתבטל תפקידהּ כתוה"פ היא הוקשה לצורת הזוגי במשקלהּ, ומשמשת כזוגי מבחינה דקדוקית היא אף קיבלה פרשנות של פרק זמן ולא של נקודת זמן. וכך כתב הרמב"ן (שמות יב):

... ועד הצהרים (מ"א יח כו), והן שתי השעות החמישית והשישית, והוא מלשון צוהר תעשה לתיבה (בראשית ו טז), כענין זוהר ויזכיר בהן לשון רבים, בעבור שהן שתים והנה הם שני צהרים, או מפני שיצהירו כל הצדדין, כי בבקר האור במזרח, ובערב הוא במערב, ובאמצע היום בגובה הרקיע מאיר לכל הצדדין וכאשר יעברו הצהרים.

לכן: צהרי היום. הצהריים ההם וכו'

 

[עלה אדום]

איתי תודה, נעים ומחכים.

 

[איתי שלר]

בשמחה

 

[trilliane]

כל עוד לא הוגים צAהAריים

אני מרוצה...

 

[מיכי 10]

גם אני.