צהריים טובים..

[מור של נעם]

צהריים טובים..

נעם בת שנה ושמונה חודשים, היא נמצאת איתי בבית מלבד יומיים שבהם אני לומדת ואז הסבתות מטפלות בה, העניין הוא שברגע שנעם רואה אותן היא צורחת ובוכה, מתמתחת ולא מתקרבת אליהן. אני נאלצת "לברוח" למרות שאני לא מרגישה טוב אם זה, אבל ניסינו שיטות שונות של להגיד שלום יפה ולא הולך..כמובן שיש בכי קורע לב, אבל תוך מס' שניות היא נרגעת, מחייכת, מחבקת את הסבתות ומאוד קשורה אליהן..(לפעמים גם לא כ"כ רוצה לחזור איתי הביתה). מה עושים? אגב זה קורה גם בשבתות כשכולנו נשארים איתה שם, וגם אז לוקח לה המון זמן "להתחמם" ולגשת אליהן. מאז שנעם נולדה נסענו מס' פעמים לחו"ל לתקופות ארוכות (3 חודשים כל פעם) אין לי ספק שיש לזה השפעה, אבל מה עושים ? הסבתות נעלבות, אני מרגישה מאוד רע שאני לא מצליחה להגיד לה שלום יפה.. אשמח לשמוע עצות. תודה רבה.

 

[חנה גונן]

אפשר לקנא קצת בנועם?../images/Emo13.gif

שנמצאת איתך רוב השבוע ועם הסבתות שלה יומים בשבוע נישמע ממש גן עדן באופן כללי,באופן ספציפי יתכן וקשה לנועם שנמצאת איתך רוב ימי השבוע להסתפק פתאום בסבתות גם אם זה רק יומים בשבוע.נסי להכין אותה לזה מראש בהדרגה,לספר לה איזה דברים כיפים היא תעשה עם סבתא,כמו מישחקים,האוכל הטעים שסבתא תכין לה,שסבתא תקריא לה סיפורים שהיא אוהבת,תזכירי לה כמה את אוהבת אותה ומתגעגעת אליה ותבטאי ביטחון בטיפול של הסבתות. שלך חנה גונן

 

[לאה_מ]

קודם כל כדאי לשוחח עם הסבתות

ולהסביר להן שחבל שהן נעלבות. יש ילדים שלוקח להם זמן "להתחמם", וזה בסדר גמור, וכדאי להתייחס לזה בסבלנות. אני כן בעד תמיד להגיד שלום, ולא לברוח. בהחלט לא צריך לעשות עניין גדול מהפרידה. אולי אפשר שהסבתות יגיעו שעה קודם, ואז תוכלו לשחק יחד עם נעם, וכשיגיע זמן הפרידה היא כבר תהיה "בעניין" של סבתא ויהיה לה קל יותר להפרד ממך.

 

[נעה גל]

אני מסכימה, ואני רוצה להגיד גם

שהעובדה שאת מתחמקת ממנה בכל מיני דרכים עלולה לגרור את נושא הבכי על תקופה ארוכה יותר. כשאת אומרת לה שלום מסודר היא יודעת - הסבתות באות, אנחנו עושים כך וכך ואז אמא הולכת. נכון, היא תבכה בהתחלה וזה יעבור. אבל אם את מתחמקת אז מה שהיא יודעת הוא שהסבתות באות ואז באופן *שהיא* לא יכולה לצפות אותו את נעלמת מתישהו. אני חושבת שהרעיון של לאה שהסבתות יבוא טיפה יותר מוקדם (לא בטוח שצריך שעה שלמה) הוא מצוין.

 

[מור של נעם]

אז איך אומרים שלום?..

אז אני מסבירה לה בדרך לסבתא, לאן אנחנו הולכות ולקחנו צעצוע ואת הציור ואמא נוסעת ללימודים ואח"כ תחזור וכו'..וגם כשמגיעים אמרתי ביי ..ואמא צריכה ללכת..וכשאני יחזור ניסע הביתה, נלך לגינה וכו'..ובכי וצרחות. ומצד שני כשסבתא לוקחת את נעם לראות את הכלב בגינה או את הציפורים הבכי נגמר תוך 2 שניות ונעם "שוכחת" שהייתי והיום ממשיך מבחינתה כרגיל ובכיף גדול. אבל לא ככה אני רוצה להיפרד ממנה.. אז פשוט לנסות שוב ושוב להיפרד? עדיף לעזוב אחרי פרידה גם כשהיא בוכה מאשר לברוח?

 

[שחר של עמית]

הקושי בפרידה

גם לי בעבר היה קשה מאד עם הפרידה מהבן שלי. הבכי שלו בפרידה נגע בי במקומות הכי עמוקים ורגישים (גם אם השארתי אותו עם סבתא, שאחריה הוא כרוך מאד). ואגב, הבן שלי בדיוק בגיל של נעם. עם הזמן למדתי כמה טיפים לפרידה מוצלחת, ואצלנו זה עבד ועובד טוב:

הכנה לקראת הפרידה: תהא האופציה אשר תהא של השארתו בהשגחה (גן/סבתא/בייביסיטר), אני תמיד מקדימה כמה מילים (גם כשהוא היה קטן מאד). לגבי הגן זה פשוט, כי כבר יש לנו את שגרת הבוקר שלנו, אבל אני עדיין ממשיכה בדרך לגן לספר לו שאנחנו נוסעים לגן, אמא תלך לעבודה והוא נשאר בגן. את מי נראה בגן ועם מה הוא ישחק. לגבי בייביסיטר - זמן קצר לפני הגעתה אני מספרת לו שהיא עוד מעט תבוא ותיקח אותו לטייל/תשחק איתו וכו'. לגבי סבתא - כנ"ל.

הפרידה קצרה ועניינית: כשמגיע הרגע שמבחינתי אני כבר צריכה להיפרד (לפעמים אחרי זמן מאד קצר ולפעמים אחרי קצת יותר), אני אומרת לו בקצרה ובטון מאד בטוח: "עכשיו אמא הולכת ואתה נשאר עם XXX. אמא תבוא אח"כ ותיקח אותך וכו'". ואח"כ אני באמת הולכת/הוא הולך. כיום, כשהוא כבר גדול יותר, אנחנו בד"כ נפרדים בחיבוק ונשיקה, אבל זה בהתאם לרצונו. אני מציעה, אם הוא רוצה הוא מחבק ומנשק, אם לא - זה רק ממני. אני משתדלת מאד שלא להאריך את זמן הפרידה עצמה, כי נראה לי שזה די מבלבל אותו אם אני משתהה בפרידה ("רגע, אז היא כן הולכת או לא הולכת? היא באמת מתכוונת למה שהיא אומרת?").

לא להיעלם: אף פעם, גם כשהיה תינוק קטן מאד, לא נעלמתי לו (מבחינתי, עבורו מן הסתם יש בפרידה הראשונית בגיל צעיר משום העלמות). תמיד תמיד הקפדתי להגיד לו שאני הולכת ואחזור. אני חושבת שהיעלמות של הורה נעשית מתוך הקושי של אותו הורה להתמודד עם קשיי הפרידה שלו ושל הילד. זה אולי פותר את הקושי הזה בטווח הקצר. לטווח זמן ארוך נראה לי שהיעלמות גורמת נזק ופוגעת בתחושת הבטחון של הילד.

הסחת דעת: בכל אחת מהאופציות, בד"כ לאחר הפרידה מסיחים את דעתו לעבר משהו שהוא מאד אוהב, ועם כל אחת הוא מוצא משהו אחר שמתאים לשניהם. למשל, באוגוסט הוא נשאר עם בייביסיטר בבית (המעון היה סגור), ולאחר שהייתי נפרדת ממנו, הבייביסיטר היתה לוקחת אותו על הידיים כדי שישחק עם פעמון הרוח שתלוי אצלנו ליד החלון. זה מינהג שכל כך התקבע ביניהם, שאיך שהוא היה רואה אותה, הוא היה מייד מצביע לעבר פעמון הרוח..

אני רואה גם אצל ילדים אחרים, שהסחת דעת מהמצוקה (מבלי להתכחש למצוקה עצמה) עובדת ממש טוב. אני יכולה רק לספר מניסיוני, מאחר שתמיד הקפדתי על אופן הפרידה וגם על השארתו עם דמויות שהכרתי לו בהדרגה (אם זו בייביסיטר/מעון), הוא נפרד מאד יפה. בפעמים הראשונות זה היה מאד קשה. היה לו בכי קורע לב (וידעתי שהוא נרגע די מהר לאחר שהלכתי), וכאמור - זה נגע בי מאד בפנים. אבל בסופו של דבר המאמץ השתלם.

 

[מור של נעם]

תודה..אהבתי את החלק האחרון

של הסחת הדעת לאחר פרידה, ננסה את השיטה הזו. תודה רבה.

 

[לאה_מ]

אז תסעי לסבתא רבע שעה קודם.

את וסבתא יחד תוכלו לשחק במשהו, וכשיגיע הזמן שאת צריכה לעזוב, סבתא תוכל להציע לנעם לצאת איתה לגינה לראות את הכלב או הציפורים, ואת תאמרי לה שלום ותלכי. אולי היא תבכה, אבל מן הסתם הכלב והציפורים יעזרו לה להתגבר על הפרידה, וגם העובדה שהיא כבר "התחממה" והתרגלה לסבתא יחד איתך. מור, זה לא נורא שנעם בוכה. עצוב לה להפרד ממך, והיא מבטאת את העצב שלה. זה לא אומר שאת לא צריכה ללכת ללימודים, זה לא אומר שאת עושה לה נזק. היא, מבחינתה, מעדיפה שתשארי. את עשית שיקול מושכל ובחרת אחרת. הבכי שלה לא גורם לבחירה שלך להיות שגויה. סמכי על נעם וסמכי על הסבתות - ותראי שזה יסתדר.

 

[מור של נעם]

כן זה בדיוק מה שכתבתי למעלה..

האמת שלא משנה כמה זמן אני נמצאת איתה לפני שאני עוזבת (לפעמים אני בלחץ וממהרת מאוד ולפעמים גם נמצאת יותר מרבע שעה) הפרידה היא תמיד אותו הדבר. אבל אני בהחלט ישלב בין 2 הדברים. בנוגע לסבתות, אחת נעלבת וקשה לה להבין למה נעם מתייחסת אליה ככה והשנייה לוקחת יותר בקלות והמצחיק הוא שבימים האחרונים היא מצאה מן משחק כזה..שברגע שהיא רואה את נעם היא אומרת לה "אני לא רוצה אותך" "אל תגעי בי"..בורחת ורצה ונעם תמיד רצה אחריה ..

 

[Shellylove]

מור, טוב שהסבתא השניה

לוקחת את הדברים בהומור, אבל משהו בי לא מרגיש נוח עם ה"משחק" הזה שהיא אומרת לנועם "אני לא רוצה אותך". זה שזה לגיטימי שילדה קטנה תגיד את זה (כי היא לא באמת מתכוונת), זה עדיין לא נותן למבוגר לגיטימציה. להיפך, כשנועם אומרת (כי היא רוצה לבטא את חוסר הרצון שלה בפרידה ממך) משהו לסבתא, הסבתא אמורה לחזק את הביטחון שלה ולהגיד כמה היא אוהבת את נועם ושהיא מבינה שקשה לה להיפרד מאמא. כששלי אומרת לי: "אני לא חברה שלך" או "אני לא אוהבת אותך" אני עונה לה: "זה נורא חבל כי אני מאד אוהבת אותך" או "מחר כן תהיי חברה שלי?" (והיא בד"כ עונה לחיוב), תוך כדי נסיון להבין על מה היא כועסת. פעם היה פה מאמר שרישומו נחרת בי לעומק על ההשפעה ההרסנית שמעין משפטים כאלה יכולים ליצור בילד, שהתפיסה שלו היא הרבה יותר פשטנית משלנו (למשל להגיד "אני אהרוג אותך") וכמה פחדים זה יכול לבנות לטווח ארוך. מצטערת אם חדרתי לפרטיות, אבל הייתי חייבת להעיר שהסיפור על הסבתא הזכיר לי את המאמר ההוא. שתי הסבתות צריכות להבין שזה לא משהו אישי נגדן. שזו הדרך של נועם (שיכול הבעת הרגשות שלה עוד פשטנית ולא מיומנת) להגיד שלא מוצא חן בעיניה להיפרד מאמא. אין פה עניין להיעלב בכלל. אולי יעזור אם תספרי להן בהזדמנויות תכופות כמה נועם כן אוהבת אותן, כמה כיף לה איתן, שהיא הזכירה אותן וכו' ואז הן יהיו יותר בטוחות בקשר איתה ופחות ייעלבו.

 

[שחר של עמית]

../images/Emo45.gif גם לי לא נוח עם אמירות כאלה

 

[לאה_מ]

../images/Emo45.gif מסכימה.

 

[צוצי1]

היה לי מקרה דומה

הי אני מאוד מבינה אותך כי גם לי היה מקרה מאוד דומה עם ביתי. קודם כל מאוד חשוב שאת תביני, שזה שהילדה בוכה זה בסדר וממש לא נורא. הרי הבכי שלה מסמל פחד של נטישה שמאוד אופיני בגיל הזה, אז אל תרגישי רע עם עצמך.את לא נוטשת אותה. את הולכת וחוזרת וגם זה כדאי לומר לה: "אמא הולכת ותחזור לקחת אותך הביתה". דבר שני חשוב מאוד לשוחח עם הסבתא ולהסביר לה שזה לא משהו אישי נגדה ושלא תיעלב. אני ממליצה לך להגיע עם בתך לסבתא קצת לפני הזמן ואז להגיד יפה שלום וללכת. נכון היא תבכה אבל הרי בסוף היא נרגעת. ד.א. - גם כניסה לגן בעתיד תתאפיין אותו דבר. אין מה לעשות כולם עוברים את זה. הכי חשוב לא לעשות מזה עניין. בהצלחה

 

[zimes]

אפשר לשלב

הן יכולות, למשל, ללוות אותך למכונית, ואז ללכת לראות את הכלב. לפעמים קל יותר "אני הולכת, אמא נשארת" מאשר "אמא הולכת, אני נשארת".

 

[לאה_מ]

רעיון מצויין.

 

[תאי17]

מור, גם אני ניסיתי פעם

את שיטת "הבריחה", עד שהבנתי שהיא פשוט נכנסת ללחץ ברגע שאני מגיעה לסבתא, כי היא לא יודעת מתי אני מתכוונת להעלם לה. שיניתי גישה, אבי אומרת לה שאני צריכה ללכת, נשיקה,ואמא שלי מלווה אותי אל הרכב כשהקטנה בידיים שלה. הפרידה נעשתה הרבה יותר רגועה, והיא אומרת לי ביי ביי.