צהריים טובים

gumi1

New member
צהריים טובים

הלילה כמעט ולא ישנתי. המחשבות נדדו להן.. כמו רובכן, גם אנחנו מנסים להיכנס להיריון. בשלב זה אנו בהמתנה ועוד מספר ימים נעשה את בדיקת הפסים.. הפחד הענקי שלי הוא מהלידה עצמה. המחשבה על הכאב ואיך אתמודד עימו משתקת אותי. אני כזו שכמעט ומתעלפת מבדיקת דם והמחשבה על מה שעומד לקרות מדירה שינה מעיני.. איך אתן מתמודדות עם הפחד הזה?
 

פוקית27

New member
שלום לך וברוכה הבאה,../images/Emo66.gif

אני אישית יותר עסוקה מהפחד של פס אחד ולא שניים(למרות שלפי דעתי כבר למדתי להתמודד איתו),הלידה עצמה זה משהו שאני אפילו לא מסוגלת לדמיין. מחזיקה לך אצבעות לקראת שני הפסים.
 

Gill Gallad

New member
ממליצה לך מאוד מאוד

לקרוא את סיפורי הלידה המרגשים בפורום הריון ולידה. הם נותנים פרספקטיבה אחרת לכל האירוע כולו. בהצלחה!!
 

מעיןבר

New member
ברוכה הבאה!

נראה לי שזו שאלה טובה לפורום הריון ולידה - שם הפחדים מוחשיים יותר. היות שאני בהריון אני יכולה לומר לך שבעבר מאוד מאוד פחדתי והיום דווקא פחות. היות שאני כל כך בשלה אני מבינה שזה חלק מהעניין ואין מה לעשות. מה שעוד עזר לי מאוד זה לקרוא סיפורי לידה ולגלות שבסוף כל הכאבים והקשיים יש אושר גדול. וחוצמזה - מדחיקים! אין דרך אחרת להתמודד...
 

טולולוש

New member
אולי אני תמימה, אבל נראה לי שההריון

איכשהו מכין אותך ללידה. בקריאה בפורום הריון ולידה שמתי לב שהנשים שממש לפני הלידה יותר עסוקות במתי התינוק ייצא כבר והן ממש לא מפחדות מהלידה אלא רוצות שהיא תגיע כבר. כמו שההריון אולי מכין אותך לתינוק שיוולד, בכל זאת, תשעה חודשים הוא חלק מהגוף שלך וכשהוא נולד הוא לא זר. טוב, הסתבכתי. בכל אופן, נראה לי שעדיף להתרכז בכל אחד מהשלבים בתורו, והטבע כבר ידאג להדרגתיות
 

m i c h a l y

New member
אני ממש אמביוולנטית - ../images/Emo4.gif

מצד אחד אני ממש ממש מזדהה עם מה שכתבת ואכן פוחדת פחד שלא יתואר מהכאבים הצפויים... מצד שני - שיבוא כבר!!!!!!!! אולי אם הכניסה להריון היתה כל כך פשוטה הפחד היה מתעצם, אבל כיוון שהנסיונות הקודמים שלנו עלו בתוהו אני פשוט רוצה כבר להיות שם! אז בהצלחה לכולנו, מיכל.
 

אפרסקה

New member
בואי אני אספר לך מה חברה שלי אמרה..

חברה טובה שלי ילדה לפני כחצי שנה. היא לא התכוונה ללדת לידה טבעית אבל האפידורל לא ממש השפיע והיא די הרגישה הכל. בסוף הלידה היא אמרה לבעלה שהיא מקווה שהילדה מקסימה בעיניו, כי היא בחיים לא עושה עוד ילדים. אחרי יומיים, כשדיברתי איתה, היא אמרה לי שמזל שהיא לא ידעה למה היא הולכת, כי היא בחיים לא הייתה עושה את זה. אחרי שבוע היא אמרה שכן, היה מאוד כואב. אחרי חודשיים היא כבר אמרה שהיא לא זוכרת את הכאבים! זאת אומרת, היא זוכרת שמאוד כאב, אבל לא יכולה לדמיין איך זה היה. ועכשיו, חצי שנה אחרי, היא כבר מפנטזת על הבא בתור... אז מה המסקנה? א. לא שיקרו לנו, לידה זה דבר מאוד מאוד כואב. ב. כנראה הכדבר הכי כואב שתעברי. ג. אבל!!! עם אפידורל טוב זה נסבל (היא אמרה שלידה הייתה יולדת עם אפידורל שאמרה שזה בכלל לא נורא) ד. שוכחים!! ה. בתשיעי כבר כל כך רוצים שהוא יצא, שכבר לא אכפת מאיפה ואיך!! וכן, זה מפחיד לאללה... אבל כנראה ששוה את זה!
 

sipor

New member
רגע רגע...

אני כל כך מסכימה איתך ולמעשה מתחמקת מהריון בדיוק מהסיבה הזו. נכון כתבו פה הרבה דברים נכונים ויפים, אבל לא משכנעים לפחות לא אותי.. שוכחים.. בסדר זה לאלה שאחרי.. אבל אנחנו לפני !!! והפחד משתק וגורם לחשוב שבכלל לא רוצים... יש משפט שאמא שלי תמיד אמרה ואני כל הזמן מנסה להזכיר לעצמי אותו, כפי שאתם מבינים לא ממש עוזר לי אבל למי שכן... "אם זה היה כל כך נורא, אף אחת לא הייתה עושה יותר מילד אחד "! כפי שאתן יודעות מספר הילדים הבודדים למשפחה הוא כמעט אפסי.. אבל.. לא שיכנע אותי.. לי אישית נראה שמי שמוכנה לכאב נכנסת להריון.. אני לא מוכנה ולכן לא!!! וכבר מתחילה להתבגר מאוד.... למי מכן שיש טיפים אמיתיים אשמח גם אני לשמוע.. זאת בעיה אמיתית ומפחידה מאוד מאוד !!!
 
למעלה