צהריים טובים
אני ובת זוגתי כבר מעל שנה וחצי יחד,
מאוהבות עד מעל הראש מדברות על חתונה וילדים כבר הרבה זמן. אני בת 25 והיא בת 26.
היא מאוד מאוד מאוד רוצה שנתחתן כבר ואני קצת פחות ששה להתחתן, מהסיבה המעצבנת - הורים. להורים של שתינו מאוד קשה שתינו ממשפחות מסורתיות וההורים שלנו מאוד אוהבים את שתינו אבל היו מעדיפים לחשוב שאנחנו חברות מאוד טובות שהתבלבלו. אנחנו אוכלות ארוחות ערב שישי יחד שבוע פה ושבוע שם עושות הכל יחד (לא אירועים משפחתיים במשפחה המורחבת) אבל הצעד הזה יכול לעשות להם מאוד רע, ואני נורא מנסה להיות עדינה ומתחשבת אבל אין לי ספק שזה בא על חשבוני, ולא רק בעניין הצעת הנישואין. אני חושבת לעצמי מה יאמרו האחים של ההורים מה יהיה וכו וכו . לא נעים לי. ואני יודעת שזה שגוי שאני צריכה לעשות מה שטוב לי. ולהההה. ואני יודעת שהצעד הזה יעשה אותה מאושרת, וגם אותי אבל אצלי הדברים בלב מספיקים ואני מנסה להתחמק מלפגוע בכולם. לצערי העולם הזה עדיין קצת דפוק ולא משנה מה עושה אותך באמת מאושר אלא מה מקובל בחברה וזה לא מאה אחוז מקובל. וזוגתי כבר שבעה מהחששות והפחדים שלי ומאוד חושבת שצריך לעשות מה שאנחנו רוצות. והלוואי והייתי קצת כמוה...היא תמיד אומרת לי שיש לנו 80 שנה וצריך לעשות בהם מה שעושה אותנו מאושרים ואני מסכימה איתה לחלוטין.
הייתי שמה לשמוע את דעתכן קצת....כי אני סטודנטית לפסיכולוגיה אומנם אבל סטודנטית...ואין לי 400 שקל בשבוע למישהי שתנתח את המצב אז אתן הפסיכולוגיות שלי להיום
)
זוגתי הציעה שתלך לדבר עם ההורים שלי לפני ותאמר להם שהיא מתכננת להציע לי נישואין....כדי להקל עליהם קצת. המשפג הזה שלי איתם, כשאצטרך לבוא ולספר להם שאנחנו מתחתנות מאוד מאוד מלחיץ אותי. כי אני יודעת שזה ירסק להם את כל התקוות שלא אתחתן עם גבר עוד לעולם, אבל אני באמת לא אתחתן עם גבר....כי אני אוהבת אותה ואיתה רוצה לחיות את חיי.
תודה רבה על ההקשבה.
אני ובת זוגתי כבר מעל שנה וחצי יחד,
מאוהבות עד מעל הראש מדברות על חתונה וילדים כבר הרבה זמן. אני בת 25 והיא בת 26.
היא מאוד מאוד מאוד רוצה שנתחתן כבר ואני קצת פחות ששה להתחתן, מהסיבה המעצבנת - הורים. להורים של שתינו מאוד קשה שתינו ממשפחות מסורתיות וההורים שלנו מאוד אוהבים את שתינו אבל היו מעדיפים לחשוב שאנחנו חברות מאוד טובות שהתבלבלו. אנחנו אוכלות ארוחות ערב שישי יחד שבוע פה ושבוע שם עושות הכל יחד (לא אירועים משפחתיים במשפחה המורחבת) אבל הצעד הזה יכול לעשות להם מאוד רע, ואני נורא מנסה להיות עדינה ומתחשבת אבל אין לי ספק שזה בא על חשבוני, ולא רק בעניין הצעת הנישואין. אני חושבת לעצמי מה יאמרו האחים של ההורים מה יהיה וכו וכו . לא נעים לי. ואני יודעת שזה שגוי שאני צריכה לעשות מה שטוב לי. ולהההה. ואני יודעת שהצעד הזה יעשה אותה מאושרת, וגם אותי אבל אצלי הדברים בלב מספיקים ואני מנסה להתחמק מלפגוע בכולם. לצערי העולם הזה עדיין קצת דפוק ולא משנה מה עושה אותך באמת מאושר אלא מה מקובל בחברה וזה לא מאה אחוז מקובל. וזוגתי כבר שבעה מהחששות והפחדים שלי ומאוד חושבת שצריך לעשות מה שאנחנו רוצות. והלוואי והייתי קצת כמוה...היא תמיד אומרת לי שיש לנו 80 שנה וצריך לעשות בהם מה שעושה אותנו מאושרים ואני מסכימה איתה לחלוטין.
הייתי שמה לשמוע את דעתכן קצת....כי אני סטודנטית לפסיכולוגיה אומנם אבל סטודנטית...ואין לי 400 שקל בשבוע למישהי שתנתח את המצב אז אתן הפסיכולוגיות שלי להיום
) זוגתי הציעה שתלך לדבר עם ההורים שלי לפני ותאמר להם שהיא מתכננת להציע לי נישואין....כדי להקל עליהם קצת. המשפג הזה שלי איתם, כשאצטרך לבוא ולספר להם שאנחנו מתחתנות מאוד מאוד מלחיץ אותי. כי אני יודעת שזה ירסק להם את כל התקוות שלא אתחתן עם גבר עוד לעולם, אבל אני באמת לא אתחתן עם גבר....כי אני אוהבת אותה ואיתה רוצה לחיות את חיי.
תודה רבה על ההקשבה.
