צדק פואטי?

אבח"י

Well-known member
זכה בכתר קוצים, כמעט כמו ישו, והוא בכלל מחובבי מוחמד והירח.
סלח לי @dory30 - אויבי עוד לא נפל, והמוות שהוא הותיר אחריו לא הותיר בי הרבה רחמים או אהדה לרוצח. לא לוחם חירות, ל איש שמאל ולא נעליים.
ואם עסקינן בציטוט -
בנפול אויבך אל תשמח - ובאבוד רשעים רינה
היחס אל אבדן האויב במאמרי חז'ל

יהושע מנחם רוזנברג

גיליון מס' 4 - סיון תשע"ב * 5/12​


במאמר זה אדון במספר היגדים של חז"ל הבאים להתמודד עם הדילמה המוסרית המתעוררת בעקבות השמחה שהביע עם ישראל לנוכח אבדן החיל המצרי בים סוף. כי הנה שמחה זו סותרת לכאורה לא רק את הצו ההומני כי אם גם את הדרישה המוסרית העולה מפסוקים מפורשים במקרא כמו: 'בִּנְפֹל אֽוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּֽשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּֽךָ פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ, (משלי כ"ד יז-יח ) או: לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה. (משלי י"ז ה). אדון בסתירה לכאורה שבין הפסוקים שהזכרתי לעיל לבין הפסוק 'וּבַֽאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּֽה' (משלי י"א י). אתמקד במאמרו של רבי יוחנן (ר' יונתן): מאי דכתיב וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל-הַלָּיְלָה? (שמות י"ד כ) - בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?, ובשיבוצו בסוגיות שבבבלי.

על הסתירה כביכול שבין הפסוקים מעמיד אותנו בעל אליהו רבה:

הרי הוא אומר, בִּנְפֹל אֽוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח (משלי כ"ד יז), ולהלן הוא אומר וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה (משלי י"א י), כיצד יתקיימו שני כתובים הללו?
אמנה מספר ניסיונות שנעשו ליישובה:

1. הבחנה בין מושאי הפסוקים. הפסוק "בִּנְפֹל אֽוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח" מדבר על אדם השמח בנפילת אויבו הפרטי, ואילו הפסוק "וּבַֽאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּֽה" מדבר על השמחה באבדן רשעים בכלל. אבדן הרשעים הוא שמחה לעולם.

הבחנה דומה היא ההבחנה שבין לשון היחיד: אֽוֹיִבְךָ, ללשון הרבים: רְשָׁעִים, וכן בפניה האישית לעומת האמירה הכללית. הפסוק "בִּנְפֹל אֽוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח", מדבר בלשון יחיד, ביחס אישי. על נפילתו האישית של אויבך אסור לך לשמח, אולם "וּבַֽאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּֽה", נאמר בלשון רבים, כלומר רינה על אבדן הרשע בכללותו. ועל כך רשאים אנו לשיר.

2. הבחנה בין רינה לשמחה. שמחה היא רגש פנימי המתחולל בנפשו של אדם. רגש של חדווה למפלתו של הזולת. שמחה יכולה להיות ללא גבולות. לעומת זאת רינה היא שירה. הבעת תודה לה'. היא מאופקת ומסויגת.
 

SupermanZW

Well-known member
זכה בכתר קוצים, כמעט כמו ישו, והוא בכלל מחובבי מוחמד והירח.
סלח לי @dory30 - אויבי עוד לא נפל, והמוות שהוא הותיר אחריו לא הותיר בי הרבה רחמים או אהדה לרוצח. לא לוחם חירות, ל איש שמאל ולא נעליים.
פואטי.
 

dory30

Well-known member
בבקשה, מתוך ויקיפדיה:
  • מקור הביטוי הוא מספר משלי: ”בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו, אל יגל לבך פן-יראה יהוה, ורע בעיניו והשיב מעליו אפו.“ (משלי כ"ד, פסוקים י"זי"ח)
מטרתו של ספר משלי הוא לצוות על השומע לשמור על מוסר ולהתנהג בדרך מסוימת. כאן מחבר ספר משלי ממליץ לקורא שלא יחגוג את הכישלון של אויבו.
 

SupermanZW

Well-known member
בבקשה, מתוך ויקיפדיה:
  • מקור הביטוי הוא מספר משלי: ”בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו, אל יגל לבך פן-יראה יהוה, ורע בעיניו והשיב מעליו אפו.“ (משלי כ"ד, פסוקים י"זי"ח)
מטרתו של ספר משלי הוא לצוות על השומע לשמור על מוסר ולהתנהג בדרך מסוימת. כאן מחבר ספר משלי ממליץ לקורא שלא יחגוג את הכישלון של אויבו.
מקור וסיבה הם שני דברים שונים. נדרש ניתוח טקסט כדי להבין את הסיבה, ציטוט לא יוביל לכך. לידיעתך, הסיבה היא למנוע שאננות. אל תסיק מנפילת אויב אחד שכך יובסו כל אויביך. חגיגת נפילת האויב עלולה להוביל לשאננות ולזלזול ביכולותיו של אויב אחר ובכך להוביל למפלתך.
 

אבח"י

Well-known member
מקור וסיבה הם שני דברים שונים. נדרש ניתוח טקסט כדי להבין את הסיבה, ציטוט לא יוביל לכך. לידיעתך, הסיבה היא למנוע שאננות. אל תסיק מנפילת אויב אחד שכך יובסו כל אויביך. חגיגת נפילת האויב עלולה להוביל לשאננות ולזלזול ביכולותיו של אויב אחר ובכך להוביל למפלתך.
וואוווווו, זה יותר חזק ממה שאני הבאתי ... נפילת האחד תוביל לשאננו>!
אישית, אני נוטה לחבר את זה לקינת דוד על יהונתן. משהו עם השמחה העכומ"ית ["אַל תַּגִּידוּ בְגַת אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. - שמואל ב' פרק א, פסוק 20 ]
 
למעלה