צדיק וטוב להם I

[certified.woke]

חלק טוענים שהוא המשיח, חלק חוששים שהוא תרמית: הכירו את הינוקא​

בתקופה של אובדן משמעות, עלה וצמח הינוקא כצדיק מזן חדש והפך לסנסציה דתית-תרבותית חוצת קהלים. הצטרפנו אליו לשחרית המונית.

שלמה יהודה בארי בבית הכנסת "גאולה לציון". שילוב בין רבני היוטיוב לאדמו"רים הישנים; צילום: איתי רון

רן שמעוני
לעקוב
02 באוקטובר 2025

הרחבה

תקציר הכתבה ב-96 מילים​

"כשקשה לך, אל תרים את הידיים. כשקשה לך, תרים את הראש. כשאדם רואה את השמים, הוא מבין לאן הוא הולך. אתה יכול ללמוד הרבה עם הראש למטה בספר, לקרוא המון ספרים, אבל מבט אחד למעלה יביא לך יראת שמים כמו שלא קיבלת בשום מקום. תביט אל השמים, זה יועיל לך לאמונה"
שלמה יהודה בארי, הינוקא, בשיעור במוצ"ש

בזמן האחרון אני מזכיר לעצמי להרים את הראש. לחפש את השמים, להתעכב עליהם, ולנשום. הרב אומר שיש אנשים שכבר הרבה שנים לא הרימו את העיניים שלהם, ונדמה לי שאני אחד מהם. אחד מבין רבים. יש מי ששקוע במסך, יש מי שקובר את עיניו בספר גמרא, אבל אין הבדל ביניהם. אין הבדל בינינו. אותה תנועה יומיומית של כיפוף הצוואר, של המבט הכבוש, היא נחלת הכלל. העולם סביבנו עולה בלהבות, והראש של כולם תמיד למטה. הראש שלי תמיד למטה. אבל הנה עכשיו יכול להיות שנפתחה לי אפשרות אחרת. אפשרות של שמים.

כתבות קשורות​

• מסע בעקבות יוסל'ה רוורס, אל מקום שבו אפילו לזמן יש חוקים אחרים רן שמעוני
• קל ללכת שבי אחרי דוד ביטן, גם על דוכן הנאשמים בפרשת שחיתות עמוסת ראיות רן שמעוני

אני לא אדם דתי. מעולם לא הייתי, וכנראה שלעולם כבר לא אהיה. אבל כבר כמה שבועות, מראש חודש אלול, אני מוצא את עצמי הולך בדרכו של רב. יושב בשיעורי תורה, מצטרף לתפילות, צופה באלפים שמבקשים את הנסים שלו. לפעמים אפילו מאמין. קוראים לו שלמה יהודה בארי, ובפי כל הוא מכונה הינוקא – על שום הפלא שבו: אדם צעיר, נעדר ייחוס משפחתי או השכלה רשמית, שבראשו עולם מלא של ידע תורני. כבר בגיל 14 הוא מסר שיעורים קטנים. בעשור שלאחר מכן החל להתקבץ סביבו קהל הולך וגובר, יהודים שהגיעו לבית כנסת שכונתי בראשון לציון בעקבות השמועה על אברך אלמוני – וגילו שם אדם שאינו כשאר בני האדם, שמייתר את כל החלוקות שהכירו עד אז; לא ספרדי ולא ליטאי ולא חסידי ולא מסורתי, כי אם כולם גם יחד: בהופעתו, באורחותיו ובעיקר בבקיאותו.

מתוך האינסטגרם של הינוקא. מבט אל השמים

בכניסה לבית הרב ראיתי פתאום את עומר אדם. בלי ליווי, בלי טקס. בכל רגע אחר בחייו האנשים שמתגודדים מצפים לו, אבל לא הפעם. כאן, בכניסה לבית הכנסת של הרב, איש לא מסתכל עליו. כאילו היה אלמוני

היום, בגיל 37, הוא אישיות יחידה במינה. קדוש עליון וכוכב עליון, צדיק נסתר וסנסציית רשת עם מיליוני צפיות, הגדרות שלא רק שאינן סותרות יותר אחת את השנייה אלא משלימות. מזינות זו את זו. הטיקטוק, האינסטגרם והפייסבוק מלאים בדברי תורה, בתיעוד מקבלות קהל, מתפילות המוניות, בניגוני פסנתר בביצועו, והנצפות מכולם – עדויות של יהודים המעידים בקולם על נסים שהוא חולל להם. ברכות שהתגשמו, מחלה שנרפאה, סבל שנחסך.
כך, בתוך שנים ספורות, מעגל החסידים סביבו התרחב לממדים יוצאי דופן, בהיקפם ובדמותם: חרדים, דתיים, מסורתיים, חילונים; אנשים משולי שוליה של החברה לצד כוכבי תרבות שכל המדינה מכירה, כולם מתבטלים בפניו. בכניסה לבית הרב, באחד הימים, ראיתי פתאום את עומר אדם. בלי ליווי, בלי טקס. בכל רגע אחר בחייו האנשים שמתגודדים מצפים לו, אבל לא הפעם. כאן, בכניסה לבית הכנסת של הרב, איש לא מסתכל עליו. כאילו היה אלמוני. כמו כוכבי כדורגל, כמו קציני משטרה בכירים, גם עומר אדם הוא עוד אחד שעלה לראשון לציון כדי לקבל ברכה מהרב.
כמה שבועות לפני כן, בהופעת ענק של אדם בפארק הירקון, צמד הדיג'ייז הישראלים "ויני ויצ'י" השמיעו טרק שנפתח בסימפול מתוך אחד השיעורים של הינוקא, על רקע ניגון שלו. ביולי השנה הם פתחו איתו את ההופעה שלהם בפסטיבל טומורולנד בבלגיה. "כוח הניגון", אומר שם הרב, "יכול לתקן את הנשמה של האדם". לפני כשבועיים הם הוציאו את זה כשיר רשמי: "ניגון" מאת הינוקא.
בין כל אלה מוסכם שהינוקא הוא מנהיג רוחני שלא היה כאן שנים, אם בכלל. ייתכן שהם צודקים. הרב יצחק אזרחי, מראשי ישיבת מיר בירושלים, אמר קבל עם ועדה שהוא האיש שיכול לקשר בין בורא עולם ובין כל ישראל. בדיבורים צדדיים, בלחישות, יש הטוענים שהוא המשיח. ובימים נוראים כמו אלה, אולי הנוראים שהיו, יש לא מעט אנשים שמוכנים להקשיב.

הצמד ויני ויצ'י עם הינוקא. עד לפסטיבל "טומורלנד"

פריפריה אמונית​

השעה היא 05:22. עדיין חושך, והצינה של הלילה מלווה את האנשים אל אולם אירועים במערב ראשון לציון. חלק מהם חרדים, אחרים חוזרים בתשובה, רבים הם חובשי כיפות מזדמנים. יש ביניהם גברים ונשים, זקנים ומבוגרים ואפילו כמה ילדים. כולם צועדים והשקט מוחלט, כאילו הוזמנו להתכנסות חשאית. בדממה הזאת הם צועדים אל האולם, 3,000 איש בזה אחר זה, לקראת שחרית מוקדמת בראשות הינוקא, תפילת הנץ מיוחדת לכבוד ראש חודש אלול.
זו תקופת ההתעוררות של היהדות, נהוג לומר. התחקות אחרי סיפור עלייתה ניתן למצוא בגיליונות קודמים של עיתון זה. אבל כאן, על פני אחד מהמרחבים שבו היא מתרחשת ממש, נדמה שהיהדות הזאת לא מתעוררת מחדש. היא נולדת מחדש, עם סדר משלה. פריפריה אמונית הולכת ומתעצמת, שמפֵרה לא רק את חוקי הסדר החילוני. היא קוראת תיגר גם על אלה של ההגמוניה הדתית. משום שלא את הדתיות הקונקרטית אנשים מחפשים בה, לא עול תורה ומצוות, אלא את האמונה. את הרוח שבאה איתה. את תיקון הלב. החילונים אולי רוצים להשיב את הקסם שהוסר מעולמם, אבל כך גם החרדים כאן, שמרוב הלכות וסדרים ומסכתות, שכחו איך זה מרגיש לאהוב את אלוהים. איך זה מרגיש שאלוהים אוהב אותך.
בתוך האולם יש סדר של ציפייה. האירוע המוני, אבל מובן היטב שזה לא מקום לשיחות חולין. אנשים הגיעו כדי להתרכז בעצמם. לעסוק בעבודה אישית, פנימית. כל אחד מוצא כיסא, מסדר את התפילין שלו, וממתין לתפילה שתתחיל. אחרי שעה של המתנה, בדיוק כשהשמש עולה בשיא יופיה, נכנסים האחרונים פנימה. השקט נשמר כל העת. 3,000 איש, ורק רשרוש קופת צדקה של קבצן תמהוני נשמע בחלל. איש לא מדבר, אבל לא צריך מילים כדי להבין. הרב עומד להגיע. "זה הוא?" לוחש אלי בחור אחד שלא מצליח להתאפק.
זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותו. טלית לבנה פרושה על ראשו, ומכסה גם את פאותיו החלקות. מתוכה נראים רק חצי מפניו – זקן סביב שפתיים דקות, משקפיים על אף, ותפילין ראש בקודקוד מצח. הטלית מכסה גם על גופו הצעיר, לבוש במעיל חסידי שחור בסגנון צנוע. הינוקא, מובן מיד ממראהו, מבקש להיראות כאדם שאי אפשר לסמן אותו מבחינה חסידית, סוציולוגית או עדתית. צדיק ששייך לציבור. קל תנועה הוא ממהר לבמה ומתחיל את התפילה מיד כשליח ציבור. כולם פותחים סידור.

"כשאני רואה רב יושב ככה על כיסא, כשמתחיל סביבו פולחן אישיות, לי זה מריח לא טוב. גם אם יגיד על עצמו שהוא לא צדיק, שהוא לא קדוש, אי אפשר שלא לראות את הקריצה. אתה יודע מה הסחורה שלך, מי מקשיב לך"

עיתונאי "הארץ" אהרן רבינוביץ'

הינוקא. אדם שאי אפשר לסמן מבחינה חסידית, סוציולוגית או עדתית; צילום: איתי רון

הכוח של התפילה ההמונית מורגש מיד. כל אחד מתפלל לעצמו, בלחש, ובכל זאת כולם יחד. מתפללים לחוד אך צמודים זה לזה. כשקולו של הינוקא עולה, אנחנו עונים אחריו כולנו – איש ועוד איש ועוד איש שהופכים להד גדול לקולו. בסיום התפילה הינוקא מתיישב על כיסא עשוי עץ בסגנון מהודר. מול הבמה מתקבצים האלפים לשמוע אותו, לזכות בתשומת לבו. והרב ערני למתרחש. הוא מסובב את ראשו, מהנהן לאנשים. בין הנוכחים הוא הבחין בילד עם שיתוק מוחין, התרומם מהכיסא ודאג להביא אותו לבמה, שיהיה לידו. כשהרב מתחיל לנגן על האורגן ההמונים מביטים בו בעיניים כלות, כמאוהבים ממש. כמה נשים פורצות את הגבול של עזרת הנשים שבקצה האולם, ובעזרת יד אחת עם טלפון, שנשלחת מעבר לפרגוד, מתעדות את הרגע הזה.
השעה 10:30. חמש שעות עברו מאז שהגעתי, ואני עדיין תקוע כאן, כמו כולם – מחכה, נגרר, בלי הסבר. הוא מנגן וכולם צופים בו, שבויים. אדם שהתחלתי לשוחח איתו, תוך כדי הניגון, מבקש ממני להפסיק. "אני כאילו מדבר איתך, אבל כל כולי איתו", הוא הסביר, "אני לא כאן". הבנתי אותו. קשה להסביר את כוחו של הרגע הזה, אבל קל לספר עליו למי שחווה דבר דומה.

 

[certified.woke]

צדיק וטוב להם II​

מרים גולן, אשת רוח ומשוררת, מתקשה גם היא להסביר. "זאת חוויה רגשית, קשה להיות אינטלקטואלית לגבי זה", היא משיבה. זה קרה לה לא מזמן, בל"ג בעומר. עד אז העניין הגדול סביב הינוקא נדמה היה לה כמו גימיק. היא לא ממהרת לשאת עיניים אל רבנים. אבל היום, לפחות לגבי הינוקא, היא מרגישה אחרת. האירוע ההוא הותיר בה רושם שלא נשכח. "יש משהו בנקיות שלו. את מסתכלת על הבן אדם ורואה שהוא לא עושה הצגה, שזה האיש", היא אומרת. הנקיות הזאת היא במידה רבה הבשורה שלו.

חברים שלי, בני החברה החרדית, דווקא הזהירו אותי בעניין. שמא אתבלבל. "כשאני רואה רב יושב ככה על כיסא, כשמתחיל סביבו פולחן אישיות, לי זה מריח לא טוב", אמר לי אהרן רבינוביץ, עיתונאי תחקירים מוכח עם חוש ריח מפותח. "גם אם יגיד על עצמו שהוא לא צדיק, שהוא לא קדוש, אי אפשר שלא לראות את הקריצה. אתה יודע מי הסחורה שלך, אתה יודע מי מקשיב לך, אתה רואה את הכל בעיניים". חברה נוספת טענה שבעיניה כל העניין סביבו הוא תרמית. אחרים היו נחרצים פחות וסקרנים יותר. הם ביקשו שאעדכן.

"יש מנגנון, יש כסף, וזה מדליק נורות אדומות, אבל המטרה היא להגיע לאנשים. מנהיגות רוחנית לא צריכה לבוא רק בדירה מתפוררת בנתיבות או בבניין ישן בבני ברק, לא. ב-2025 היא צריכה לבוא בכלים של המודרנה"

מרים גולן, משוררת ואשת רוח

מתוך עמוד היוטיוב של הינוקא. כמה חברים חרדים הזהירו מפניו, אחרים היו סקרנים
ואכן, יש סימני אזהרה: למשל, סיבוב הופעות יוקרתי בצרפת, שהינוקא הוזמן אליו לפני כמה שבועות ולשם כך הגיע מישראל במטוס פרטי; למשל, ההון שמצטבר סביבו ומתחיל להיות ניכר. ביולי השנה, במסגרת אירוע לגיוס תרומות למפעלות הרב תחת הכותרת "מייסדים את המהפכה", פורסם כי נאספו יותר מ-23 מיליון שקל. החסידים שסביב הינוקא חולמים בגדול: להקים מוסדות, להעמיד תלמידים, לייצר שושלת. הרב עובדיה, הרבי מלובביץ', זה המודל. בינתיים מיועד הכסף למימון עריכת ספרים, הפצת עלונים שבועיים, אירועי ענק; ולמשל, אותה כוורת חסידים שסביבו: חרדים צעירים עם אייפון ביד שהולכים אחריו מדי יום וברשותו, בידיעתו, מזינים את הטיקטוק, האינסטגרם, הפייסבוק והווטסאפ בסיפורי נסים ורגש. הוא אמנם לא מצטלם בהם, אף פעם, אבל הוא תמיד מצולם; באחד האירועים, כשהיה על הבמה וסביבו ההמונים, שמעתי אותו אומר שהעולם הזה לא מעניין אותו, שהוא שונא כבוד. לא הצלחתי להאמין לו.

השלב הנוכחי באבולוציה של הינוקא מעורר אי נוחות. הפער בין דמותו של הצדיק הפשוט, העניו, זה שכל התכונה סביבו היא לא לו, ובין הכוח הממשי שמתרכז בין ידיו – הפער הזה נעשה גדול מדי לעיכול. מפגני ההלל סביבו, אמרות הקלס והשבח, רוח הפאר והנס שנושבת סביבו – כל אלה נוכחים ותכופים מכדי להאמין שהם לא על דעתו של מושאם. במבט מפוכח, אפשר שמשיב הרוח הזאת הוא לא אחר מאשר הרב עצמו. גם אם יסביר שכל זה לא נעשה למענו, לכבודו, אלא לכבוד הדרך שהוא מוביל – בקרוב, ולו בשם היושר, יהיה עליו ליישב זאת.

"יש מנגנון סביבו, יש כסף, וזה מדליק נורות אדומות", מסכימה גולן, "אבל המטרה של כל זה היא להגיע לאנשים. מנהיגות רוחנית לא צריכה לבוא רק בדירה מתפוררת בנתיבות או בבניין ישן בבני ברק, לא. ב-2025 היא צריכה לבוא בכלים של המודרנה. צריך להגיע לאנשים, צריך שהם ישמעו אותך".

וחשוב לה להדגיש דבר נוסף: הינוקא, בעיניה, הוא לא קדוש. אמונת חכמים, היא מסבירה, היא לא אמונה בכוחות על טבעיים, אלא הכרה בכך שיש בעולם מי שיודעים לסייע לאנשים למצוא את הכוחות לחולל שינוי בחייהם. "אנשים שהיו אצלו קיבלו את הכוח להאמין בעצמם שהם יכולים, שהם יהיו בסדר, שהם ירגישו טוב. ברכה שמתקיימת היא קודם כל כזאת שהאדם האמין בה", היא אומרת. "הוא גורם לאנשים לשנות את התדר שלהם. קשה מאוד לשמור על זה בחיים. אתה מתמודד עם קשיים ואתגרים, וזה קשה. הוא עוזר לי להישאר מחוברת ולא לעזוב ידיים. יש לנו חסך גדול באנשים שיודעים לעזור בזה".

"הוא יודע להשפיע – לקחת את כל התורה האדירה שהוא מכיר ולחבר אותה אל היומיום של כל אדם. גם הרבי מלובביץ' היה ככה. בעיני הוא בסדר הגודל הזה"

מרים גולן

אחד מסיפורי הניסים מתוך האינסטגרם של הינוקא. אף פעם לא מצטלם, אבל תמיד מצולם
הינוקא מתקיים בין שני עולמות שלא תמיד יודעים לדבר זה עם זה. מן הצד האחד עומדים הרבנים החדשים, רבני היוטיוב, שמבקשים את ההמון. הם פונים אליהם בלי הפסקה, בכל מדיה, מדברים בגובה העיניים, כחברים, ומקרבים אותם אל הקדוש ברוך הוא. מן הצד האחר מתנשאת דמותו של האדמו"ר הישן, הנשגב בנבדלותו, רחוק ומובדל, הקדוש שמכוון אל הנצח ולא אל הבלי היומיום. הינוקא מצליח לגעת גם בזה וגם בזה. יש בו משהו מן הדמות הקרובה, המחזקת, שנראית כאחד האדם, ובה בעת יש בו גם זוהר מרוחק, חידתי, לעתים ממגנט. בתוך המתח הזה נוצר מקומו בהתעוררות היהודית החדשה הזאת – צדיק שאפשר למצוא בו את אהבת השם כמו את יראת השם.

"יש מחזירים בתשובה כמו הרב יגאל כהן או הרב זמיר כהן, שהם מוכשרים מאוד ביכולת להעצים אנשים, לעשות זיכוי הרבים. מצד שני, בבתי המדרש יש אנשים שהם גאונים, גאונים, אבל לא חיים בעולם הזה", מסבירה גולן. "גם אצלו רואים שהוא קצת אאוט לפעמים, אבל הוא יודע להשפיע – לקחת את כל התורה האדירה שהוא מכיר ולחבר אותה אל היומיום של כל אדם. גם הרבי מלובביץ' היה ככה. בעיני הוא בסדר הגודל הזה".

המפגשים עם הינוקא נדמים לא פעם למפגש בין קודש לניו-אייג', בין תורה וגמרא לספרי עזרה עצמית. מצד אחד לבושו החרדי, השפה הלמדנית, ביאורי הגמרא וסיפורי הצדיקים. מצד שני, האופן שבו הוא מציב את האדם במרכז, כגיבור של עצמו, שלומד כי הדרך לתיקון, להצלחה, להתפתחות אישית – נמצאת כולה בתורה הקדושה, בהתמסרות לעבודת השם, בשאלת היכולת שלך להיות מכוון באמונה שלמה. בתקווה. לעתים נדמה שהוא בכלל לא נועד להנהיג ציבור אלא לטפל בנפש הפרטית. כך הוא פורט ביד אחת על התשוקה החרדית לאינדיבידואליזם, לחוויה אישית, וביד השנייה על החסך של החברה הכללית ברוחניות, במשמעות.

המשותף לכל באי הרב הוא החיפוש אחריה, אחרי המשמעות. לחיים שלהם, לעולם הזה. מקובל לחשוב שמשמעות היא עניין בינארי: יש או אין. ואכן, בשנתיים האחרונות רבים תוהים מה נכון לגביהם. הכנים ביותר הם אלה שמוכנים לגלות שאולי הם איבדו משמעות. האמיצים מביניהם הם אלה שמוכנים לחפש אותה מחדש. בעזרת פסיכולוג בקליניקה, בהדרכת שמאן על פסגה של הר, במילותיו של רב על מפתן בית כנסת. דרכים שונות לאותה משאלה. לעתים רק כך – בעצם היציאה, בעצם הבקשה, בעצם החיפוש – מתגלה משמעות יקרת ערך. מתגלה הנס.

הינוקא בבית הכנסת "גאולה לציון". כל באי הרב מחפשים משמעות; צילום: איתי רון

מודל חדש של צדיק​

יואל (שם בדוי) עומד ליד הבמה ומביט על המתרחש. 16 שנה הוא מחכה לימים האלה, ימי עלייתו של הינוקא. הוא בן 30, חרדי, נשוי ואב לחמישה. חסיד מסור של הרב. בעיניו, את הרב יש למקם על ציר אחר. ציר ההיסטוריה. "גדלתי בישיבות הכי מיינסטרים שיש", הוא מספר, "ותמיד נמשכתי לדמויות הגדולות של העבר – תנאים וצדיקים כמו הבעל שם טוב, או רבי שמעון בר יוחאי. שאלתי את עצמי למה בדור שלנו אין כאלה". כשהיה בן 14 לקח אותו חבר לשיעור תורה בשכונת נחלאות בירושלים, בילוי מוכר אצל נערים חרדים. "פתאום אני רואה מולי מישהו ממש צעיר, רב בן 21-20", הוא נזכר. אבל מה שתפס אותו לא היה בשיעור עצמו, אלא דווקא בסופו.

"הסתכלתי עליו והרגשתי פתאום איזה בום ששוטף לי את כל הגוף, משהו שלא חוויתי בחיים. אני יודע שזה נשמע מוזר", הוא אומר, "אני זוכר שהתחלתי לבכות, שהרגשתי רגע של קדושה", הוא ממשיך. "הבנתי שיכול להיות שמצאתי את הדבר הזה, את הצדיק הזה שדימיינתי. לא עוד רב, לא עוד ראש ישיבה, אלא צדיק גדול. ענק. צדיק מטורף. היום אני יודע שזה קרה להמון אנשים איתו".

הגיל של הרב לא הרתיע אותו. בדיוק להפך. בחלומותיו על הצדיקים הוא דימיין אותו כך ממש. "גדול הדור של היום הוא בדרך כלל אדם מבוגר, על גבול הסיעודי, שהנכדים שלו הם אלה שמנהלים אותו. אבל בהיסטוריה היו דמויות צעירות מאוד", הוא מסביר ומפרט, "הרמ"א (רבי משה איסרליש) נפטר בגיל 43, רבי נחמן והאר"י הקדוש – בגיל 38. בדור שלנו אין תקדים לדמות כזאת, עד שהגיע הרב".

סיפור חייו של הינוקא, שהנסתר בו רב על הגלוי, הוא המשך ישיר לדמות הפנטסטית שיואל ייחל לה. הרב נולד בחולון בשנת 1988 בשם שי (שלמה יהודה) צובארי, בן זקונים למשפחה מסורתית ממוצא תימני. הילדות שלו עברה בין ישראל לספרד, בעקבות עבודת אביו. בגיל 13 חזר לישראל לבדו וגדל אצל סבתו. בני משפחתו לא היו חרדים אבל בית הכנסת היה מאז ומתמיד הבית האמיתי היחיד שלו. כך לפחות סיפר לחסידיו. האגדה אומרת ששם הוא בילה מאז את הימים והלילות, בין הספרים, עד שהחל להיחשב לעילוי. לפלא.

 

[certified.woke]

צדיק וטוב להם III​

"בחברה החרדית יש כמיהה גדולה לדמויות פלאיות, שיש מאחוריהן סיפור. אצל הינוקא הפלא נמצא בבקיאות הגדולה שלו. בניגוד לאחרים, הכוח שלו לא מגיע מזכות אבות, לא מייחוס משפחתי, אלא בזכות הלמדנות שלו"

נסים לאון, ראש החוג לסוציולוגיה, בר אילן

הינוקא ובאי בית הכנסת. בסיפור חייו רב הנסתר על הגלוי; צילום: איתי רון

"בחברה החרדית יש כמיהה גדולה לדמויות פלאיות, שיש מאחוריהן סיפור. אצל הינוקא הפלא נמצא בבקיאות הגדולה שלו", מסביר פרופ' נסים ליאון, ראש החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן וחוקר החברה החרדית. "בניגוד לאחרים, הכוח שלו לא מגיע מזכות אבות, לא מייחוס משפחתי, אלא בזכות הלמדנות שלו. על בסיסה מיוחסים לו הנסים והנפלאות, ובעקבותיה אתה רואה אנשים שבאמת נשבו בדמות שלו. הם הבינו שיש בו משהו שמעשיר את עולם האמונה שלהם – בזכות אמירה שחדרה אליהם, חידוש תורני כלשהו, או ברכה שנתן ושהתגשמה. עם הזמן, ככל שהוא עובר את המבחנים האלה, הוא הופך אצלם למעין אדמו"ר. אני רואה בזה דת עממית של חברת הלומדים".

בתוך העולם החרדי עלייתו של הינוקא היא לא רק סיפור על רב צעיר שמושך סביבו חסידים חדשים, אלא סיפור על כמיהה אחרת, תת-קרקעית: הרצון לבחור. אדם חרדי, כמעט משעת לידתו, כבול לחיים שנכתבו מראש. הוא יודע היכן יגדל ואיפה, קרוב לוודאי, גם ימות; באיזו ישיבה ילמד, את מי יישא לאישה, איך יבלה בשעות הפנאי ולמי יצביע בשעת השמד. ולפני כל זה, עוד קודם שהצליח להגות "מודה אני", הוא לומד דבר יסודי בהרבה: למי יש להקשיב, אחרי מי ללכת.

אבל בשנים האחרונות נדמה שמשהו זז. יש מי שמתחילים לשאול שאלות. לא על עצם הדרך כי אם על חופש התנועה בתוכה. והם לא מיעוט שולי, לא עוד כמה נשמות תועות על סף התפקרות, אלא קבוצה הולכת וגדלה של אנשים שגם בתוך סדר החיים החרדי הנוקשה עדיין מחפשים את הבחירה. את הזכות לרצון עצמי. הינוקא, בדמותו, במילותיו, בסיפור חייו – מציע להם את זה. הם הולכים אחריו, בדיוק כמו שהלכו אחרי רבותיהם. אבל בו, לראשונה, הם בחרו בעצמם.

"הינוקא הוא מעין הלחמה של הדמות הרבנית, הלחמה שהיא תוצר של המקום הזה", מוסיף פרופ' ליאון. "מצד אחד יש בו את העולם-הלמדני הליטאי של הרב (שמריהו יוסף חיים) קניבסקי והסטייפלר (אביו, יעקב ישראל קניבסקי), על סיפורי המופת שלהם. מצד שני הוא מהדהד דמויות ספרדיות כמו הרב עובדיה, שהיה מעין ינוקא בעצמו, בן של בעל מכולת שהקים שושלת. מצד שלישי יש בו אלמנטים חסידיים, כמו הניגון שהיה הרבה פעמים כלי של מחזירים בתשובה. אנחנו מנסים להיעזר בדמויות המיידיות שיש לנו בראש כדי להסביר אותו, אבל מאוד יכול להיות שיש פה משהו חדש. מודל חדש של צדיק".

"היום אנחנו רגילים לזה שהמנהיג הוא הכי עשיר, הכי חזק, הכי מפחיד, ואנחנו הנתינים שזוכים לנשום לידו. זה חדר גם אלינו, לתרבות החרדית, והינוקא עוקר את זה. הוא לא צריך את זה. הוא רוצה לתת, לא לקחת"

יוסף בייזנכר, תלמיד ישיבה מירושלים

אמו של החטוף רום ברסלבסקי אצל הינוקא. "הלחמה של הדמות הרבנית שהיא תוצר של המקום הזה"
יוסף בייזנכר, תלמיד ישיבה מירושלים, מצא את הינוקא לגמרי במקרה לפני שלוש שנים. בניגוד לרבים, שנחשפו בפניו ברשתות, באירוע, בהצטלבות מבט קוסמית, הוא נסחף אחריו בעקבות מאמר. לתפילה הבוקר הוא הגיע עם הילד שלו, בן 8. "יש לי טלפון כשר, לא ידעתי מי זה ואיך הוא נראה בכלל, אבל המאמר שלו פשוט היה יוצא דופן", הוא אומר. המאמר עסק במודל המנהיגות על פי משה רבנו. "הוא דיבר על זה שהמנהיג הוא כמו נר. המטרה שלו היא להאיר את הדרך, וזהו. לא לקחת שום דבר מאף אחד", מסביר יוסף. "היום אנחנו רגילים לזה שהמנהיג הוא הכי עשיר, הכי חזק, הכי מפחיד, ואנחנו הנתינים שזוכים לנשום לידו. זה חדר גם אלינו, לתרבות החרדית, והינוקא עוקר את זה. הוא לא צריך את זה. הוא רוצה לתת, לא לקחת".

אבל מה, בעצם, התורה שלו?

"דבקות בהשם יתברך. לחשוב בכל רגע אם כל דבר שאני עושה, כל דבר שאני חושב, יישא חן בעיני השם. התורה שלו, למשל, היא שאני אעזור לכל אדם שחלש ממני, כמו שראית אותו מביא את הילד עם כיסא הגלגלים לבמה. כשהילד שלי רואה דבר כזה, שרב גדול כמוהו עושה דבר כזה – זה שווה לי יותר מכל שיעור בבית מדרש. כשאנחנו רואים את הענווה שלו, את האהבה שלו לכל אדם, אנחנו משתנים. אנחנו נעשים אנשים יותר טובים".

כמה שבועות אחר כך, באירוע השקה בירושלים, אני פוגש שוב את יוסף. הינוקא עתיד להוציא לאור ספרים שכתב, עשרות כרכים של ביאורים, הגהות ותפילות. יוסף כבר עם אחד הספרים בידיו. אהרן, חסיד, עומד לצדו ובוחן את הספרים שעתידים לצאת. שאלות ותשובות, חידושים לפי סדר פרשיות, סידור תפילה. בוחן ומתרשם. בניגוד לספרות שנלמדת בבתי המדרש, הוא יודע שמהינוקא הוא יקבל משהו אחר.

"רב שלומד תורה כדי לקנטר, להתגאות – אדם כזה נקרא רשע. רב שמדבר לשון הרע... שמרבה מחלוקות ופירודים – הוא שוטה גמור. אדם שעוסק בתורה לשמה... עושה את הדבר הכי קשה בעולם. השם מציל את עם ישראל רק מכוח התורה"

הינוקא

הינוקא מנגן. "כשאנחנו רואים את הענווה שלו, את האהבה שלו לכל אדם, אנחנו משתנים"; צילום: איתי רון

"כשמדברים דברי תורה, קל לצלול עד הפרטים הכי קטנים וככה לפספס את ליבת הדברים. נורא קל להתבלבל", הוא אומר. "צדיקים כמוהו יודעים לחבר בין ההלכה לבין השורשים של היהדות – לזה שיש מעלינו מלך, שיש עולם, שיש לנו דרך. הוא יודע להביא את המגוון הזה, לדבר בשפה של תלמיד הישיבה הכי אדוק מצד אחד ולהגיע מצד שני גם לאדם הכי פשוט".

לפני חצות, שעות ארוכות אחרי שהאירוע התחיל, הינוקא מופיע. 2,000 איש מצטופפים באולם; על הבמה, כנהוג באירועים מהסוג הזה, ממתינים כל הזמן הזה הרבנים המכובדים שהוזמנו לאירוע. ראשי ישיבות מוכרות, אבות בתי דין מרחבי הארץ. גודל הפער בין גילו למעמדו מתברר ברגע הזה. הם מבוגרים ממנו בעשרות שנים, חלקם בני יותר מ-80, אבל כולם קמים לקראתו כשהוא מגיע. הם מחפשים את קרבתו, את ברכתו, הם נראים צעירים מאי פעם. ילדים נלהבים. איש מהם לא מהסס לחזר אחריו.

כשהוא מתיישב במקומו הוא ממהר לדבר, ללא הקדמות. בקול גבוה, צרוד מעט, הוא בולע מילים. לכל משפט שלו הוא מוסיף אזכורים מהגמרא, מסיפורי צדיקים נשכחים, פסוק מדאורייתא, נדמה שהוא לא מסוגל לוותר על אף מקור שעולה במוחו. למרות העומס, הריכוז באולם נשמר. לווירטואוזיות הזאת יש כוח משיכה משלה. וגם למסרים, שלפי פני הנוכחים, חלקם עם פה פעור, לא נשמעים לעתים קרובות בחייהם. "בדור הזה, שכל כך התרבו בו הדעות והמחלוקות, גם לימוד התורה לא נעשה לשמו. רב שלומד תורה כדי לקנטר, כדי להתגאות – אדם כזה נקרא רשע. רב שמדבר לשון הרע, שלא נזהר, שמרבה מחלוקות ופירודים – הוא שוטה גמור. אדם שעוסק בתורה לשמה, תדעו שהוא עושה את הדבר הכי קשה בעולם. השם מציל את עם ישראל רק מכוח התורה".

בסוף הערב, רגע אחרי שנגמרו הנאומים, הינוקא מתיישב מול האורגן ומתחיל לנגן ניגון פשוט. כולם, אחרי שהקשיבו עד אז בדממה, פורצים בשירה, שרים הברות בלי מילים על גבי הניגון, גועים בשירה גולמית, מתנועעים איתה. לידי עומד בחור צעיר. לבוש חליפה מחויטת שגדולה עליו במידה או שתיים, פאות בלונדיניות משתלשלות על לחייו. הוא מחבק אותי כאילו היינו מכרים ותיקים, לוחש באוזני שאני "איש מתוק", ואני, מופתע, נענה. אנחנו מתחבקים ושרים יחד, בקול גדול, נבלעים בתוך הניגון של הרב, משתכרים מעוצמת הרגע.

 

[certified.woke]

צדיק וטוב להם IV​

https://youtu.be/o5OM7c86eyY
ניגון של הינוקא. גורם לנוכחים לפרוץ בשירה

הרב נותן אגוזים​

"לא נורמלים האנשים פה, לא נורמלים", אומר לי אחד האנשים בכניסה לקבלת הקהל בבית כנסת מרכזי בראשון לציון. הוא צודק. הם נואשים. הצפיפות אדירה, מחניקה, מעוררת חרדה. בין המצטופפים חולים ונכים. אב חדור מטרה מרים את בנו המשותק, אישה זקנה מובילה את בעלה הקשיש על כיסא גלגלים בדרך בלתי אפשרית. איש לא מתכוון לסגת. "אתם הורגים לי את הילד", זועק אדם אחד, ועוצר בזעקה אחת את שאון מבקשי הנסים של הינוקא. בין ההמון, בתוך הדחק, מתגלים רק חסדים קטנים. אדם שמוותר על מקומו לטובת ילד חולה, שלושה צעירים שהבחינו באיש מבוגר שהגיע על מיטת בית חולים ונאבקים לפלס עבורו נתיב.

אנשים משוועים לתיקון. בנשמה, בחייהם. כל אדם וצרותיו. בשנתיים האחרונות נדמה שהגיעו אל הרב כל הסוגים כולם. החולים, הפושעים, האובדניים, האבלים, בני משפחות חטופים. הוא פוגש אותם כך בכל יום שני בערב, בקבלת הקהל השבועית, מתרומם מכיסאו לקראת כל אחד ומקבל אותם בזה אחר זה. לוחץ יד, שואל לשמם, ובסוף מברך. אלה רגעים יפהפיים, כשאדם נואש פוגש באדם שמקשיב לו. בניגוד חריף לתיעודים שמופצים ברשתות בידי החסידים שעומדים מאחוריו, בידיעתו, הינוקא מתעקש שהוא לא בעל נסים. הוא לא מוכר אשליות, הוא לא מוכר דבר, אלא נותן את הכוח להאמין. וכך או אחרת, האנשים מאמינים. לפעמים אין להם ברירה.

בין המצפים לרב עומד אושרי וממתין עם ניתאי, בנו. ניתאי בן 13, והוא אוטיסט. אביו רוכן מעליו כשהוא יושב על כיסא, מחייך ומשמיע קולות גבוהים. הוא אוחז ביד אביו ולא מרפה, כאילו שתי הידיים שייכות לגוף אחד. ביד השנייה מסלק ממנו אושרי זבוב טורדני. הילד הזה, רואים מיד, הוא בבת עינו. "אנחנו מחוברים, כמו אינפוזיה", הוא מודה. הם מעולם לא פגשו את הרב, רק שמעו עליו. אבל שמעו עליו גדולות ונצורות.

"קצת קשה לצאת עם הילד מהבית, אבל החלטנו להגיע הפעם. אני לא צריך שהוא שישנה אותו בשום דבר, הילד הזה הוא המתנה של החיים שלי. זכיתי בו. אבל אם הברכה יכולה לעזור במשהו, שיהיה לו טוב בחיים, אני אשמח"

אושרי, שהגיע עם בנו ניתאי

אושרי עם בנו ניתאי. לפגוש אדם שמקשיב לך; צילום: איתי רון

"מכל מה שאמרו לי, לרב הזה יש יכולת לחולל נסים. קצת קשה לצאת עם הילד מהבית, אבל החלטנו להגיע הפעם. אני רוצה שהוא ייתן לו ברכה", אומר אושרי. כשאני שואל מה הוא מבקש בזה, מה בעצם הוא מדמיין שתביא איתה הברכה. אושרי מבין מיד למה הכוונה. "אני לא צריך שהוא שישנה אותו בשום דבר, הילד הזה הוא המתנה של החיים שלי. אני זכיתי בו", הוא מסביר, ומחבק את בנו, "אבל אם הברכה יכולה לעזור במשהו, שיהיה לו טוב בחיים, אני אשמח".

יניב, בן 55, אחראי על ערבי קבלת הקהל האלה. יש תחתיו אנשי ביטחון, סדרנים, אבל השליט היחיד כאן הוא הכאוס. יניב השלים עם זה. בעברו המקצועי הוא ניהל מבצעים גדולים יותר, כמו בנקודת מעבר של פלסטינים מהשטחים לעבודה בירושלים, אבל כאן הוא מזמן כבר הרים ידיים. "אני לא יכול לנהל כלום, אתה רואה שאני מנהל משהו?" מודה יניב, שבזכות גובהו מצליח להשקיף על הקהל. "אני משתדל ורוצה, אנחנו מתכוננים לכל ערב, אבל אי אפשר לשלוט בזה", הוא מסביר, ומולנו מתנהל ברעש גדול הכישלון שלו, "אתה צריך להבין: אלה לא מעריצים שרוצים להיכנס להופעה של עומר אדם, ואפילו לא לה-פמיליה בכניסה למשחק של בית"ר, שאתה פשוט צריך לבלום בכוח. יש לך פה אנשים שרוצים לשרוד – אדם שחייב מבחינתו לראות את הרב כדי שלא יכרתו לו את הרגל בשבוע הבא, ולידו אבא שמוכן לעשות הכל כדי שיצילו את הילד שלו. אין לי איך להתמודד עם זה".

לשיחה בינינו מתפרץ בחור צעיר. הוא מגיע מתנשף, כמו רץ שנשלח מארץ רחוקה עם בשורה חשובה. "איפה אני יכול לספר על נס שקרה?" הוא שואל מיד. אני מבקש ממנו שיספר קודם כל לי. "הייתי בתפילה של הרב, ואחריה לקחתי אגוזים שהרב בירך עליהם", הוא מספר במהירות. "עכשיו, דוד שלי, הוא יש לו את המחלה. היו צריכים לנקז לו מים מחלל הבטן. הגעתי אליו ונתתי לו את האגוזים. אחרי כמה שעות באים אליו הרופאים ואומרים שלא צריך לנקז שום דבר, שאין לו מים. הרופאים אמרו לו ללכת הביתה". אני שומר על שתיקה, ויניב מביט בי בחיוך: "אתה יודע כמה סיפורים כאלה אני שמעתי?"

בינתיים, מסביב, ההמולה נעשית מדאיגה. מפחידה. עד שהרב, לפתע, עוצר הכל. "אני יודע שיש דוחק, ואתם ודאי מבינים שזה לא הגיוני שאדבר עם כולם", הוא קורא במיקרופון לעיני כולם. "אני מבקש שכל מי שחולה, כל מי שעם כיסא גלגלים, שימתין לי בחדר ואני אגיע. לגבי כל השאר – אני מבקש מכם להתפלל, פרק ו' של תהילים, זה הכוח האמיתי".

הינוקא העמוד הרישמי (@the_yanuka_official) | TikTok
מתוך עמוד האינסטגרם של הינוקא. נקרא כך על שום הפלא שבגילו הצעיר

אל החדר נכנסתי רק בזכות יניב, שנשאר בחוץ. אני עומד, מוקף אנשים מוכי גורל. ההיזכרות בהם עולה בכאב. ילד בן שלוש שוכב על שולחן, ללא חולצה. נקז בגרונו, עיניו קפואות, פיו פעור. אביו רוכן אליו במיומנות של רופא, פותח את הנקז ומנקה את גרונו. בין הראשונים שפוגשים את הינוקא – אדם מבוגר שמובא אל הרב על כיסא. הוא מתקשה לדבר, וחתנו לידו.

"היה לי סרטן ריאות קשה, והחלמתי. הבדיקות שלי תקינות", הוא מתחיל, וכולם מקשיבים, "ובכל זאת, כבוד הרב, אני לא מצליח לחזור לעצמי. לא בבריאות הפיזית ולא בבריאות הנפשית. לא מצליח לחזור למי שהייתי. יש לי משפחה נהדרת, אני מאוד אוהב אותם. 15 נכדים. הם יותר חשובים ממני. אם אפשר, כבוד הרב, קצת להחזיר את המצב כמו שהייתי, לפני המחלה". הרב מקשיב, שואל, מתעניין. מציע לדבר עם פרופסור מומחה כלשהו מבילינסון. בסוף הוא אומר לאדם המבוגר לקרוא תפילה, וקורא בעצמו: "הודו לשם כי טוב כי לעולם חסדו".

לפני שמפנים אותו כשם שהביאו אותו, האיש המבוגר קם מהכיסא. לבדו. כולם מביטים בו – חתנו, הינוקא, כל החדר. והוא, כאילו לא שם לב למה שעובר עליו, מסתכל לכיוון הדלת ומתחיל לצעוד. מהר. רגל ימין, רגל שמאל, אחת אחרי השנייה, בקצב שהחדר לא ציפה לו, עד שהוא יוצא לבדו. חתנו, שוטר במדים, תופס את הראש וצוחק מרוב הפתעה. גם הרב מחייך. חלק מהנוכחים מוחאים כפיים. רק אני עומד דום, כמי שצפה עכשיו בנס. הרב קורא שוב – "הודו לשם כי טוב כי לעולם חסדו" – והפעם, מוקסמים, כולם חוזרים אחריו. גם אני.

 

[לעומק]

אין לנו מנוי...
אבל בעיקרון הוא גאון, רק קצת אהבל.
זה בערך כמו החסידות של פעם

 

[certified.woke]

אין לנו מנוי...
אבל בעיקרון הוא גאון, רק קצת אהבל.
זה בערך כמו החסידות של פעם

חסידים הם הטפשים שביהודים.

מענין האם שלמה יהודה בארי ישכיל לחזות מבעוד מועד פשיטה של רשות המסים.
הבאבא ברוך אבוחצירה, הבאבא אליעזר אבוחצירה, יאשיהו פינטו, "הרנטגן", "האולטראסאונד", ה- MRI, ה- fMRI...איש מהם לא חזה הפשיטה והופתעו.
אולי שלמה יהודה בארי יחזה ויערך לקראתה...

 

[לעומק]

חסידים הם הטפשים שביהודים.

מענין האם שלמה יהודה בארי ישכיל לחזות מבעוד מועד פשיטה של רשות המסים.
הבאבא ברוך אבוחצירה, הבאבא אליעזר אבוחצירה, יאשיהו פינטו, "הרנטגן", "האולטראסאונד", ה- MRI, ה- fMRI...איש מהם לא חזה הפשיטה והופתעו.
אולי שלמה יהודה בארי יחזה ויערך לקראתה...

נראה לי שזו לא ממש טיפשות..
אלא העדפה של אנשים להיכנע לרגשות רוחניים.
מאשר לשכל.

זו המחלוקת בין החסידים למתנגדים הליטאים