בבני ברק יש מאכילי חתולים
בבני ברק יש מאכילי חתולים. רובם סובלים מחרפת רעב בעצמם. מדובר בקשישים המקבלים קצבת זיקנה ופורסים מלחמם לחתולים מכיוון שהם לא מסוגלים לראות יצור חי בסבלו. לעומת זאת, כבר ראיתי אדם קשיש המיידה אבנים בחתולים. יכול להיות שאמר לעצמו "כך לימדה אותי אמא." זה לא ילך לך אבזץ! "אמא אמרה" זה שייך לגיל הרך. עד גיל 12 אולי אך לא יותר. מכאן ואילך, הלב והשכל צריך להדריך אותך. חיילך לאורייתא לימוד התורה אמור לעדן את לומדיה, ללטש את הלב כך שיחמול על כך ברוא-אלוהים. "ורחמיו על כל מעשיו" אלוהים מרחם על כל יצור כפיו. כתוב: "בצלם אלוהים ברא אותו" אלוהים ברא אותנו בצלמו, מכאן שאף אנו מצווים לרחם ולחמול. "ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו". הדגשתי שזה קרה דווקא בעצם יום השבת. יום השבת אמור להיות יום קדוש שבו האדם אמור להתעלות ולחיות ביתר קדושה. ביום זה האדם אמור להתעסק עוד יותר בתורה, במצוות ובמעשים טובים. ואילו הילדים הללו בחרו דווקא ביום הקדוש הזה לבצע מעשים איומים ביצורים חסרי-ישע. אני לא מדברת על חינוך. אני שואלת: איפה היה הלב שלהם? הלב שאמור היה להיות מלוטש כיהלום בגלל העיסוק בדברי תורה? הלב שאמור היה להיות רך והגון וחומל כנגד כל יצור, כפי שאומרת התורה? בטבע חיות "רוצחות" כדי לשרוד. הילדים הללו התעללו ביצורים עדינים מתוך משחק, כדי למלא תאוות הרג. ואעז ואומר: מי שאין לו חמלה בליבו כלפי גורים חסרי ישע שאין בכוחם להרע לו, גם אם ייגדל זקן ארוך עד הברכיים ויגלגל את פיאותיו בצדקנות, יישאר חית אדם. ולכן אני בזה לחרדים. בגלל שלכאורה העיסוק שלהם בתורה אמור היה להפוך אותם לאחרים: למיטיבים לזולת, לחומלים בליבם. ואני לא רואה את זה. לא מזמן היה פה שירשור על חרדי שדקר אנשים. ........................ אני חייתי עם אדם שהתעלל בי ובילדיו במשך שנים והפיק מכך הנאה. ומדובר באדם נעים הליכות, מדקדק במצוות. חרדי למראה בלבושו. אני מדגישה "למראה". "רק אין יראת אלוהים… והרגוני" אם אין יראת אלוהים- אז כל לימוד התורה שווה לאפס: "והרגוני".
