צבעו האדום של הכסף
לא רק הפרסום ברדיו עובד, גם הכלכלה. מבין אמצעי התקשורת האלקטרוניים הרדיו מקבל תשומת לב זניחה יחסית לאחרים. אולם, הרדיו טומן בחובו מספר יתרונות- רצועות שידור אחידות המאפשרות למגנט אליו קהלים נאמנים, העובדה שהוא ניתן לצריכה כרקע ואיננו מחייב תשומת לב בלעדית, ובעיקר המיידיות. הרבה יותר קל לקבל את הפריצות המיוחדות לשידור ברדיו. התחושה שאתה עם אבל בלי המראות הקשים. אולם הפעם ברצוני להתעכב על היותו של הרדיו כלי אפקטי להבניה של שיח. ברשת ב´ ישנן מספר רצועות שידור הרצות לאורך שנים, והמרתקות אליהןקהלים קבועים. דוגמאות לכך הן: "שעת חברה", "חוק, צדק ומשפט", "תמונת מצב" והתוכנית בה אעסוק- "צבע הכסף". תוכניות אלה מאובחנות לפי תחומיהן, ומאפשרות בנייה של עיסוק מתמשך בנושאים הזוכים למעט חשיפה במסגרות תקשורתיות אחרות. התוכניות הללו בנויות לצד דיווחים כמו ביומני החדשות על ראיונות עם אורחים היוצרים תחושה של קבלת מידע מפרסונה ולא מפי מקורות אנונימיים. לתוכניות הללו יש בהיותן אמצעי ורבאלי משמעות נוספת כיוצרות "שיח". ההקשבה הבלתי אמצעית לכאורה ל"מומחים" נותנת משנה תוקף להשתרשות ביטויים ומונחים היוצרים תפיסות בנושאים מהותיים לחברה המודרנית: חברה ב"שעת חברה", בטחון ב"תמונת מצב" ואולי יותר מהאחרות הכלכלה- ב"צבע הכסף". כיומן הכלכלי של "קול ישראל" בתחנה החשובה ביותר שלו "רשת ב´" יש ל"צבע הכסף" השפעה מיוחדת על אופן הסיקור של התחנה את הכלכלה. החשיפה היומיומית (באשר הסוף שבוע מהווה זירה שונה לדינמיקה הרדיופונית) באותה שעה נותנת דגש מיוחד לתוכנית, גם בזכות שעת שידור טובה (ארבע אחרי הצהריים). זהו כוח שניתן לרותמו באופנים שונים. השאלה האם קיים דיווח אובייקטיבי נדונה בעבר בפורום באריכות וכאן ארצה רק להדגים נגזרת של הסוגיה. על העובדות המדווחות ב"צבע הכסף" אין בדרך כלל ויכוח וכשהוא קיים קרוב לודאי שיידונו בו. אולם על צורת הצגת הנתונים יכולה להיות מחלוקת. ההגשה בצבע הכסף היא אובייקטיבית, במובנה הליברלי. היא משמשת בעיקר להצגת הנתונים הכלכליים ודיווח עליהם. הפרשנות כאשר קיימת היא פרשנות כלכלית, אולם כאן האירוניה שכן זוהי אובייקטיביות ליברלית. אובייקטיביות השמה את הדגש על הצד הליברלי של הכלכלה חשיפת הנתונים ודיווח עליהם כשהפרשנות מתמקדת באספקטים הכלכליים. אולם, דווקא בזמן בו הכלכלה נחשפת לראשונה אולי בעשור האחרון לא כסוגיה של נתונים מחדר העסקאות או מהבורסה אלא כהשפעות על החברה אפשר היה להפוך את "צבע הכסף" לתוכנית העוסקת בכלכלה כדבר שבני אדם יוצרים ונהרסים על ידיו ולא כ"משק" ערטילאי הקיים לכשעצמו.
לא רק הפרסום ברדיו עובד, גם הכלכלה. מבין אמצעי התקשורת האלקטרוניים הרדיו מקבל תשומת לב זניחה יחסית לאחרים. אולם, הרדיו טומן בחובו מספר יתרונות- רצועות שידור אחידות המאפשרות למגנט אליו קהלים נאמנים, העובדה שהוא ניתן לצריכה כרקע ואיננו מחייב תשומת לב בלעדית, ובעיקר המיידיות. הרבה יותר קל לקבל את הפריצות המיוחדות לשידור ברדיו. התחושה שאתה עם אבל בלי המראות הקשים. אולם הפעם ברצוני להתעכב על היותו של הרדיו כלי אפקטי להבניה של שיח. ברשת ב´ ישנן מספר רצועות שידור הרצות לאורך שנים, והמרתקות אליהןקהלים קבועים. דוגמאות לכך הן: "שעת חברה", "חוק, צדק ומשפט", "תמונת מצב" והתוכנית בה אעסוק- "צבע הכסף". תוכניות אלה מאובחנות לפי תחומיהן, ומאפשרות בנייה של עיסוק מתמשך בנושאים הזוכים למעט חשיפה במסגרות תקשורתיות אחרות. התוכניות הללו בנויות לצד דיווחים כמו ביומני החדשות על ראיונות עם אורחים היוצרים תחושה של קבלת מידע מפרסונה ולא מפי מקורות אנונימיים. לתוכניות הללו יש בהיותן אמצעי ורבאלי משמעות נוספת כיוצרות "שיח". ההקשבה הבלתי אמצעית לכאורה ל"מומחים" נותנת משנה תוקף להשתרשות ביטויים ומונחים היוצרים תפיסות בנושאים מהותיים לחברה המודרנית: חברה ב"שעת חברה", בטחון ב"תמונת מצב" ואולי יותר מהאחרות הכלכלה- ב"צבע הכסף". כיומן הכלכלי של "קול ישראל" בתחנה החשובה ביותר שלו "רשת ב´" יש ל"צבע הכסף" השפעה מיוחדת על אופן הסיקור של התחנה את הכלכלה. החשיפה היומיומית (באשר הסוף שבוע מהווה זירה שונה לדינמיקה הרדיופונית) באותה שעה נותנת דגש מיוחד לתוכנית, גם בזכות שעת שידור טובה (ארבע אחרי הצהריים). זהו כוח שניתן לרותמו באופנים שונים. השאלה האם קיים דיווח אובייקטיבי נדונה בעבר בפורום באריכות וכאן ארצה רק להדגים נגזרת של הסוגיה. על העובדות המדווחות ב"צבע הכסף" אין בדרך כלל ויכוח וכשהוא קיים קרוב לודאי שיידונו בו. אולם על צורת הצגת הנתונים יכולה להיות מחלוקת. ההגשה בצבע הכסף היא אובייקטיבית, במובנה הליברלי. היא משמשת בעיקר להצגת הנתונים הכלכליים ודיווח עליהם. הפרשנות כאשר קיימת היא פרשנות כלכלית, אולם כאן האירוניה שכן זוהי אובייקטיביות ליברלית. אובייקטיביות השמה את הדגש על הצד הליברלי של הכלכלה חשיפת הנתונים ודיווח עליהם כשהפרשנות מתמקדת באספקטים הכלכליים. אולם, דווקא בזמן בו הכלכלה נחשפת לראשונה אולי בעשור האחרון לא כסוגיה של נתונים מחדר העסקאות או מהבורסה אלא כהשפעות על החברה אפשר היה להפוך את "צבע הכסף" לתוכנית העוסקת בכלכלה כדבר שבני אדם יוצרים ונהרסים על ידיו ולא כ"משק" ערטילאי הקיים לכשעצמו.
אגב, אתה מוכן להתנדב להסביר כיצד דיווחים חברתיים יכולים לא להיקלע למלכודת של "מציצנות לחיי העניים" ותסמונת "המקרר הריק"?