צביטה קטנה

[טחג]

צביטה קטנה

כבר כמעט לא פה, לא באמת נמצאת ב- mode הזה של אמהות לאחר אובדן, ורובכן מן הסתם לא מכירות אותי, אבל השבוע קרה משהו אחר. הסתכלתי ברשימת ההסעות לביה"ס שלנו , ופתאום קלטתי ברשימה של כיתה א' שם של ילד שאמא שלו היתה בהריון איתי ביחד, וחשבתי לעצמי שלא יכול להיות שהוא כבר בכיתה א', הרי הוא בגיל של..... (מחשבה שלעולם אין לה סוף) ואז קלטתי, שבאמת אם מסתכלים על הגילאים של הילדים שלנו שלפניה ואחריה, אם היא היתה נולדת בחיים היא היתה היום בכיתה א'. ונהיה לי קווץ' קטן בלב. זהו. ובאתי לשתף כאן במקום היחיד שאפשר לספר.

 

[meytall0]

כל כך מבינה אותך.. גם אצלי אותו הדבר.

גם שלי הייתה אמורה להיות בכיתה א'. וביום הראשון של הלימודים היה לי כזה קווץ' בלב, איך הייתי אמורה ללוות אותה לכיתה א'. ואני יודעת שיהיו עוד הרבה קווצ'ים כאלה לאורך החיים. והכי טוב שיש את הבית הזה, שבו אפשר לקבל את החיבוק וההבנה.

נשמח לראות אותך כאן. מיטל

 

[קרפיון מעופף]

כל כך מוכר

כן גם שלי היה אמור להיות השנה בכיתה א וגם לי היתה מן צביטה בלב כששתי בנות הדוד שלו התחילו השנה כיתה א. זה שלאין ילד שלי יש שתי בנות דוד באותו גיל מהווה כל פעם תזכורת. גם אני רוב הזמו בעיקר אמא ולא אמא לאחר אובדן, אבל יש רגעים כאלו.. היום אחת האמהות בגן של הקטן התחילה לשאול אותי למה הרווחים בין הילדים שלי כל כך גדולים וממש לא רציתי לשתף....

 

[עלמהשלי1]

שולחת חיבוק

ומכירה היטב את כל הרגעים שהמחזור שלה מתקדם אליהם והיא שוב לא פה. שמחה לשמוע שלפחות בחלק מהזמן את במקום אחר.

 

[נוגה אור]

ככל שהזמן חולף

הקווץ הזה מגיע לעיתים יותר נדירות אבל שהוא מגיע הוא גורם לחשוב ולחשבון ולהתעסק בכל מיני מחשבות מודחקות. מבינה אותך לגמרי ומזדהה בהחלט. ולמרות שכתבת לפני שבועיים אני מקווה שתקבלי על זה איזשהי התרעה במייל ותראי את הדברים.