צבא ואהבה...

[Complex person]

צבא ואהבה...

חבר שלי מתגייס בקרוב.. אחרי שנה וחצי של זוגיות, אני מוצאת את עצמי בוכה רק מהמחשבה שהוא לא יהיה שם בשלוש שנים הבאות כפי שהיה עד עכשיו.. שלא נדבר על להתראות אחת לשבועיים וגם זה בספק. אני מתגייסת עוד מספר חודשים גם, אבל באמת שקשה לי הידיעה שהגיוס שלו בפתח.. איך מסתדרים עם זה? איך שורדים את זה? אני באמת אובדת עצות. תודה.

 

[The Chicken]

שלום לך ../images/Emo13.gif

חלק מהדברים שאכתוב כאן הם בוודאי דברים ששמעת כבר מהרבה אנשים, זה טבעי מהסיבה הפשוטה שכולם, אבל כו-לם, עוברים את זה. אני גם בטוחה שאין דרך אמיתית לשכנע אותך בדברים, זה תהליך שרק הזמן עצמו יביא. מה שקורה עכשיו זה ששנה וחצי אתם ביחד כל הזמן, (אני מהמרת שזו אהבה ראשונה?), שום דבר לא מפריע לכם להיות ביחד ועכשיו פתאום עוברים למסגרת חדשה, בה אתם הולכים להתראות פחות בצורה משמעותית. זה מזעזע אותך כי את לא רגילה, כי פיתחת איזושהי "תלות" בשגרה שבה אתם כל הזמן ביחד, ובהתחלה זה באמת יהיה קשה קצת- פתאום להבין שאת יוצאת שבת, למשל, והוא לא, אבל תהליך חשוב שיקרה לך אחרי פעם או פעמים שתבכי על זה (ובאמת אני לא מאמינה שתצטרכי יותר מפעם-מקסימום פעמיים), הוא ההכרה ההדרגתית שאת כן יכולה בלעדיו. זה חשוב לקשר מאד, ההתבגרות הזו. זה ההבדל בין זוג מציאותי לבין פנטזיה של אהבה ראשונה. אחרי הצבא באה האוניברסיטה, זה לא בהכרח נהיה יותר קל (אני עצמי נמצאת עכשיו במערכת יחסים בין-סטודנטיאלית

כאשר אני בתהליכי מעבר דירה והוא חי בין שתי דירות ששתיהן די מרוחקות ממני, בקיצור החיים הם לא דבר פשוט גם אחרי הצבא...), ולכן חשוב שתעברי את זה. בנוסף אני מאמינה שהתיכון, הצבא, ותקופת הפוסט-צבא הם שלושה גילאי התבגרות שונים, ושמהתקופה הזו שאותה את מתחילה יש לך הרבה ללמוד ולהנות...

 

[גבי 2006]

יש תמונות

היום יש גם פאלפונים ואמצעים שלא היו בתקופה שאני הייתי עם מדים, בכל מקרה אני מקווה שלא תעשי את מה שהרבה בחורות מגעילות עושות שעוזבות את החבר שלהן שהוא הולך לקרבי כדי לקבל חבר גובניק שיוכל לשעשע אותן כל יום ולהוציא אותן לבלות בפאבים התל אביבים

 

[Merlin194]

ממי, הבחור שלי בקבע ולומד..מסתדרים.

נכון, מתראים פחות, ויש טלפונים, פלאפונים, SMS וגם אם מתראים פחות, אפילו בסופי שבוע, זה בונה ציפייה נהדרת, שבסוף מתממשת. ואין כמו החיבוק הזה של אחרי שבוע שלא התראיתם..

 

[ChilD SouL]

מסכימה ../images/Emo45.gif

מה שלא הורג - מחשל. לדעתי זה אף יכול לתרום לקשר.

 

[זכוכיות]

לי מבינה אתכם...

לי זה מחריב את הקשר.

 

[ChilD SouL]

תראי...

בהתחלה זה נורא קשה כי יש הרבה דברים\מצבים חדשים שצריך להתרגל אליהם, אבל עם הזמן זה יכול רק לתרום. להיות דבוקים זה לתחת של זה בשלב כלשהו יכול להיות נורא מעיק [גם את לא חושבת שזה יקרה מתישהו]. חוצמזה, שכך אפשר לראות שאין אפ'חד אחר שמתאים לך יותר ומתחילים להעריך את מה שיש בבית יותר. לי ולאקס אמרו פעם "עדיף שיהיה לך מישהו להתגעגע אליו מאשר שתיהיה לבד". ומי כמוך יודעת שאין על הפגישה ה"ראשונה" אחרי שלא ראיתם זה את זו הרבה זמן, זה מעלה את הסקס בדרגה אחת יותר.

 

[זכוכיות]

אני מתחרפנת לאט ובטוח

לא יודעת, נורא קשה לי עם המרחק, נורא קשה לי עם להיפגש רק בסופשים, נורא קשה לי שרוב הזמן אי אפשר לדבר כי יש מליון ואחת עיסוקים וחייבים ללמוד וכו' וכו'... במיוחד אחרי שגרנו יחד 8 חודשים לא מעיקים בכלל שבהם היינו אחד עם השני 24\7... ואני כן מרגישה שזה הורס לי את הקשר. אני סופר מעריכה זוגות שמצליחים להחזיק ככה מעמד, אבל לנו זה הכי לא מתאים...

 

[ChilD SouL]

שוב, תני לזה זמן.

זה נורא קשה בהתחלה לעבור מפגישות יומיות לפגישות של פעם ב... זה אמור להפוך ליותר קל עם הזמן. תנסי גם להציף אותך בדברים ועיסוקים שפחות תתעסקי בזה. חוצמזה, אמרת שגם את עוברת לשם עוד כמה חודשים לא

אני בטוחה שתצליחו לגשר על "הבעיה" הזאת, בייחוד אם היא זמנית ולא מצב קבוע לכמה שנים.

 

[לילית אנונימוס]

לא... את אמורה להרגיע אותי..

ולהגיד שזה בסדר... את זוכרת שביקשתי ממך לעדכן איך מסתדרים ממרחק? זה בדיוק מה שצפוי לי בשנה הבאה... זה באמת נוראי ופוגע בקשר?

 

[זכוכיות]

תראי, אולי אצלך יהיה אחרת..

יש כאן אנשים עם סיפורי הצלחה. אנחנו היינו זוג נורא אינטנסיבי, אנחנו גם אהבנו להיות נורא אינטנסיביים... והמרחק הזה יצר קשיים שיצרו קשיים אחרים שיצרו בעיות ענק ודרמות עד אין קץ... בקיצור, כאן, אם אני לא אעבור בקרוב (ויש תוכנית כזאת, בקרוב מאוד מאוד, פחות מחודש), אז אני בספק מאוד מאוד גדול אם לא ישבר לנו. אצלך, זה יכול להיות אחרת... יש אנשים (אני מכירה הרבה) שאין להם בעיה עם קשר של סופשים ודברים כאלה... או שיש להם אבל הם לא "מפונקים" כמוני...

 

[לילית אנונימוס]

אני בעד אינטנסיבי...

אנחנו נפגשים (וישנים יחד) כמעט כל יום... עכשיו הוא במילואים (מיום ראשון) ונורא קשה לי עם זה.... קשר של סופשים לא מאפשר באמת להיות חברים קרובים לגמרי, בקשר של סופשים (כמו שהיה לי עם האקס) את מקבלת כל מה שאת צריכה (נפשית) מאנשים אחרים כל השבוע, ואז את לא צריכה אותו בכלל.... המטרה בסופו של דבר זה לבנות יחד קן, ולכן כן חשוב היחד... לא ככה? אתם מצליחים להפגש גם באמצע השבוע?

 

[elena20]

ממש לא מסכימה איתך! זה לא

מאפשר להיות חברים קרובים לגמרי? בטח שכן,בן זוגי הוא החבר הכי טוב שלי. "את מקבלת את כל מה שאת צריכה מאנשים אחרים ואת לא צריכה אותו בכלל"-אם רע לי פתאום ,הוא הבן אדם הראשון אליו אני אתקשר,בטח שאני צריכה אותו,אם הקשר שלך אם האקס לא הצליח בגלל המרחק זה לא אומר שלאנשים אחרים הוא לא יצליח.

 

[ChilD SouL]

גם אני לא מסכימה איתך.

אני והאקס היינו מתראים פעם בשבועיים היות והוא היה חייל ואז גם אני הצטרפתי למעגל החיילים. לפעמים יצא לנו להיפגש גם באמצע שבוע כשהיה לשנינו אפטר או משהו, אבל אין זה אומר שהוא לא היה החבר הכי טוב שלי - ממש לא. הוא היה הראשון שהייתי מתקשרת או שולחת SMS שרע לי. הוא היה הראשון שהייתי מתייעצת איתו לגבי דברים כאלה ואחרים. הוא היה הראשון שהייתי אומרת לו בוקר טוב ולילה טוב. וכן היה לנו קשר נפלא, למרות שהתראנו פעם ב...שבועיים, פשוט ישנו פחות ובילינו יחדיו יותר והשלמנו פערים של חוסר פגישות. צורך שבנזוג מספק אף בנאדם אחר לא יוכל לספק. אבל זאת רק דעתי.

 

[זכוכיות]

כמו שאמרתי, יש מי שמתאים להם,

ויש מי שלא... לי וללילית- לא. אני ולילית לא מרגישות שאנחנו ממצות את הקשר מרחוק, אנחנו לא יכולות להיות החברות הכי טובות של אדם שרחוק מאיתנו פיסית. גם כשאני אעבור לבאר שבע שנינו נהיה עסוקים עד מעל לראש בלימודים ובעבודה, אבל ללכת לישון ביחד, מחובקים, להתעורר ביחד, לראות אחד את השני לפחות פעם ביום... זה כבר עושה את ההבדל, יש דברים שמבחינתי אפשרי להגיד רק פנים אל פנים, יש אהבה שאני מסוגלת להעניק ולספוג רק במרחק נגיעה, יש אינטימיות (כן כן, גם רגשית) שאני מסוגלת לייצר רק מקרוב, זה בכלל לא אומר שאת ואלנה לא יכולות, אם אתן אומרות שכן אני מאמינה לכן בלב שלם, זה אומר שאנחנו לא, געגועים לא עושים לי טוב- בעיקר כי אין ברירה ואז אני מנסה להתגבר עליהם... זה גורם לי, גם בלי שאני ארצה, להרחיק ולנסות להתגבר גם עליו... אין דבר בעולם שאני מעוניינת שיקרה פחות.

 

[זכוכיות]

נפגשנו אתמול,

אבל רק לשעה, היו לי ולחברה שלי כל מני סידורים בבאר שבע והתרוצצנו כל היום, והוא למד כל היום, מתישהו בצהרים הצלחנו לארגן ביקור באונ'. בדרך כלל- לא...

 

[smartblonda]

../images/Emo127.gifמסכימה איתך

 

[אדם אוהב וחושב]

תגובה

השתדלי לשמור אתו קשר ככל האפשר גם אחרי הגיוס, באופן של טלפונים ומכתבים ופגישות בחופשות. כמובן, רצוי שתשמרי לו אמונים ותשארי חברתו. חוץ מזה, השתדלי להעסיק את עצמך בדברים שאת אוהבת ושמענינים אותך, ואז יקל לך להתמודד.

 

[לילי123456]

גם אני במצב שלך...

חבר שלי מתגייס ממש עוד כמה ימים, וגם אנחנו שנה וחצי ביחד. אני רגילה לראות אותו ממש כל יום וגם אני לא יודעת איך אני אסתדר ככה, אבל אני דווקא חושבת שזה סוג של מבחן לקשר. לדעתי אם הקשר רציני נוכל להחזיק ככה מעמד ולשרוד את התקופה הזאת. כמה שזה יהיה קשה ומעצבן, אני חושבת שאם זה באמת רציני זה לא מה שיפריד וירחיק בניכם. אני מקווה שגם אתם וגם אנחנו נצליח לשרוד את התקופה הזאת... שיהיה בהצלחה!