צא לי מהצלחת!

[הילהל]

צא לי מהצלחת!

עד לא מזמן ממש לא הפריע לי שיונתן נכנס לי לצלחת ודורש לאכול מכל מה שיש בה (גם אם בצלחת שלו יש בדיוק את אותו הדבר). אבל לאחרונה, כשאני מקפידה יותר על הדיאטה, זה נורא מציק. אני אוכלת לפעמים מזון שהייתי מעדיפה שהוא לא יאכל (עם כל הממתיקים המלאכותיים האלה). אני קוצבת לי כמות מוגדרת של אוכל, וכל ביס שהוא לוקח מאמלל אותי (ואין לי דרך לחשב ממש כמה הוא טרף ו"להחזיר" לעצמי). הבעיה היא שאין לי שום "משנה חינוכית" בעניין. אין לי שום עקרון חינוכי דגול כאן. ואם לא הייתי בדיאטה ממש לא היה מזיז לי שהוא אוכל לי מהצלחת. איך אני מוציאה אותו מהצלחת שלי ככה?

 

[vered4]

אולי תכיני צלחות מרכזיות

באמצע השולחן, ולכל אחד הצלחת שלו, כך הוא יתרגל לקחת אוכל מצלחת מרכזית ולא משלך.

 

[צימעס]

אולי דיאטה כזאת לא מתאימה לך עכשיו?

> כופרת <

 

[mishtal]

גם לי זה קורה בימים האחרונים

אבל אני לדוגמא הייתי מאד שמחה אם טלטל שלי הייתה מוכנה לאכול גמבה או גזר טרי. אם אני אוכלת לדוגמא עוגייה או וופל ללא סוכר והיא מתעקשת לטעום אני אומרת לה שלא יהיה לה טעים אבל נותנת לה חתיכה ממש קטנה ואז היא כמובן מעקמת את הפרצוף. הרי אין מה להשוות לטעם של וופל אמיתי... כך שאני מספקת לה את הצורך של הטעימה ובד"כ היא נרגעת מהר. אולי תשימי לך קצת יותר אוכל בצלחת, בהתאם לכמות שיונתן "גונב" לך? ובמידה והוא מאד אוהב את הדברים הדיאטטיים עם הממתיקים למיניהם אולי לא כדאי שתאכלי לידו? גם לי לא נראה מומלץ לתת לעיתים תכופות מוצרים כאלו. אותי באמת מעצבן שכאשר הצלחות שלנו זהות היא בכל זאת מבקשת. אז שוב, אני נותנת לה לטעום שתראה שאין הבדל...

 

[לאה_מ]

קחי קצת מרחק

אנחנו אוכלים ליד אותו שולחן, אבל אני יכולה לבחור לשבת ממש ליד אורי, או קצת יותר רחוק ממנו. הניחוש שלי הוא, שאם תשבי לא ממש לידו, זה יפחית את רמת הטעימות מהצלחת שלך.

 

[אפרתש]

אולי תפצלי ארוחות?

אולי את הארוחה העיקרית (אם אפשר לקרוא ככה לארוחה דיאטתית

) תאכלי בנפרד ממנו, ובארוחה המשפחתית תאכלי רק מלפפונים ופלפלים (אני נורא מקווה שמותר לך לאכול מהם בלי הגבלה). ככה גם אם הוא יאכל הרבה וגם אם הוא יאכל מעט - זה ללא ממש ישפיע לך על הדיאטה. אגב - כבר קרה לי שאת כל מה שהיה על הצלחת שלי מיתר אכלה, אז בלית ברירה - אני אכלתי מה שהיה על הצלחת שלה. אולי תשימי על הצלחת שלו את האוכל הדיאטתי..... אני רואה שאלה שני פתרונות לא "חינוכיים". לא אמרתי לך איך לשנות אתך ההתנהגות שלו אלא איך להתאים את עצמך. אבל אם מדובר אצלך במשהו לטווח קצר, רק לתקופת הדיאטה הקשוחה, אז לא נורא.

 

[הילהל]

תודה על הרעיונות../images/Emo140.gif

פרט לזה של צימעס, אני אנסה את כולם, בשילובים שונים. עד שאגיע לרעיון המנצח!

 

[צימעס]

../images/Emo13.gif

בהצלחה!

 

[אפרתש]

אני דווקא בעד הפתרון של צימעס ../images/Emo9.gif

 

[תּמר]

גם אני ../images/Emo8.gif

 

[הילהל]

הלוואי שיכולתי לאמץ

אבא שלי ואחותו מפליאים להדגים לי לאחרונה מה קורה כשלא שומרים על משקל תקין. אני מעדיפה לוותר על התענוג של חיים כאלה - עם בעיות לב, וברכיים וגב, וניתוחי בקע, וקשיי נשימה ושינה. גם הם התחילו כ"מלאים". ואבוי לאן הגיעו. כך שאני נאלצת לוותר על ההצעה המפתה להפסקה בדיאטה.

 

[תּמר]

לטיפול בבעיות כאלו

ממליצים על פעילות גופנית קבועה (גם אם עושים דיאטה). בכל מקרה - בהצלחה!

 

[ליליה והגמדים]

דיאטה

היא מצב זמני. הדרך היחידה לאמץ לעצמך משקל יציב וסביר היא לפצוח באורח חיים בריא, בהקשרים של כמות, שילובי מזון, כמה חוקים בסיסיים שהולכים איתך לאורך החיים ועבודה עצמית על הפער שבין הערך הנתפס של מזונות שונים (נניח עוגות) לערך האמיתי שלהם. כמה זמן יושבת לך עוגה בחוש הטעם? האם החווייה כ"כ משמעותית? כל מיני זאלות קטנות שמסייעות לך להכיר בחוסר חשיבותם של כל מיני מאכלים שהיום את מתקשה "להגמל" מהם.

 

[צימעס]

אחרי שעודדו אותי...

הנה עוד כיוון: בדיוק לפני כמה ימים נפתח הדף הזה (שמקורו, בכלל, בדף קצת אחר) ב"באופן" שווה לקחת משניהם רעיונות שמתאימים לך.

 

[ליליה והגמדים]

אני קוראת כאן משהו אחר

וממש לא בעניין של עצות פרקטיות של איך להפריד דצלחות - אלא מסר שהייתי שוקלת ונזהרת בו, לגבי מקומו של האוכל בחייך. זו לא שאלה של שומן או דיאטה או כל עניין פרגמטי אחר שמביא לזה ש"כל ביס שהוא לוקח מאמלל אותי". מאמלל???? אולי הוא סתם יתייחס לזה כאל "השריטה של אמא", אבל אולי זה יביא אותו להתייחסות אובססיבית ולא בריאה למזון. הפתרון - עלייך, לעשות עבודה פנימית בנושא היחס לאוכל ומקומו בחייך. ובלי קשר - כשמחטטים לך בצלחת, את רשאית להתעצבן.

 

[הילהל]

אני מקווה שאני בדרך לשם

בפעם הראשונה שנזקקתי לדיאטת הרזיה, הסתכלתי בהתנשאות של בת 22 על הנשים האחרות בחדר, והיה ברור לי שאני אחרת, אני שונה, אני בסך הכל ילדה רזה שהיתה לה בעיה בצבא. בניגוד אליהן, אני לא אשמין וארזה כמו יו-יו. מה פתאום? מה אני פסיכית? אז היום אני יודעת שכן, אני אישה לא רזה בכלל. הייתי נערה רזה למדי, אבל התקופה ההיא מאחורי. ואם אני לא רוצה לפגוע בבריאותי - אני חייבת להשמר לי. דיאטת ההרזיה כשלעצמה היא כמובן מצב זמני. אבל לאחריה אני מקווה להגיע לתקופה ארוכה ומבורכת של שמירה על משקל תקין ובריא, לאכול טוב ומאוזן ולהמשיך עם פעילות גופנית. לגבי החלק הנפשי שבאכילה - אין לי כבר תקוות לפתור אותו במאת האחוזים. כנראה שאוכל תמיד תמיד יהווה מוקד רגשי עבורי. אני כן מקווה שאצליח להפחית מחשיבותו. ואני בהחלט מנסה לשים לב להתייחסות שלי לאוכל ליד יונתן. למדתי, למשל, לומר לו שאני לא אוכלת את הבמבה שהוא מציע לי כי אני לא רעבה או כי לא מתחשק לי כרגע במבה, והפסקתי להגיד לידו "זה משמין". לא לאט, אני אגיע לשם! אבל בנתיים, בבקשה, שיצא לי קצת מהצלחת.

 

[ליליה והגמדים]

לפני הצבא הייתי נערה רזה

היום אני אשה רזה ששבוע אחרי לידה נכנסת בלי שום קושי לג'ינס 36. בין לבין היו גם ימים אחרים. לא עשיתי יום דיאטה בחיי. אחרי הצבא לקחתי ברצינות את הנושא של שמירה רציפה על תזונה הולמת ונסעתי (אז, מזמן, הוא בטח כבר אינו ביננו היום) לקשיש נתנייתי לקבל ממנו את תורת החיים הבריאים. לקחתי את הכללים הללו עלי מתוך החלטה, והטיפ הכי חשוב היה לשאול את עצמי עם כל ביס אם אני באמת רעבה, על מנת שהגוף יקבל רק את מה שהוא צריך באמת. תוך שנה - שנתיים זה הפך לטבע שני. רק בגיל 25 הגעתי למשקלי הנוכחי(50 ק"ג) ומאז - לא משנה מה אכלתי, לא עליתי. כי הכל במידה, בכמויות שהגוף צריך ובהרכבי מזון שקל לגוף לעכל. אני לא משקיעה בזה שניה וחצי של מחשבה - הכל "אוטומטי". זה לא שאני לא אוכלת זבל - אבל מעט זבל....

מי שעזר לי אז בתחילת הדרך היה שותף לדירה, שהיה בילדותו ילד שמן ורזה בזכות זה ששינן לעצמו 40 פעם ביום "לאכול אוכלים כשרעבים". לגבי טעמי מזון והעדפות - טעם זה עניין נרכש, כך ש"אוהבת / לא אוהבת" הם מושגים ברי שינוי. ועוד משהו - כשאני חושבת למשל על גלידה או עוגה ססגונית אחרי האוכל, זה די דוחה אותי ונותן לי להרגיש מלאה מדי אפילו בלי לטעום ביס. הרגל שהגוף מנהל כבר בלעדי. מאידך - מה שאני אוכלת חייב להיות איכותי ונדיר שתמצאי אצלי למשל רוטב פסטה שאין בו שמנת. כי דברים שמנים הם לא בהכרח לא בריאים - כל התחליפים נועדו לדעתי לייצר מחסור גופני קבוע שייצר צריכה מתמדת של אותם תחליפים, העולם נשאר שמן בגלל אינטרס כלכלי נטו.....נשמע לך הגיוני?

 

[הילהל]

לפני כל ביס וביס?

אני מקווה שגם אני אמצא יום אחד את השיטה שתסייע לי לשמור על המשקל בלי להתאמץ ולהזדקק לכל כך הרבה מחשבה ומעצורים. הבעיה שלי היא (והיתה תמיד) שאני אוכלת מהר מאוד. הסבירו לי שלוקח לגוף 20 דקות מרגע תחילת האכילה ועד לקבלת תחושת השובע. כך שיוצר שאני עדיין חשה ברעב, גם לאחר שאכלתי כמות נאה ומספיקה (כי אני יכולה לאכול כמות כזו גם בחמש דקות). אחד הדברים שאני עובדת עליהם כיום הוא האטת קצב האכילה, או לחילופין - הפסקה של 20 דקות מסיום הכמות שהחלטתי לאכול ועד לרגע שאני מחליטה שזה לא היה מספיק ואני זקוקה לעוד אוכל על מנת לשבוע. הזכרת לי את האמירה שכל מה שמהנה בחיים הוא לא חוקי, לא בריא או סתם משמין. של מי האינטרס הכלכלי לדעתך? חברות המזון? כי די ברור לי שלמדינות עצמן יש אינטרס בהפסקת הקטסטרופה הזו שמכבידה בעלויות על המערכת הרפואית הציבורית.

 

[צימעס]

קראי את הקישורים למעלה

יש שם כמה (לפחות שלוש) גישות ל-איך (מעשית) לא לאכול כשלא רעבים.

 

[אפרתש]

של חברות המזון

והמדינה ממש ממש לא חזקה בקטע של מניעה. איזה שר יקדיש איזה תקציב בשביל לשפר משהו שאת התוצאות יראו רק בעוד כמה שנים? הוא רוצה תוצאות עכשו, לפני הבחירות הקרובות.