צ'לום וברוכה הבאה
קראתי את כל העיצות הטובות שנתנו לך ואני רואה שאת עדיין מרגישה סוג של בלבול, אז אני אנסה גם לעזור.
אני אתחיל מהסוף: את לא צריכה לתת לעצמך שום הגדרה.
אני לא יודעת בת כמה את, אבל את נשמעת יחסית צעירה (תיכון? תחילת שנות העשרים?) וזה נשמע כאילו את עדיין במקום של חיפוש עצמי וניסיון להבין את מקומך בעולם.
התהליך בכללותו הוא תהליך שכולם עוברים. רק שכל אחד עובר אותו בתחומים בהם הוא 'חורג' מהנורמה.
רוב החברות/ים סביבך מגלות עניין במין ואת לא ולכן את מנסה להבין מי את ומה את ולמה את מרגישה אחרת.
חשוב להבין שני דברים:
1. רבים מאיתנו מרגישים/מדברים על דברים, רק משום שחינכו אותנו ש'ככה זה'. לצורך העניין, בכלל לא בטוח שהחברות שלך כ"כ מתלהבות מגברים, כמו שהם הפנימו שזה מה שהם צריכות לאהוב.
2. העובדה שאת מרגישה שונה מהרוב, לא אומרת עליך כלום, פרט לעובדה שהצלחת להשאר נאמנה לתחושה הפנימית שלך למרות השטיפה החברתית שיש בחוץ.
האם חוסר העניין שלך במין נובע מפחדים או פשוט 'מחוסר עניין'? לא יודעת. זה משהו שרק את כפי הנראה יכולה לדעת.
אבל זו לא בהכרח השאלה.
השאלה היא: האם את
רוצה לגלות עניין במין? או שטוב לך במקום שבו את נמצאת?
אם התשובה היא כן, את צריכה לשאול את עצמך גם למה את רוצה לשנות את מצבך? אם התשובה היא: כדי להיות כמו כולם. הייתי שוקלת את זה שוב...
והכי חשוב:
פשוט תהיי קשובה לעצמך!
עזבי הגדרות, עזבי 'מה כולם', עזבי נבירות פנימיות של תהיות האם אני ככה או אחרת וניסיון נואש למצוא לעצמך הסבר הגיוני ומתקבל על הדעת של החברה. פשוט תקשיבי למה שאת מרגישה.
רוצה לנסות סקס? נסי. לא רוצה - אל!
מרגישה משיכה ורצון לעשות? תעשי (בזהירות
) לא מרגישה- אל!
לא צריכים להיות א-מיניים כדי לא להרגיש שרוצים לקיים יחסים מין.
פשוט מי שא-מיני תמיד מרגיש ככה ואחרים מרגישים ככה בתקופות.
הרעיון בא-מיניות הוא בסה"כ לבוא ולהגיד: זה בסדר גם לא לרצות.
זה הכל.