פתיחת תיק אימוץ

[גילעד 63]

פתיחת תיק אימוץ

אם אני הבנתי נכון, באימוץ בין ארצי הרבה מהמידע, אם לא כל המידע שהיה מופיע בתיק האימוץ אם היה האימוץ בישראל, נמצא בידי ההורים המאמצים.
זה יוצר מצב שבו ההחלטה מתי ייחשף המאומץ למידע במצב של אימוץ בין ארצי נתונה בידי הוריו, ואילו אם אומץ הילד בישראל אינה נתונה בידי הוריו אלא בהוראת החוק הקובעת כי רק בגיל 18 יוכל לקבל את המידע שימצא לנכון העובד הסוציאלי לתת לו למעט כמובן פרטים מזהים.
זה לא יוצר הפרדה ואבחנה מאד משמעותית בין מאומצי ישראל למאומצי חו"ל?

 

[חייכנית2]

גלעד....

קוראת את הדברים שלך ומרגישה "לעג לרש".
מפני שבהרבה מאד מקרים של אימוצי חו"ל ,המידע שיש בידי המאמצים הוא virtually nothingכאשר הסיכוי לדעת מתקרב למחט בערימה של שחת.
הרבה מ א ד מקרים שם של נשים צעירות מאד שנכנסו להריון מבלי להתכוון ,נותנות שם בדוי בבית החולים ונסות על נפשן "לחופשי" בתוך זמן קצרצר מהלידה.או לוקחות את הילד כביכול הביתה אבל משאירות אותו בקירבת בית החולים מתוך הנחה שמישהו כבר יאסוף וידאג.
לעומת סיפורים אלה כל מידע בגיל 18 מהשירות למען הילד ,גם אם המשפחה הביולוגית לא רוצה להיפגש ,הוא "מגילת סן מיקלה".
יש מקרים אחרים. של מי שהפעיל בלשים מבעוד מועד,של מי שאימץ בדרום אמריקה ויודע הרבה פרטים. ..אבל יש גם רבים שאינם יודעים דבר וחצי דבר והסיכוי לדעת -שואף לאפסי.
השוואות כאלה -אישית אינני רואה את התועלת שבהן.מי שיודע-יודע,ומי שלא- צריך ללמוד להסתדר עם מה שיש ,ואולי ברבות הימים ירצה להרים את ערימות השחת בתקווה גדולה למצוא בכל זאת את המחט...

 

[גילעד 63]

אין בכלל כוונה

של לעג לרש או לעשות השוואה של מי יודע או יידע יותר.
בעצם יש כאן שאלה עקרונית שנוגעת בכלל לאימוץ. אם במערכת שבנתה מדינתנו בנושא של אימוצי חו"ל נותנת את המידע, מעט או הרבה ככל שיהיה בידי ההורים שהם האפוטרופוסים היחידים של הילד מרגע שאומץ, אז למה לא להחיל את זה גם על מאומצי ישראל. למעט מקרים קיצוניים. כלומר, ברירת המחדל תהיה לתת את מירב המידע (אולי למעט פרטים מזהים) בידי ההורים שיחליטו הם מתי וכיצד להעביר את המידע לילדם.

 

[חייכנית2]

לא כזה פשוט

זה הרבה יותר מסובך כשמשפחה ביולוגית ומשפחה מאמצת נמצאות בקירבה גיאוגרפית.
והרבה פעמים עם המסירה יש רצון של המוסרים לנתק מגע עם מי שנמסר.
באותה מידה קיימת רגישות גם אצל מאמצי הארץ ,עד כמה יש ידיעה עליהם מצד הביולוגים. בגלל רגישות זו למשל אף פעם לא נמסרעל גבי הפורום היכן נפגשו במימד לא וירטואלי,כשנפגשו.

 

[גילעד 63]

נגעת בשני

הצדדים מבחינת הרצון שלהם או הרגישות שלהן לעניין הידיעה או אי הידיעה, מה עם הילד?

 

[חייכנית2]

זו שאלה חשובה

נראה לי כך-
הרגישות של המשפחה המוסרת היא מתוך הרצון להגן על עצמה.לפעמים ההתנייה של עצם המסירה,מצד מי שמוסר /ת, היא בשמירה הרמטית של השירות על הסודיות.
הרגישות של המשפחה המאמצת -גם היא מתוך תחושה של צורך בהגנה.
טעותך ,שלא ניתן כמעט להימנע ממנה ,היא שאתה מסתכל על הכל ברטרוספקט. אבל בגיל של גדילה מה שטוב לילד הוא לטפח שייכות וזיקה למשפחתו שבנמצא ,ולסביבה שבה הוא מתפקד.להרגיש טוב בחייו הקיימים. כמו כן יכולת העיכול של מידע קשה [ואף נסיבות מסירה אינן שמחות ] היא יכולת שמתפתחת ,ואינה קיימת בילד רך.
כשהאימוץ הוא פתוח-יש הרבה הדרכה,פיקוח,חוקים וכללים.

 

[גילעד 63]

טעותך

שאפשר היה להימנע ממנה

היא שאני לא מדבר על אימוץ פתוח בשיחה הזו. אני מדבר על האפשרות שהמידע שיש בידי השירות, שוב, למעט פרטים מזהים, יהיה בידי ההורים המאמצים מלכתחילה ואז הם יוכלו להחליט לאורך הזמן בהתאם לשיקול דעתם ההורי כמה איך ומה להעביר לילד מבחינת ההסטוריה שלו שקדמה לאימוץ ככל שעולים הנושאים והשאלות.
אני לא רואה סתירה בין הרצון לפעמים של ה"משפחה המוסרת" בסודיות לבין מסירת פרטים שאינם מזהים על נסיבות האימוץ וכו' להורים המאמצים. הרושם שמתקבל כאן בפורום, ובצדק, שההורים רוצים להיות הורים לכל דבר עם שליטה מלאה לגבי החלטות בקשר לילדיהם. אם כך, למה לא לתת להם אכן אחריות מלאה שבאה גם עם מידע מלא ככל האפשר.
ברור שמה שחשוב לילד בזמן הגדילה שלו הוא כל מה שקשור להשתייכות ולזיקה שלו למשפחתו ה"חדשה" והקבועה.
יש סעיף בחוק האימוץ שאביא אותו עוד מעט שלוקח את נושא הסודיות למקומות שגרמו לי ממש להרים גבה בקשר לכמה רחוק החוק יכול לקחת את הנושא של הסודיות.
מעניין אותי לשמוע מה תחשבי על זה.

 

[חייכנית2]

מה זה "למעט פרטים מזהים"?

מהו הגבול בין מה שמזהה לבין מה שלא?
הרי בכל מצב בישראל זה-אחשלי...גיס שלו...אחותו ....לא זו הגדולה...זו הקטנה ....אז אתה מכיר אותם. לא?
סטנדרטיזציה של מידע כזה היא בעייתית ,נתונה לשיקול אנוש,לא חפה מטעויות.
פרט לכך ברגע שהרבה משפחות לא ימסרו לאימוץ אם ידעו שיש איזה שהוא מידע[כל מידע] שיזרום אל המאמצים -עדיף מאד להיענות להם מאשר לטעות בכך שלא יהיו מוכנים למסור והילד יגדל בסביבה לא ראויה.

 

[גילעד 63]

הסטנדרטיזציה הזו כבר קיימת

במידע שנמסר למאומצים שפותחים את התיק בגיל 18. הם מקבלים את המידע למעט פרטים מזהים שיאפשרו להם לאתר וליצור קשר.
כל מה שאני אומר זה לתת את המידע הזה מלכתחילה להורים המאמצים. אותו דבר שיש היום, רק 18 שנה מוקדם יותר והמידע ניתן לאנשים בוגרים שמשמשים כאפוטרופוסים מלאים של הילד.
בעצם השיטה הנוכחית אומרת משהו כמו "אתם הורים לכל דבר ואתם תחליטו על טובת הילד בכל דבר וענין מהיום.....אהההה חוץ מזה. פה אנחנו יודעים יותר טוב מכם מה טוב לכם ולילד שלכם". אמירה קצת בעייתית מבחינתי גם כמאומץ וגם כהורה.

 

[גילעד 63]

חוק האימוץ סעיף 7

"מלאו למאומץ תשע שנים או שטרם מלאו לא תשע שנים אך הוא מסוגל להבין בדבר, לא יתן בית משפט צו אימוץ אל אם נוכח שהמאומץ רוצה שאותו מאמץ יאמצו" עד כאן עושה שכל לגמרי.
השלב הבא הוא העניין:
"אולם רשאי בית המפשט, לאחר ששמע את המאמץ ועובד סוציאלי לפי חוק האימוץ, לתת צו אימוץ בלי לגלות את דבר האימוץ למאומץ אם שוכנע שנתקיימו שלוש אלה:
1. המאומץ אינו יודע כי המאמץ אינו הורהו
2. כל הסימנים מעידים שהמאומץ רוצה בהמשך הקשר עם המאמץ
3. טובת המאומץ דורשת שלא לגלות לו את דבר האימוץ "

ברור שמדובר במקרים מאד נדירים, יחד עם זה, עצם העובדה שיש בחוק האימוץ תסריט אפשרי שבו לא מגלים למאומץ את היותו מאומץ הוא מאד בעיית מבחינתי.
במיוחד המסר שמוסרים שני הסעיפים הראשונים שבעצם אומרים "אם הוא לא יודע ונראה בעליל שהוא רוצה את המשך הקשר, אז לא נספר לו"
כלומר, המצב שיווצר הוא שכוווווולם יודעים, בית המשפט, ההורים, השירות למען הילד, ההורים הבילוגיים שמסרו, ורק המאומץ לא יידע שהוא מאומץ.
לשון החוק אומרת שהמחוקק אכן "חושב" שאפשר עדיין בימינו לשמור סוד כזה לתמיד.

 

[חייכנית2]

את שאלתך זו

נכון להפנות לגילה מהשירות למען הילד.
היא עובדת סוציאלית אנושית ונחמדה שבמשך שנים עונה לסוגיות פה בפורום.

אבל שים לב שנתת דוגמה קיצונית
ושאלתך הקודמת מתייחסת לא לקיצוני דווקא,אלא למידע בכלל.

אגב,באנאלוגיה מסויימת -בענייני בריאות -התיק היום "שייך לחולה" אלא אם כן הנסיבות הן שטובת החולה היא שלא לחשוף בפניו את התיק,כלומר פרטים על מחלתו וכו. זה נדיר .

 

[גילעד 63]

כמו שאמרתי

הפורום זה לא הפורום היחיד שאני מדבר איתו

העליתי את זה בפורום כדי לקבל או לא לקבל תגובות מנקודת המבט של הורים מאמצים לכיוון האפשרי הזה.

 

[יסמין@]

רציתי להוסיף

שבארץ לפחות מדובר לא רק באישה המוסרת מרצונה אלא לפעמים (במקרים שבהם הוכחו התעללות או הזנחה) מוציאים את הילד/ה מהבית בניגוד לרצון הביולוגים. ובמקרים אלו הם לפעמים מחפשים את הילד/ה, כלומר לא מנסים לשמור על האנונימיות, וזאת בניגוד לאלו שמוסרים ילד/ה לאימוץ.

 

[יסמין@]

תיקון

"אם במערכת שבנתה מדינתנו בנושא של אימוצי חו"ל נותנת את המידע, מעט או הרבה ככל שיהיה בידי ההורים" - זהו, שאת המידע לא נותנת מדינת ישראל. את המידע מקבלים מחו"ל, מהרשויות שם. הרי המידע מתייחס לאזרחיות ולאזרחים של המדינה בחו"ל שממנה מאמצים, הלידה התרחשה שם וכו'. בקיצור, המידע נמצא שם ומתקבל שם, ללא קשר למדינת ישראל ולחוקיה. השירות למען הילד בישראל פועל לפי חוקי האימוץ במדינת ישראל.

 

[גילעד 63]

ואם כבר את פותחת הודעה אלי עם שמי

אז זה גילעד. עם י'

זה בכוונה לא השם התנכי.
היה פה איזה wishful thinking של ההורים שלי כנראה

 

[KallaGLP]

לא הבנתי את השאלה. הפרדה באיזה מובן?

אי אפשר מלכתחילה להשוות אימוץ מארץ רחוקה לאימוץ בתוך מדינה אחת קטנה, שבה כולם מכירים את כולם. לדעתי טבעי לגמרי שיש הבדל בין מדיניות מסירת המידע במקרים האלה, אך הבדל הוא לא בין המאומצים עצמם, אלא במדיניות, אלא אם כן לחלוטין לא הבנתי מה אתה שואל.

 

[גילעד 63]

ברור שמדובר

קודם כל במדיניות שנובעת מטבע הדברים בהבדלים הפרקטיים/לוגיסטיים/חוקיים שיש בין שני סוגי האימוצים.
ההבדל בין המאומצים הוא לא ממש בין המאומצים כבני אדם, אלא מבחינת היכן יושב המידע (מעט או הרבה ככל שיהיה) שנוגע לעברם. אצל מאומצי חו"ל הוא בידי ההורים ומשוחרר אליהם לפי שיקול דעת ההורה ואצל מאומצי ישראל הוא בידי השירות למען הילד והכל לפי שיקול דעתו של העובד הסוציאלי.

 

[KallaGLP]

אבל מובן מאליו שיש הבדל

במקום שבו יושב המידע. זו עובדה נתונה וידועה. ובדיוק בגלל זה לא מובנת מהות השאלה.

 

[משתפרת]

אני (כמובן) בעד מתן מידע.

עם זאת גם כשהוא מצוי- העברת המידע מאד תלויה באישיות ההורים.
יש אנשים שאמצו בחו"ל כשגרו שם, הגיעו ארצה אחרי כן ושומרים על האימוץ בסוד, גם מפני הילד.
מכירה כאלה שאמרו לילדיהם שאין להם כל מידע, למרות שקיבלו תיק עם פרטים, כי (לדעתם) כך הם חוסכים מהילדים מחשבות על המידע.
יש אנשים שאימצו בחו"ל, נחשפו לחוק הישראלי שמאפשר לילד פתיחת תיק החל מגיל 18, הפקידו את המידע במקום בטוח (מחבוא בבית, כספת, עו"ד או נאמן אחר) והסבירו לילד שעל פי החוק- יאפשרו לו גישה למידע כשיגדל.
יש משפחות כמונו, שענו על כל שאלה ודנו בכל נושא- כשהתעוררו, וכך המידע עבר בהדרגה בהתאם לבשלות הילד, בלי לחכות לגיל ספציפי. אני מודה שאינני יודעת מה הייתי עושה אילו היה בידינו מידע "קשה" (למשל- מסירה לאימוץ של תינוק שנולד כתוצאה מאונס או מגילוי עריות, תינוק שהופקר בתנאים קשים וניצל בנס ממוות, או פרטים על אישיות חריגה ביותר של ההורים הביולוגיים).
כשמדובר באימוצים בארץ צריך לחשוב היטב כיצד לשמור על חסיון המשפחות (הן הביולוגית והן המאמצת). עם זאת נראה לי שעדיף שתהיה דרך להעביר מידע שאין בו פוטנציאל נזק, כדי לעזור לאלה מהילדים שהשאלות מעסיקות אותם.

 

[fatfat]

קודם כל היום המידע ברובו נמסר

מוסרים למאמצים את נסיבות המסירה של הילד, מה ידוע על המשפחה הביולוגית, האם יש עוד אחים ואם ידוע מה עלה בגורלם. אצל ילדים שנמסרים בגיל מבוגר תמיד נמסר הרקע ואצל אלה שנמסרים כתינוקות/פעוטים כמעט תמיד נמסר חלק גדול מהרקע.

ועם זאת בהחלט צריך לעשות את המירב כדי לשמור על פרטיות המולידים. בארצינו הקטנה לא בעיה להתחקות אחריהם ואני מכירה לא מעט בני נוער וגם הורים ביולוגיים שאיתרו את הצד השני עוד לפני שהמאומץ הגיע לגיל שמונה עשרה. אני מכירה בחורה שאיתרה את כל אחיה שנמסרו לאימוץ במשפחות אחרות רק באמצעות הנט.