אחותו של שקספיר
New member
פתחתי מרפאה מרחבית
הג´אמוס ארך רגליים עם דלקת גרון וגימלים מיום חמישי גונח כמו הקשיש ליד קופת חולים. הג´ירף ששוכח איך קוראים לו, את הפלפון שלו,את המטריה שלו,את הגרביים שלו ,את הילקוט בבית, את המחברת בכיתה, את עצמו -קבוע. מאמש עם שפעת או תחילתה של דלקת גרון. לא נאנח אבל עיניים נוזלות כל הזמן וגם האף ויתר חלקים. כדי שלא יהיה לי משעמם, בצהרים חזר הינשוף הרציני מכיתה ד- מה זה חזר? העכברון חסר השיניים, הגיע הבייתה בריצה עם שני ילקוטים עליו. היסטרי קלות"אימא, הינשוף פצוע קשה, איש אחד מביא אותו הבייתה". דקה אחת לא נשמתי ואז ראיתי את הינשופון שלי בידיים של פועל(ערבי ) שמנקה את התעלות לקראת החורף ,הפועל הסביר לי שהילד נפל מהשביל(ליד מסילת הרכבת הישנה שלא נוסעת כבר-לא לדאוג) ושבר את הרגל אולי ויש לו כוויה. הרגעתי את הינשופון ואת העכברון, ראיתי את הרגל- נראתה נורא. הזעקתי את הנמלה שהייתה אצל חברה "ללמוד" (ככה הן קוראות לשיחות הבלתי נגמרות שלהן על סדרות הטלוויזיה), שתבוא לשמור על העכברון. הכנסתי את העכברון (היה עם הדם של אחיו עליו מה שהוסיף להיסטריה) לאמבטיה. ולקחתי את הינשוף עם פנקס החיסונים למוקד הרפואי. לקחתי אותו בידיים, כי הוא לא יכול היה לעמוד על הרגל. שם נתקלתי באחיות נעימות, זריזות ומרגיעות (את הילד) ורופא (ערבי) גס ידיים ורוח. לא שאל, לא כלום. הסתכל ,נגע , הילד צרח. הרופא צרח עליו-צילום. צולם. אין שבר. יש נקע(יותר נעים?) וזיהום (יחי הטטנוס של כיתה ב) ושטפי דם בכל מיני מקומות. חזרנו הבייתה דרך רופא המשפחה שלנו, הוא לא היה. הייתה רופאה מחליפה - חוויה מתקנת. שאלה אותו מה קרה? סיפר לה בהתרגשות. בדקה עוד חלקים בגופו שרוטים וחבולים(לא מתים משריטות ,אבל יפה שיקבלו כתם של יוד ויחס של כבוד). הילד נרגע. אמא שלו עוד יותר. עכשיו מצלצל התנין הירוק מהצבא, אומר לי, אל תדאגי אימא, אני אחרי הכל רק לשמוע את זה- אני מידאגת מייד. "פינו אותי לסורוקה." ברר....אני כבר מחשבת זמני נסיעה "אבל אני בבסיס בחזרה." "מה קרה ילד? "אני כבר לא נושמת. והוא"אהה, כלום, איבדתי הכרה, אולי מכת חום, לא רציני" נראה לכן, כאילו מישהו שם למעלה שיגר את הקוד שלי לביטוח משלים כמה פעמים בטעות בימים האחרונים? כי צריך להסביר לו שכל הודעה צריך לשגר רק פעם אחת. 4 בבת אחת- זה קצת יותר מדי עבורי. הגזמת שם. אתה שומע? תוריד אותי מהמחשב שלך. ומייד.
הג´אמוס ארך רגליים עם דלקת גרון וגימלים מיום חמישי גונח כמו הקשיש ליד קופת חולים. הג´ירף ששוכח איך קוראים לו, את הפלפון שלו,את המטריה שלו,את הגרביים שלו ,את הילקוט בבית, את המחברת בכיתה, את עצמו -קבוע. מאמש עם שפעת או תחילתה של דלקת גרון. לא נאנח אבל עיניים נוזלות כל הזמן וגם האף ויתר חלקים. כדי שלא יהיה לי משעמם, בצהרים חזר הינשוף הרציני מכיתה ד- מה זה חזר? העכברון חסר השיניים, הגיע הבייתה בריצה עם שני ילקוטים עליו. היסטרי קלות"אימא, הינשוף פצוע קשה, איש אחד מביא אותו הבייתה". דקה אחת לא נשמתי ואז ראיתי את הינשופון שלי בידיים של פועל(ערבי ) שמנקה את התעלות לקראת החורף ,הפועל הסביר לי שהילד נפל מהשביל(ליד מסילת הרכבת הישנה שלא נוסעת כבר-לא לדאוג) ושבר את הרגל אולי ויש לו כוויה. הרגעתי את הינשופון ואת העכברון, ראיתי את הרגל- נראתה נורא. הזעקתי את הנמלה שהייתה אצל חברה "ללמוד" (ככה הן קוראות לשיחות הבלתי נגמרות שלהן על סדרות הטלוויזיה), שתבוא לשמור על העכברון. הכנסתי את העכברון (היה עם הדם של אחיו עליו מה שהוסיף להיסטריה) לאמבטיה. ולקחתי את הינשוף עם פנקס החיסונים למוקד הרפואי. לקחתי אותו בידיים, כי הוא לא יכול היה לעמוד על הרגל. שם נתקלתי באחיות נעימות, זריזות ומרגיעות (את הילד) ורופא (ערבי) גס ידיים ורוח. לא שאל, לא כלום. הסתכל ,נגע , הילד צרח. הרופא צרח עליו-צילום. צולם. אין שבר. יש נקע(יותר נעים?) וזיהום (יחי הטטנוס של כיתה ב) ושטפי דם בכל מיני מקומות. חזרנו הבייתה דרך רופא המשפחה שלנו, הוא לא היה. הייתה רופאה מחליפה - חוויה מתקנת. שאלה אותו מה קרה? סיפר לה בהתרגשות. בדקה עוד חלקים בגופו שרוטים וחבולים(לא מתים משריטות ,אבל יפה שיקבלו כתם של יוד ויחס של כבוד). הילד נרגע. אמא שלו עוד יותר. עכשיו מצלצל התנין הירוק מהצבא, אומר לי, אל תדאגי אימא, אני אחרי הכל רק לשמוע את זה- אני מידאגת מייד. "פינו אותי לסורוקה." ברר....אני כבר מחשבת זמני נסיעה "אבל אני בבסיס בחזרה." "מה קרה ילד? "אני כבר לא נושמת. והוא"אהה, כלום, איבדתי הכרה, אולי מכת חום, לא רציני" נראה לכן, כאילו מישהו שם למעלה שיגר את הקוד שלי לביטוח משלים כמה פעמים בטעות בימים האחרונים? כי צריך להסביר לו שכל הודעה צריך לשגר רק פעם אחת. 4 בבת אחת- זה קצת יותר מדי עבורי. הגזמת שם. אתה שומע? תוריד אותי מהמחשב שלך. ומייד.
