לא ממש נכון. ההנחות שלך מוטעות .
1. דיווש בסלד גבוה אינו תנאי לרכיבה נכונה ובוודאי אינו תנאי לרכיבה בריאה. נכון הוא שדיווש בהילוכים ביחס גבוה בסל"ד נמוך מאד ותוך הפעלת כוח רב לאורך זמן רב, עלולים לפגוע במשך השנים בגידים ובסחוסים, בעיקר של הברכיים. 2. היכולת לדווש בסל"ד גבוהה נובעת מאחוז גבוה של סיבי שריר בעלי תגובה מהירה. * השם המדויק הוא Fast Twitch Fibers ובתרגום מילולי סיבים בעלי יכולת עיוות מהירה. זהו נתון מולד שאינו משתנה עם הגיל או עם השיפור בסיבולת. רוכבים בעלי אחוז גבוה במיוחד של סיבים מהירים יצטיינו בספרינטים ובנגד השעון במישור, מנגד, אלו בעלי אחוז גבוה של סיבי שריר עם תגובה איטית, יצטיינו בעליות שם יש צורך להפעיל כוח רב. סטאטיסטית ניתן לומר שאצל מרבית הרוכבים יש חלוקה פחות או יותר שווה של סיבים מהירים ואיטיים. 3. בכל סוג של רכיב ובכל סל"ד, האופניים מתקדמים בעקר ע"י הפעלת כוח על הפדלים ובעיקר באמצעות שרירהתלת ראשי של הירך שדוחף את השוק וכף הרגל כלפי מטה, וזה מה שעושים רוב הרוכבים ואין בזה שום טעות. רוכבים מיומנים מוסיפים גם משיכה של הפדל כלפי מעלה אבל אני שב ומדגיש כי הכוח העיקרי מתקבל בעת דחיפת הפדל כלפי מטה. 4. ברכיבה מישורית, ככל שיחס ההילוכים נמוך יותר והסל"ד יותר גבוה, בכל סיבוב של הפדל מפעילים פחות כוח. ולכן בסך הכל צריך להשקיע פחות עבודה, אם כי ה"תשלום" הוא בדופק מהיר יותר. אחד מהאספקטים של כושר גבוה הוא היכולת לדווש בסל"ד גבוה מבלי להעלות את הדופק. ובכ"ז, יש לא מעט רוכבים שמסתדרים מצוין עם סל"ד בינוני, נאמר 90-110 מבלי להתעייף. היכולת להגיע לסל"ד גבוה בטיפוסים נובעת מסה"כ וואטים שהרוכב מסוגל לייצר לאורך זמן. 5. אנשים "בוגרים" בעלי כושר גבוה, ובעלי אחוז גבוה של סיבי שריר מהירים, מסוגלים לרכב ב סל"\דפק גבוהים לאורך זמן לא פחות מעמיתיהם ה"צעירים". ההבדל ביניהם לצעירים הוא בהתאוששות ארוכה ואיטית יותר.