בהחלט.
ולכן זו היסטוריה של העתיד. תראי, המונח הזה הוא קצת פילוסופי . הרי מה זאת אומרת היסטוריה של העתיד? איך זה יכול להיות? אתן לך דוגמא: את בוחרת עוד מימי נעורייך מה לעשות לכשתהיי ילדה גדולה , מקצוע, דרך חיים, מקום מגורים . אמנם אולי לא בתכנון מפורט אבל בחירותייך שלך מנווטות את דרכייך כך שכל גחמותייך, תכנונייך לגבי העתיד רוקמים עור וגידים ולמעשה ביום מן הימים הופכים להיות ההסטוריה הפרטית שלך. אם החלטת להיות מעצבת או אדריכלית עוד בימי נעורייך אז כל מסלול חייך היה מבוסס על תוכניותייך לעתיד. וכעת שהינך אדריכלית מפורסמת , את מסתכלת על עברך, על ההיסטוריה שלך ורואה שהיא למעשה הייתה ההיסטוריה של עתידך. לזה התכוונתי לגבי משפטו של דוד. ילדינו הם העתיד שלנו ועלינו לראות את עתידינו במונחים הסטוריים. אני חושבת שיש לזה השלכות פרפקציוניסטיות או ייעודיות והרגשה של שליחות.