פתאום זה היכה בי

another גיא

New member
פתאום זה היכה בי

בסוף השבוע הייתי עם בן דודי המוצלח. (מוצלח- לא בקטע של ציניות או בקטע של צרות עין, אלא בקטע של מודל לחיקוי).
עברה עליו ילדות טובה ובנעימים, הוא חכם ומוכשר.
הכיר אישה מדהימה, התחתנו, לפני כ-10 חודשים נולד להם תינוק מקסים.

בסוף השבוע הזה שיחקתי עם התינוק. למשך זמן רב.
החזקתי אותו, האכלתי אותו, שיחקנו ביחד, טיילנו ביחד.

ואז פתאום זה היכה בי.
אני כ"כ רוצה תינוק. אני כ"כ רוצה להיות בן דודי.
אני רוצה להשלים את היציאה מהארון, רוצה להכיר את הבחור הנכון (שגם רוצה ילדים), אני רוצה להתחתן ולקנות בית,
אני רוצה לעבור את כל התהליך היקר, הקשה והמפרך של להביא ילד לעולם.
אבל יותר מכל אני רוצה את השלווה. את המנוחה והנחלה.

אני רוצה להיות מודל החיקוי שלי. אין כאן שום דבר ערטילאי, הכל בר השגה.
רק הכל כ"כ קשה... וזה לא שהגישה שלי חרא. היא לא מדהימה, אבל היא בתהליכי שינוי מרחיקי לכת (לכיוון הטוב).
מעניין מתי זה יגיע...
 

Uri04

New member
יש בך יצרים של איש משפחה

עכשיו כל מה שנותר לך הוא רק לממש אותם. אז המציאות הציבה בפניך סוג של "מכשלה" (אתה לא חי חיים המאפשרים הקמת משפחה בקלות כמו רוב הסטרייטים), השאלה היא איך מתגברים עליה.
למזלך, אתה עדיין צעיר מאוד (26), ועדיין הכל דיי פתוח בפניך. בטוח שתמצא את בן זוגך העתידי בקרוב, ותוכלו להתחיל להניע תהליכים ביחד.
מהיכרות עם אנשים שעשו את זה בישראל - זה אפשרי וזה קיים, ובסוף תהליך ארוך ומתיש (ויקר) אפשר להגיע גם לאושר גדול.. צריך רק סבלנות
 

another גיא

New member
גם אתה סיכמת יפה :)

ההודעה הזאת (בניגוד להודעות קודמות שלי) לא היתה הודעה של התבכיינות, גם אם היא נשמעה כך.

זאת הודעה של שיתוף מחשבות, על קשיים של הקהילה.

אתה צודק ב-100% שהגישה צריכה להשתנות, ומדי פעם אני כותב כאן שאני יודע שאני צריך להשלים את היציאה מהארון ולהתחיל לחיות את החיים הנכונים.
אני יכול להגיד שהכל מתקדם לכיוון החיובי... רק שגם זה לוקח את הזמן שלו.
 

Mr Fahrenheit

New member
אני כבר לפני שנתיים הבנתי שאני רוצה ילדים

(בגיל 23). אני כנראה באותו מצב בו אתה נמצא.. נחמד לדעת שיש עוד אנשים בסירה הזו

בנתיים אני די בהתחלה של כל התהליך (קבלה עצמית ואז התערבבות קצת בעולם ולהיות יותר פרו-אקטיבי במטרה למצוא זוגיות) וזה די רכבת הרים של רגשות: פעם אני הכי אופטימי ומרגיש שהכל הולך לכיוון הנכון ופעם אחרת אני מרגיש שמה אני צריך את זה, נוח לי בארון... אבל אני מניח שזה טבעי וככל שאני אכיר יותר אנשים, זה כבר לא יהיה קיצוני עד כדי כך...
 

ItsikH

Member
עזוב רגע את המודל אתה לא בן דודך, אתה מישהו אחר, תהיה אתה. הנה כמה תובנות בדיעבד:
אין באמת מנוחה ונחלה. אנשים עושים כל הזמן פשרות, לעתים קשות. נכון שאנחנו צריכים לעבוד קשה יותר - אבל התחושה שלאותם סטרייטים דוגמת בן דודך הכל בא טבעי היא אשליה, גם הם עושים פשרות.
אל תחפש לחיות מודל קיים, בנה אותו עבורך.
זוגיות, ילדים - הכל בר השגה, אבל לעתים הפשרות אכזריות מאוד (למשל - נניח שבשלב כלשהו בחייך תגלה שגם זוגיות וגם ילדים - לא תוכל, מה תבחר? ושוב, האכזריות שבברירות לא ייחודית דווקא לנו, למרות שבולטת יותר)

ולסיכום האופטימי - אם תדע לקבוע עדיפויות ברורות ולדבוק בהם בעקביות, אין סיבה שלא תצליח.
 
למעלה