פתאום הכל כהה כהה....
את הסקירה הזאת נתחיל בכמה מילים על כמה אנשים חשובים מאוד:
אריק איינשטיין חלוץ הרוק הישראלי, הזמר הישראלי האולטימטיבי, הסבא של הרוק בארץ, כמה סופרלטיבים כבר אפשר לשפוך על האדם הזה? איינשטיין היה מאז ומתמיד מגלה כשרונות צעירים ומבטיחים, משמוליק קראוס, דרך מיקי גבריאלוב, יוני רכטר, אבנר קנר, שם טוב לוי וכן הלאה, אבל דומה כי המפגש המשמעותי ביותר בקריירה שלו ושל הכשרון הצעיר שהוא עתיד לחשוף, התקיים בסוף 1967 במהלך מסיבה בתל אביב, עם חייל משוחרר מלהקת הנח"ל.
שלום חנוך גדול הרוקרים בארץ, האייקון המרכזי ברוק המקומי, גם כאן ישנם מספיק סופרלטיבים. נולד וגדל בקיבוץ משמרות, למד תיאטרון בבית צבי, שירת בלהקת הנח"ל, ופגש בסוף 1967 את הזמר הפופולרי ביותר בישראל דאז, אריק איינשטיין. על האדם השלישי נרחיב עוד מעט. בשנת 1967 היה אריק איינשטיין, כאמור, הזמר הפופולרי ביותר בארץ. אמנם הוא היה אחרי אלבום סולו אחד בלבד ("שר בשבילך"), אבל היה לו עבר (והווה) מפואר, החל מלהקת הנח"ל, דרך בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון והלהקה החלוצית שאותה הקים עם שמוליק קראוס וג'וזי כץ, החלונות הגבוהים. כל זאת לצד תקליטונים שכללו להיטים לא מעטים ("מזל", "אני מרגיש כמו מלך"). בסוף ימי הלהקה פגש איינשטיין במועדון שנשא את שמה מלחין צעיר שהשתחרר זה עתה מלהקת הנח"ל, שלום חנוך, שהניסיון המועט שלו במוסיקה היה הלחנה ושירה בלהקת הקיבוץ שלו, משמרות, הלחנת השיר "סתיו" לחדווה ודוד ו"רכלניות" ללהקת הנח"ל, וכן סיוע בהדרכה הקולית בלהקה. במועדון חנוך שר שלושה שירים, "ז'אק אבוטבול", "ריסים" ו"לילה". שני האחרונים נוצרו בתקופת ילדותו. איינשטיין התלהב מאוד, ותוך זמן קצר יצרו השניים תקליטון ראשון, שכלל ארבעה שירים שהלחין חנוך: "הגר", "שבת המלכה", "ריסים" ו"פתאום בלעדיו". כאן נכנס לתמונה האדם השלישי שעליו רציתי לדבר.
אלכס וייס אם איינשטיין וחנוך זוכים לעשרות אלפי סופרלטיבים, הרי שאלכס וייס לא זכה להערכה כזאת גדולה, למרות גדולתו והתרומה העצומה שלו למוסיקה הישראלית. מעבד ומנצח (טוב, היום זה נקרא "מפיק מוסיקלי") שהיה בזמנו בעל השפעה עצומה על שירים ואלבומים רבים. העיבודים שלו היו בד"כ בעלי השפעות קלאסיות, אבל הוא תמיד השכיל לשלב תזמורת קלאסית עם השפעות מודרניות. המפגש הראשון שלו עם אריק איינשטיין היה עוד בתקליטון "אני מרגיש כמו מלך", אבל ב"הגר" ובאלבום "מזל גדי", הוא הגיע לשיא שלו. כיום, כששומעים את "מזל גדי", אפשר להבין את ההשפעה העצומה של וייס על לחניו של חנוך. השירים באלבום לא נשמעים "שלום-חנוכיים" בכלל, ואכן, חנוך עד היום לא מרוצה מרוב העיבודים. ב"סוף עונת התפוזים" הוא טען שכחייל משוחרר הוא לא הבין ממש, ולכן הוא גם לא ממש העיר הערות. התוצאה אכזבה את חנוך, שטען כי השירים נעטפו בעטיפה שלא מתאימה להם. לדעתי, השירים באלבום באמת לא נשמעים אופייניים לחנוך, אבל העיבודים דווקא מתאימים להם ומוסיפים להם. "מזל גדי" היא לא פחות מיצירת מופת. אלבום שמתקרב להגדרה "מושלם", וגם אם הוא נשמע מיושן לפרקים, יש לו קסם בלחנים הבוסריים משהו אבל הנפלאים של חנוך, בשירה המצוינת (כרגיל, מה חדש?) של איינשטיין, ובראש ובראשונה, בעיבודים המבריקים ממש של וייס. הטקסטים באלבום נכתבו ברובם ע"י חנוך, וגם ע"י מאיר אריאל, מרים ילן שטקליס ולאה גולדברג, ואכן, חלק מהשירים באלבום הם שירי ילדים, דבר שאיינשטיין עתיד לעסוק בו בהרחבה בשנים הבאות.
רוח רוח האלבום נפתח באחד משירי הילדים הידועים של איינשטיין. הוא ידוע יותר בגרסה מאוחרת, אבל יש משהו קסום ויפה בגרסה הראשונה של השיר. פתיחה מצוינת וקלילה לאלבום.
הימים הארוכים העצובים השיר השני כבר פחות קליל. המילים הקודרות של איינשטיין מצליחות לא להיות קודרות מדי, ולשמור על הקלילות המסוימת של האלבום. השיר נפתח עם קונטרה בס ופסנתר, שנותנים הרגשה של מעין מועדון ג'אז ישן. ואכן, לג'אז היתה השפעה לא קטנה על העיבודים באלבום הזה.
מדוע הילד צחק בחלום אחד מהשירים המדהימים והמרגשים באלבום הזה. פשוט שיר מקסים. הטקסט של לאה גולדברג מולחן בצורה פשוט נפלאה, והעיבוד המבריק משלב צלילים יותר "פופיים" באווירה ה"חלומית" של השיר.
האדון הרופא עוד שיר ילדים ידוע של איינשטיין (אם זה לא אומר לכם כלום, אתם בטח מכירים אותו כ"ד"ר דוליטל"), מעוטר בעיבוד ג'אזי מקפיץ. קטע חמוד ביותר.
האיש ששקע עם השמש קטע איטי יותר ופחות חביב עליי. גם כאן הטקסט (של חנוך) נוטה לכיוון שירי ילדים, ומספר לנו טקסט מוזר על איש ששקע עם השמש (מן הסתם...). |ביתמה שהיה היה עוד שיר ידוע מאוד. עיבוד עדין ביותר אבל קסום של וייס לקול המלטף של איינשטיין, מה שמזכיר שפעם (גם היום, אבל מה לעשות שפחות) הוא היה פשוט זמר ע-נ-ק.
כתר של זהב אני בנאדם משונה מאוד. תמיד יש לי נטייה לאהוב את השירים הפחות מוכרים. אם באלבום הזה, לדוגמה, הכרתי כבר קודם את "הימים הארוכים העצובים" ואת "מכופף הבננות", התאהבתי דווקא בשיר הנפלא הזה. גם כאן ההשפעות הג'אזיות ניכרות, וזה הופך אותו לקטע סוחף ומופלא.
לילה אז מי המבצע המקורי של השיר הזה? אולי שלום חנוך? אולי יהודית רביץ? לא! זהו לא פחות מאיינשטיין, שכמעט ויתר (בעל כורחו) על הזכויות לביצוע המקורי לטובת הביצועים האקוסטיים של חנוך ורביץ. אמנם אין מה לזלזל בהם, אבל אין כמו העיבוד הקלאסי והכובש של וייס. את השיר, אגב, כתב חנוך בגיל 14, ולמעשה הביצוע המקורי שייך ללהקת המשמרון, להקת הקיבוץ שכללה גם את מאיר אריאל וחנן יובל. הקלטה נדירה של השיר בביצועים, אגב, נחשפה לפני שנה בתכנית לזכר אריאל. ביצוע חביב, אבל גם הוא וגם הביצועים המאוחרים לא מתקרבים לביצוע המדהים של איינשטיין.
מכופף הבננות כנראה הלהיט הגדול ביותר באלבום. שיר ילדים ידוע ביותר, עם מילים שנונות מאוד של מאיר אריאל, לחן שמח וחינני של חנוך, ועיבוד שמתאים כמו כפפה ליד. שיר מצוין וידוע בצדק רב.
כשנופל כוכב עוד שיר ילדים חביב מאוד. קטע נחמד, לא יותר.
סיפור מותם של עלמה ועלם עוד שיר ידוע שכתב מאיר אריאל, אבל פחות ידוע בביצוע של איינשטיין. כמו ב"לילה", גם כאן העיבוד המקורי מנצח. לדעתי, השיר הטוב ביותר באלבום, מכל הבחינות. לחן, טקסט, ביצוע וכמובן עיבוד. אין לי הרבה מה להרחיב. פשוט שיר מדהים.
כהה כהה סיום יפהפה לאלבום. לא בדיוק הבנתי על מה השיר מדבר (אולי חווית סמים?!
), בכל אופן, זה שיר מצוין. לדעתי, הגרסה שעשה שלום חנוך כעבור 30 שנה, בעיבוד בלוז-רוק של רוני פיטרסון, היא גרסה מעולה שלא נופלת מהמקור. אז למה בעצם "מזל גדי" קשור לפורום הזה? רק בגלל שזה האלבום המשותף הראשון של איינשטיין וחנוך. למעשה, האלבום עצמו מושפע יותר מג'אז ומוסיקה קלאסית ופחות מרוק (אולי קצת מפופ), אבל בהתחשב בעובדה שעדיין לא היה באותה תקופה רוק ישראלי של ממש, לאלבום הזה יש ציון דרך משמעותי בדרך אליו, גם בהשפעות המודרניות בעיבודים, וגם במפגש בין איינשטיין וחנוך. אבל התוצאה היא החשובה ביותר, וב"מזל גדי" מדובר באלבום מופתי ומרגש, שעומד במבחן הזמן גם אחרי 35 שנה.
את הסקירה הזאת נתחיל בכמה מילים על כמה אנשים חשובים מאוד:
