פתאום בדרך הביתה
נפלה עלי "זרבונה" עמוקה....
(מין סוג של דכאון, מהול ברחמים עצמיים....
) אחרי עוד יום מתיש ומלא מתחים בעבודה אחרי סופשבוע נחמד אבל מעייף אחרי שאני (שוב) לא רואה את האור בקצה.... ולא מצליחה פתאום למצוא אותו בפנים.... אז זה מה שקרה.... נכנסתי לעצבות...
הכי קשה להיות עצובים לבד. הכי קשה ומבאס בעולם. סופרת את הימים והשעות עד ל-15 לדצמבר. אז אקח שבוע פסק זמן מהחיים (או בעברית פשוטה - חופש...
) אשתדל לעשות מינימום שבמינימום ופשוט לנוח ולהרגע... רק ככה אוכל אולי לחזור קצת לעצמי למקומות טובים יותר להחלטות נכונות יותר ועד אז.... בהעדר כתף אחרת, אבכה קצת על הכתף הוירטואלית שלכם.... אפשר?
עפ
(תנסה להגיב קצת לדברים שכתבו כאן היום ואז תלך לחבק קצת את עצמה בשקט....)
נפלה עלי "זרבונה" עמוקה....