פתאום בדרך הביתה

[ophra]

פתאום בדרך הביתה

נפלה עלי "זרבונה" עמוקה....

(מין סוג של דכאון, מהול ברחמים עצמיים....

) אחרי עוד יום מתיש ומלא מתחים בעבודה אחרי סופשבוע נחמד אבל מעייף אחרי שאני (שוב) לא רואה את האור בקצה.... ולא מצליחה פתאום למצוא אותו בפנים.... אז זה מה שקרה.... נכנסתי לעצבות...

הכי קשה להיות עצובים לבד. הכי קשה ומבאס בעולם. סופרת את הימים והשעות עד ל-15 לדצמבר. אז אקח שבוע פסק זמן מהחיים (או בעברית פשוטה - חופש...

) אשתדל לעשות מינימום שבמינימום ופשוט לנוח ולהרגע... רק ככה אוכל אולי לחזור קצת לעצמי למקומות טובים יותר להחלטות נכונות יותר ועד אז.... בהעדר כתף אחרת, אבכה קצת על הכתף הוירטואלית שלכם.... אפשר?

עפ

(תנסה להגיב קצת לדברים שכתבו כאן היום ואז תלך לחבק קצת את עצמה בשקט....)

 

[ניצת שושן]

עפרה אפשר?

לתת לך

ענקקקקקקקק וזהו

 

[*יערית]

../images/Emo24.gifבגלל העייפות שלי../images/Emo24.gif

 

[חופשי כרוח הים]

היי עפרה

בוקר טוב לצערי אני מאוד עסוק בבימים האחרונים, ויש לי לא מעט לכתוב ולשתף , ובעיקר להגיב, אני מניח שגם לזה ימצא הזמן, התנאי הבסיסי בכדי לראות אור במנהרה(ואולי לא) הוא שקודם כל אכן תהיה מנהרה. פטא מורגנה היא גן עדן(זמני ביותר) להולכים לאיבוד. "להיות עצובים לבד" יש בו הרבה מעבר לעצבות. להיות עצובים לבד פרושו, שכל החומות, העטיפות, המעגלים החיצוניים ומנגנוני ההגנה . שחשבנו ואולי פינטזנו שהם יספקו לנו הגנה ויעמדו לנו כחומות בצורות ביום פקודה, קרסו ונפלו, ובתהליך של חשבון נפש שבא אחרי קריסת החומות, מגלים אנו שהחומות עשויות היו מבניין קלפים, הפכו לאבק ברוח, או במקרה הטוב היו כרעי תרנגולת, ושימשו משענת קנה רצוץ. יש אנשים שמצבים כאלו מביאים אותם לחשיבה באפיק אחר ולהליכה בשבילים חדשים. יש אנשים שבמצבים כאלו אוספים את עצמם, מצמיחים כנפיים וממריאים "כעוף החול" קשה היא העצבות, קשה היא שבעתיים כשנותרת רק אתה ויגונך על במת ההשרדות. וזה בבחינת "ציפורים עצובות בסתר" מצב זה הוא בבחינת שעת מבחן לחוסן ולעוצמה. שיש בכל אחד להתמודד ולהמריא גבוה יותר. כתפיים ווירטואליות זה לא מעט , אך תמיד צריך לזכור שהן אינן תחליף לכתפיים אמיתיות , כתפיים חסונות שיספקו לנו חום והגנה גם בשעת משבר. בוקר נפלא והמון ימים טובים. אבי

 

[חופשיה ברוח]

ובינתיים עפ....

עד שיהיו אותן כתפיים אמיתיות, חסונות ויציבות... אפשר להציע לך כתף? אפילו שתיים וגם חיבוק עד לב שמיים...

 

[מזל היחידה]

קחי..

 

[סגול מתעקש]

בדרך לאין קשר פגשתי דג זהב...

מדליק סיגריה מוזג כוסית בריאה של ויסקי, לוקח ליד את המדריך לטרמפיסט בגלקסיה... וכל הדכאונות נעלמים תוך שניות. דרך אגב למדענים יש תעות נוראית... אין קרני אור !!! יש קרני חושך!!! מהירות החושך הרבה יותר מהירה ממהירות האור. סגול("היה שלום וסליחה על אי הנוחות", זה המסר האחרון של האלוהים לבריאתו)

 

[ניצת שושן]

שלום גמלך סגולי ../images/Emo140.gif

 

[ophra]

וויי וויי וויי..... ´געגעגתי... ../images/Emo9.gif

איפה היית ומה עשית?????.... בסופו של דבר, לא הייתי לבד הגיעו חברים הדלקנו סיגריה מזגנו כוסי(ו)ת של וויסקי והתחלנו לז.... את השכל אלו לאלו....

היה כיף.... הרגשתי בבית וזה הכי חשוב, נכון? תודה תודה לכל המחבקים והתומכים גם באיחור זה עוזר....

עפ

(היתה שם ועשתה "כך"....[או אחרת])

 

[maof]

עפרה.../images/Emo39.gif.אולי באיחור....אבל..

עדיף מאוחר

בנוסף קראתי את ההודעה של חופשי וזה עשה לי משהו.......

עוף החול ניקרא "הפניקס" האגדה מספרת שבכל 1000 שנה הוא מחדש את חייו הוא יוצא מתוך האש היוקדת של השמש ומחדש את התיקווה בתור השומר של אבן הבדולח שמחזיקה את העולם ואת האנושיות הוא שומר את האבן בתוך הלהבות של השמש כדי שאף אחד לא יצליח לפגוע או להזיק לאבן היקרה קראתי את הסיפור לפני הרבה שנים וכבר אז ניקשרתי אליו לא חשבתי עד כמה הסיפור יתחבר לחיי אחרי כל כך הרבה שנים

אז תאמיני תמיד יש תיקווה מעוף