Jackdrabbit
New member
פתאום אתה מבין
שכל החברים שלך, כולם אינם חברים. אתה היחיד שלא מרוכז בעצמו (עד כמה שזה נשמע לא הגיוני) אבל זה כך, כל ה"חברים" כולם רק לוקחים. טלפון רק כשצריך משהו, לעולם אין על מי לסמוך. פעם זה היה שונה, היתה חברות, ידעת שכשתזדקק להם לידך הם יהיו שם. היום אתה משקיע המון אנרגיה בכדי לשמור על קשר, חושב עליהם כשאתה בחו"ל ומביא מתנה, כשהם פתאום צריכים ממך אוזן קשבת או משעמם להם או סתם צריכים איזה משהו אתה מקבל טלפון. אך כשאתה צריך אוזן קשבת אין שם, אם אתה רוצה לחלוק איתם כאב אתה מציק להם בתלונות שלך, ואם אתה רוצה לחלוק איתם ריגוש או הצלחה אז אתה מתרברב. אין פרגון, לא נפגשים, ואז אתה מבין שאתה לבד. אני עוד בר מזל, יש לי אישה שאוהבת אותי והיא החברה הכי טובה שלי בעולם. אך מה שאני לא מבין, האם אין עוד אנשים כמוני שלא לוקחים אנשים אחרים וחברויות ארוכות שנים כמובן מאליו? האם אני באמת במיעוט בחברה שבה אנשים אגוצנטריים מרוכזים בעצמם ומה שהם צריכים בחיים? חבל לי, כי חברויות ארוכות שנים כאלו לא ניתן לבנות אולי בחיים שלמים, אך אם אני נתלה במשהו שאינו כבר מה שהיה אני מעדיף לנתק את החבל. האם יש מי שמבין לליבי?
שכל החברים שלך, כולם אינם חברים. אתה היחיד שלא מרוכז בעצמו (עד כמה שזה נשמע לא הגיוני) אבל זה כך, כל ה"חברים" כולם רק לוקחים. טלפון רק כשצריך משהו, לעולם אין על מי לסמוך. פעם זה היה שונה, היתה חברות, ידעת שכשתזדקק להם לידך הם יהיו שם. היום אתה משקיע המון אנרגיה בכדי לשמור על קשר, חושב עליהם כשאתה בחו"ל ומביא מתנה, כשהם פתאום צריכים ממך אוזן קשבת או משעמם להם או סתם צריכים איזה משהו אתה מקבל טלפון. אך כשאתה צריך אוזן קשבת אין שם, אם אתה רוצה לחלוק איתם כאב אתה מציק להם בתלונות שלך, ואם אתה רוצה לחלוק איתם ריגוש או הצלחה אז אתה מתרברב. אין פרגון, לא נפגשים, ואז אתה מבין שאתה לבד. אני עוד בר מזל, יש לי אישה שאוהבת אותי והיא החברה הכי טובה שלי בעולם. אך מה שאני לא מבין, האם אין עוד אנשים כמוני שלא לוקחים אנשים אחרים וחברויות ארוכות שנים כמובן מאליו? האם אני באמת במיעוט בחברה שבה אנשים אגוצנטריים מרוכזים בעצמם ומה שהם צריכים בחיים? חבל לי, כי חברויות ארוכות שנים כאלו לא ניתן לבנות אולי בחיים שלמים, אך אם אני נתלה במשהו שאינו כבר מה שהיה אני מעדיף לנתק את החבל. האם יש מי שמבין לליבי?
