פשלה ענקית

[רחלי 1235]

פשלה ענקית

אחרי 8 חודשים מהניתוח וירידה של מעל 40 קילו, היום הייתה המעידה הכי גדולה שלי
אכלתי שקית קליק כריות שוקולד כחלק מארוחת הנפש שלי בפעם בשבוע, אבל מסתבר שזה לא הספיק לי ואכלתי במקום ארוחת ביניים ארוחת צהריים נוספת שאבא שלי השף של הבית רצה להכין ולא יכולתי להתאפק..
פשוט ראיתי את המעידה הזאת ואמרתי שאוותר על ארוחת ערב .. ובערב הייתי רעבה אז עשיתי לי ירקות חתוכים, ולא הספיק לי ועשיתי מרק..
הפחד מלעלות במשקל כל כך מפחיד אותי. ואני כל כך משתדלת לשמור על עצמי באורח חיים ובספורט , כל יום שעה כושר שפשוט לא מוותרת, ובכל זאת אחרי מעידה שכזאת מרגישה על הפנים.
פשוט יום נוראי ( והרגשה פנימית גרועה ביותר ..
איך מתגברים על המעידות האלה? אני שותה תה ירוק שאני רעבה, לועסת מסטיק ופשוט מנסה להעסיק את עצמי בדברים אחרים אבל מסתבר שזה לא תמיד מצליח..

 

[SHARONAG2]

לא קרה כלום

מעידות תמיד יהיו, לא תמיד אפשר להתכונן, מה שחשוב זה לאכול כשרעבים ולא לכעוס, מחר הכל כרגיל בלי קיזוזים, לאכול אוכל טעים ומזין כשרעבים ומשהו מתוק אחת ליום ולא פעם בשבוע...

 

[רחלי 1235]

היי שרונה

איך אפשר כל יום משהו מתוק? הרי המתוק הוא מלא קלוריות וקשה לי להסתפק עם קוביה אחת...
אז פשוט אני אוכלת פעם פעמיים בשבוע איזה משהו יחסית גדול יותר מקובייה אחת , אם זה פרוסת עוגה, פיצה, חטיף וכו׳..
אלא אם כן אפשר גם משהו מתוק כל יום וגם לאכול את הפעם בשבוע כרגיל?

 

[קוביd1]

שום פאשלה

מה קרה אז אכלת משהו טעים בשביל הנפש ,חייבים מפעם לפעם להנות מדברים טעימים ,תרגישי בנח .


קובי

 

[אבשלום68]

אל תתיחסי בכזו חומרה

לסטיה קלה מדרך הישר.......
יש לך המון דרך לתקן את הסטיה ולחזור למסגרת.
עצם ההתיחסות שלך בכזו חומרה גורמת לך שלא להאמין בכוחך!!!
וזו הבעיה החמורה, לא סטיונת קלה
אלא חוסר האמון בכוחך להמשיך!!
אז יום אחד שיחררת רסן.
למחרת חיזרי למסלול ותראי ותראי ותוכיחי לעצמך שאת מסוגלת

 

[ליבי3617]

כשראיתי את הכותרת..

חשבתי שחלילה קרה לך איזשהו סיבוך בניתוח.
קודם כל אני שמחה שלא

טיפ בשבילך, אל תקזזי ארוחות.
גם אם אכלת קצת יותר ממה שתכננת, אל תקזזי על ארוחת ערב ותאכלי רק ירקות חתוכים כי כמו שאת רואה, זה לא מספיק.

קצב הירידה שלך מעולה והדרך שלך נשמעת לי נכונה.
אני הולכת - וגם מנחה לעשות ככה - לפי עיקרון 80-20. אם תתני לעצמך 20% של "נפילות קלות", רוב הדרך שלך תהיה נכונה.
אנחנו בני אדם ואף אחד לא מושלם.
אז נפלת על יום כזה שאכלת קצת יותר. לא נורא.
העיקר תמשיכי בדרך הטובה שהתווית לעצמך ובלי הלקאות וקיזוזים.
לדברים האלה יש אפקט יותר שלילי מחיובי.

 

[רחלי 1235]

בוקר טוב

כן, אתמול בהחלט טעיתי, ולמרות הכל, היום זה יום חדש וחזרתי לשגרה הבריאה.
איזה כיף לראות את כל העידודים שלכם , זה פשוט נותן לי כוח להמשיך הלאה ולא להסתכל לעבר.
תודה לכם!

 

[אופירA]

מסכימה איתך, ומזדהה: פאשלה ענקית!

אחרי ירידה של מעל 40 קילו, מעדת ושגית, ורצית לוותר על ארוחת ערב. זו פאשלה רצינית ביותר.
חלק בלתי נפרד מהפאשלה הזו, הוא הפחד הנורא שלך לעלות במשקל. זה בהחלט בעיה קשה, הפחד הלא רציונלי הזה.

למזלך את בתהליך, מבחינה בפאשלות בעוד מועד, עוצרת ומתקנת כמיטב יכולתך.
אני שמחה שחזרת להרגלייך הטובים, והפסקת לנסות לוותר על ארוחות ולהסתפק בירקות בלבד. כמו כן, אני מאחלת לך שמיום ליום תעברי תהליך של התבוננות, שיגרום לך להפסיק לשים את המשקל במקום כל כך חשוב בחייך, שתופס את כל ליבך ונשמתך והווייתך, ולאט לאט הוא יקבל מקום פרופורציונלי, שבו אנו משתדלים לשמור על הבריאות, אבל לא צריכים לטרוף את נפשנו בכפנו בשביל לא לעלות גרם במשקל. ואם עלינו - איננו מפחדים פחד מוות, איננו מרגישים שאיבדנו ערך בחיים, אלא עושים חשבון בנחת, ומשתדלים לתקן את המצב לכיוון הבריאות. נפש וגוף גם יחד, כיחידה אחת, ולא שני פרודות.

שקית קליק כריות בתוספת לארוחה גדולה במקום ארוחה קטנה אינן מעידה כלל, אם זה לא קורה פעם ביומיים ואפילו לא פעם בשבוע. זו ההתנהגות הכי נורמלית שיש, והגוף מתמודד איתה מצוין, ואפילו מברך עליה, כאשר הוא עובר תהליך של ירידה כל כך מהיר 40 קילו ב-8 חודשים בלבד. יש לו אפשרות לנוח לחמש דקות מהריצה המרתונית הזו, וזה נותן לו המון המון כוח להמשך הריצה. זה מצוין.
אמנם חבל שכאשר ראית את המנוחה הזו, דרשת מהגוף לנסות לרוץ במהירות רבה יותר מכפי יכולתו, ובזבזת את האנרגיות שהוא קיבל, וזה באמת פישול עצוב. אבל לא נורא - בסופו של דבר תיקנת את המעוות והפאשלה נגמרה, וחזרת לאכול בצורה נורמלית לפי הצורך האמיתי של הגוף.

לשאלתך - כאשר אני רעבה, אני אוכלת. אין אפשרות לרזות ולשמור על הרזון לאורך זמן כאשר רעבים. הרעיון הוא לא להיות רעבים. לשם כך בא הניתוח. אבל הוא לא אמור לחסל את המציאות שנקראת רעב, ולכן גם אוכלים בנוסף לניתוח. וכשרעבים - אוכלים ארוחה סבירה, כדי לא להיות רעבים, ואז לאכול ארוחה ענקית או 5 ארוחות או שפע ממתקים וחטיפים וכד'.

באופן כזה, אולי לא אהיה דוגמנית על, ויהיה לי עודף משקל כל החיים. אבל עודף המשקל שלי כל החיים יהיה עודף קל, ולא קריטי. ואילו אם אשתדל להסיח דעת מהרעב ולא אשכך אותו באמצעות אכילה - תוך מספר שנים קטן אישבר מהמאמץ הבלתי נסבל, ואתחיל לאכול הרבה יותר, ולאט לאט אשמין בקצב עד שיהיה לי עודף משקל ענקי ומאוד לא בריא, למרות שכבר עברתי ניתוח ורזיתי עשרות ק"ג.
אם אני רעבה, ולכן אוכלת בהתאם לצורך יותר מאשר בעבר, ולא מרזה ואפילו משמינה קצת - אני מחכה בסבלנות, עוקבת אחר המשקל ואחר הקלוריות שבתזונה שלי, ואז מגיעה תקופה שאני פחות רעבה, ובתקופה זו אני מצליחה לרזות קצת. כך אני שומרת על עודף משקל קל ולא משמינה בחזרה את העודף הגדול, אפילו אחרי שנים.

מאופירה, שירדה לפני 5 שנים 33 ק"ג מתוך עודף של 40 ק"ג, ואחרי 3 שנים כבר עלתה 8 קילו ובמשך שנה ירדה אותם לאט לאט, ואחרי שנה שוב עלתה 8 קילו ומורידה אותם שוב לאט לאט לאט, ובע"ה תמשיך כך כל החיים, וכך לא תיאלץ להתמודד עם עלייה של 30 קילו או יותר.

 

[רחלי 1235]

תודה אופירה

בהחלט זה לוקח אותי להסתכל על המציאות בעין יותר רחמנית עם עצמי, ולא להיות כל כך נוקשה ואז יהיו לי משברים רבים יותר.
שבת שלום