פשט הכתוב

[קונצרטינה]

פשט הכתוב

יז זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. יח אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ--וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים. השבת היתה שבת זכור. רב בית הכנסת נשא דרשה בה אמר שמה שנאמר בתורה "ולא ירא א-להים" נאמר על עמלק. אני חשבתי תמיד שזה נאמר על עם ישראל שהיה עייף ויגע מהדרך, ומיט שעייף אז הוא כל כך מבולבל שגם יראת א-להים אין לו. מה שעתכ, למי מוסבות המילים "ולא ירא א-להים"?

 

[סוריאל]

לישראל

הדרש - כבודו במקומו מונח. ואין מקרא יוצא מידי פשוטו. לפי הפסוק כאן, התקפת עמלק היא עונש על חוסר יראת האלהים של העם (כך נראה לי).

 

[יוסי ר1]

ולענ"ד דווקא הפשט הוא

שעמלק אינו ירא אלוהים, משום שהקטע עינינו גינויו של עמלק, ובעקבותיו ציווי להשמידו. לא נראה לי שזה המקום לתקוע גם גינוי לישראל. אבל הדרש הוא שעמלק תקף כיוון שישראל לא ירא אלהים, ואולי עייף ויגע מהעברות שבידו.

 

[סוריאל]

סתם כך להחליף נושא?

אפשרי אמנם, אך לא סביר. הלשון היא "ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים": שני התארים הראשונים מתייחסים ל'אתה', כלומר לישראל, ומדוע התואר השלישי יוצא דופן? זהו נשוא מורחב המוסב כולו על נושא אחד, 'אתה' = ישראל. גם צורת הבינוני "ירא" אינה מתאימה כל כך לשאר התיאורים של עמלק שבאים כולם בעבר (עשה, ויזנב). אם היה התואר הזה מוסב על עמלק היה לו לכתוב "ולא היה ירא אלהים" או משהו מעין זה. ולעניין הגינוי, אין זה המקום היחיד בו צרותיהם של ישראל במדבר מוסברות כעונש על התנהגותם הפגומה.

 

[יוסי ר1]

לסוריאל, יכולנו להביא כאן אינסוף

אסמכתאות מפרשנים , אתה לשיטתך, ואני לשיטתי. אסתפק בקריאה פשוטה - ראה היכן הטעם אתנחתה - מתחת למילה "ויגע". בעל הטעמים מצא לנכון להפריד בין מי שעייף ויגע = אתה = ישראל, ובין נושא הפסקא, עמלק, שלא ירא אלוהים.

 

[סוריאל]

יפה אמרת

מכל מקום, לאחר מחשבה נוספת החילותי מפקפק בדברי עצמי (בייחוד בטיעון הבלשני שהעליתי). הכרעה או לפחות פרשנות סבירה צריכה להתבסס על כללי התחביר המקראיים, שאינני בקיא בהם דיי, ולא על נסיון לפרש מי לא היה ירא אלהים לפי סברה. שהרי הסברות, כפי שאמרת, אין להן סוף.

 

[קונצרטינה]

האמת היא

שעד ששמעתי את דרשת הרב לא עלה בדעתי לרגע לחשוב את מה שהוא אמר. גם לי נראה הגיוני, "שאתה" זה על ישראל שהיה גם עייף, גם יגע, וגם בשל התלאות שעבר, יראת הא-להים אצלו לא היתה במצב הרצוי. ועכשיו במצב הקשה הזה בו היה עם ישראל, פתאום עמלק מתנפל עליהם ללא כל סיבה וללא כל התגרות מצד עם ישראל. כאן היא הרשעות בשיאה! כמו שגם נאמר (במדרש) שכשיצאו ישראל ממצרים והקב"ה רצה להטביע את המצרים בים אז שרו של מצרים טען מה אלה עובדי ע"ז אף אלה עובדי ע"ז, אז למה מגיע לישראל שייעשה להם נס? והתשובה היתה כי הם עבדו ע"ז בגלל קושי השעבוד והם היו בגדר אנוסים או שוגגים, לא כן המצרים. זה משתלב עם ההבנה ש"לא ירא א-להים" מוסב על ישראל, בגלל קושי השעבוד ובגלל התלאות הרבות שעברו. אבל זו רק הבנה ללא עיון מעמיק במקורות, ואולי הפירוש הוא אחר מזה.

 

[פלגיה]

קיבלת שתי תשובות מעלי

אבל לי יש הערה כללית. רב בית הכנסת נושא דרשה ומעביר רעיון. הוא לא מתיימר לתת פרשנות לתנ"ך, בוודאי שהוא לא מחוייב רק לפשט.

 

[יוסי ר1]

רב בדרשה לא מתיימר לפרש מחדש את

התנ"ך, אבל משתמש הרבה בפרשנות לתנ"ך. וטוב עושה הרב כשהוא מציין את המקורות לדבריו, כדי שהשומעים ידעו מה מדבריו היא פרשנות הרמב"ן, ומה מדרש תנאים, ומה הסינטזה שהיא פרי יצירתו של הרב.

 

[אלי ו.]

אני מצטרף לדעת יוסי

מעבר לפשט שאפשר לקרוא בשתי הצורות, עמלק אינו סתם אוייב, הקריאה כאן היא לזכור את אשר עשה לך עמלק ולא לזכור איך בני ישראל נענשו על חטאיהם. עמלק לא נתפס בתורה כעוד אוייב שפגע בישראל בשל חטאם אלא כאוייב שפגע בנחשלים בלי קשר לחטאיהם. להבנתי הריגת הנחשלים, החלשים, נחשבה למעשה שרק אנשים חסרי מוסר יעשו ("לא יראי אלוקים"). אדם הגון שרוצה להלחם נלחם בחזית, הוא לא מזנב בחולים ובנחשלים מאחור.

 

[eyalnadav]

2 הפשטים נכונים במדרש