פשוט מועקה שחונקת.. (ט' ?)

[כבר לא ילדה4]

פשוט מועקה שחונקת.. (ט' ?)

סתם סופ"ש עמוס ברמות מטורפות...

ביקור אצל המשפחה...

עמוס מדי..

משחק אחד ענק...

כמו הצגת תיאטרון הזויה ברמות מטורפות...

ואני איפשהו שם בין כל הבלאגן הזה...

משחקת את התפקיד שלי..

עם המסיכה שלי..

הפרצוף המחויך התמידי...

פשוט אין בי כוחות..

אין בי...

עולה לי עכשיו לראש מילים מתוך שיר שחברה כתבה..

אני אצטט רק חלק...

"האם פעם ראית
בובת חרסינה..
האם ראית?..
בובת חרסינה...
מנסה להדביק לעצמה רסיסים..."

זה כל מה שאני מצליחה להגיד כרגע...

 

[levshavur]

לכבר לא ילדה

שלום לך
זה מדהים כמה יש לנו במשותף בנושא הזה כולם במשפחה יודעים הכל ומשחקים אותה כאילו הכל נורמלי ותקין (רק אישתו של אחי לא יודעת) וכולם משחקים משפחה נורמטיבית רק אמא התחרטה ושינתה כיוון . פיתאום הרגשתי שיש לי אמא היא לקחה סוף סוף אחריות על החלק שלה בהצגה, ואז פיתאום הרגשתי שיש לי אמא במובן הנורמטיבי של המילה, כל כך נדיר שדבר כזה קורה אנשים לא משתנים כל כך עמוק ( רק בכת אילצו אותי להשתנות אבל בגרעין נשארתי אותה אחת רק שנוספו לי טראומות לאוסף וזה היה כל כך יסודי להכניס חוקים חדשים לחיים שעד היום עוד צצות מחשבות מאז...)
הגישה של סבתא שלי היא: "איזה שיש אבל הם קרובי משפחה" תרגום מרוסית של משפט משיר של ולדימיר ויסוצקי (ארקדי דוכין עשה דיסק עם תרגומי שירים שלו לעברית ונקרא "רוצה ויהיה") אז הגישה של סבתא שלי הייתה שצריך לעשות שלום עם המשפחה...כשברחתי מהבית היא הייתה היחידה שידעה איפה אני והביאה לי אוכל וכסף...מצד שני כשהייתי בריב עם ההורים כי הרגשתי שיש סיכון שגם אחי ייפגע היא הייתה המגשרת בין ההורים וביני...והעבירה לי מכתב מאחי והעבירה לו מכתב ממני...(בסופו של דבר אבא לא פגע בו אבל לדעתי עצם זה שהוא ראה דברים בבית עשה לו טראומה.) הוא ראה דברים שילדים לא צריכים לראות...אבל הוא בהכחשה במיוחד שכלפיו ההורים התייחסו נהדר (הסטטיסטיקה אומרת שאחוז הילדים שעברו התעללות שהם מוגבלים גבוה יותר מאשר בני גילם שאינם סובלים מנכויות) וזה מסביר את היחס המפלה כלפיי וכלפיו...
אז אני מכירה את הנושא של הצגות במשפחה יותר מידי טוב ומזדהה איתך.. היה ספר שראיתי וקראתי פעם של סיפורים אישיים של שורדי גילויי עריות שעל הכריכה היה מצוייר כד חרסינה שבור...אז אני מיזדהה עם הציטוט מהשיר...
מדהים איך אני ואת עוזרות אחת לשנייה . זה כוחו של פורום...

לבשה.

 

[levshavur]

אוליי טריגר למעלה

 

[ילדה הכי יפה בגן4]

הייי, ענקית שלי...

סוף שבוע משפחתי זה דבר מאוד מורכב
מצטער שהיה לך קשה.
אבל עכשיו את אחרי, זה שבוע חדש,
ואת לא חייבת הצגות לאף אחד...
יודעת למה?
כי גם בלי מסכות את הכי מקסימה ונהדרת!!!

מקווה שהתאוששת קצת מאז אתמול ושהיום הזה התחיל טוב יותר

הנה חיבוק גדול ממני

 

[כבר לא ילדה4]

תודה לשתיכן... באמת...

ללבשה, תודה על התגובה..
על המילים שלך..
על שאת פשוט כאן..
תודה יקרה..

לענקית המדהימה שלי..
תודה על הרגישות, על החיבוק...
הייתי צריכה אותו כל כך...

תודה לשתיכן...

אין לכן מושג עד כמה זה משמעותי עבורי...

אז כן...
הנה התחיל לו שבוע חדש...
ואני עדיין מנסה לחזור לשיגרה..
עדיין מוצפת אבל בעיקר מנסה לעבד את הימים האחרון...
בעיקר משתדלת לזכור לנשום עמוק..
רק לנשום..
לנשום בכוח עד שהאוויר יתחיל לעבור קצת יותר בטבעיות בריאות...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

ביקור משפחתי זה לא דבר פשוט

כל כך הרבה דברים להתגבר עליהם, לעבור לידם, לא לדרוך.
זה יכול לגזול המון אנרגיה.
אני יודעת מעצמי שלפעמים זה שווה את זה- אני בוחרת לשחק את המשחק ולהציג את ההצגה כדי לשמור על הקשרים או לשמור על אנשים מסוימים בתוך המשפחה וגם אם זה עולה לי במחיר מסוים זה שווה לי את זה,
ולפעמים זה לא שווה את זה, וזה גובה מחיר גדול מדי ורווח קטן מדי.
את יודעת להגיד אם זה שווה או לא?
אם זו בחירה או לא?

מאחלת לך שבוע רגוע יותר.