ירוני מקרוני
New member
פשוט מדהים
ראיתי את אלג'יר סה"כ ארבע פעמים בחיי. פעם אחת בים המלח, חיממו את ברי סחרוף. קצת אחרי פריצתם עם "מנועים קדימה", שרק את האלבום הזה היכרתי. לא הבנתי מה זה השיר הארוך הזה עם המחיאות כפיים שהם מבצעים. פעם שנייה בבארבי, די מזמן. הופעה טובה ומרגשת, אך סטנדרטית. פעם שלישית בב"ש. הופעה גרועה. אלג'יר עשו את הרושם של "רוצים לברוח מהמדבר הפרימיטיבי הזה", וחבל. אתמול בבארבי, מדהים, פשוט מדהים. אחת מהופעות הרוק הטובות שראיתי בחיי. אני לא יודע מתי הלהקה עברה את השינוי, אבל מעוד להקה טובה הם הפכו ללהקה מדהימה ששופכת טונות של אנרגיות על הבמה. גדג' למד לשנות קצת את השירים פה ושם, אביב ברק הפציץ בתופים בהתלהבות שעד עתה ראיתי אך ורק אצל איסר טננבאום. זו ההופעה הראשונה של אלג'יר שראיתי שבלחסן משתתף בכולה, וגם הוא היה מדהים, מרגש. החיבוק שהוא קיבל אחרי "בתוך הצינורות" צבט לי בלב. הדבר היחידי המצער בכך שהוא מופיע עם הלהקה במהלך כל ההופעה הוא שאין את הרגע שבו גדג' מזמין אותו לבמה וכל הקהל משתגע. אולי זה לא חדש לכם, אולי זה ככה כבר כמה חודשים, אבל בשבילי, שמב"ש ומהצבא קצת קשה לי להגיע להופעות, זה היה שוק די רציני לראות אותם ככה. חצי להקת אצטדיונים, עם המניירות והאדיטוד המדוייקים ביותר. עם זרעי הפורענות ומידת האהבה הנכונה שיש להרעיף על הקהל. אביב גדג' הפך לכוכב רוק ולהקת אלג'יר ללהקה שתשאיר חותם על המוזיקה הישראלית. לא האמנתי שהם עלו אחרי "נאמנות ותשוקה" בשביל "שלי" ו"הגולם", ובכך חתמו אלג'יר את הגושפנקא הסופית, שזו להקה שאכפת לה מהקהל שלה, שהיא להקה אמיתית, שהם יחזרו באלבום שלישי, שהם יתנו בראש, שהם ירגשו.
ראיתי את אלג'יר סה"כ ארבע פעמים בחיי. פעם אחת בים המלח, חיממו את ברי סחרוף. קצת אחרי פריצתם עם "מנועים קדימה", שרק את האלבום הזה היכרתי. לא הבנתי מה זה השיר הארוך הזה עם המחיאות כפיים שהם מבצעים. פעם שנייה בבארבי, די מזמן. הופעה טובה ומרגשת, אך סטנדרטית. פעם שלישית בב"ש. הופעה גרועה. אלג'יר עשו את הרושם של "רוצים לברוח מהמדבר הפרימיטיבי הזה", וחבל. אתמול בבארבי, מדהים, פשוט מדהים. אחת מהופעות הרוק הטובות שראיתי בחיי. אני לא יודע מתי הלהקה עברה את השינוי, אבל מעוד להקה טובה הם הפכו ללהקה מדהימה ששופכת טונות של אנרגיות על הבמה. גדג' למד לשנות קצת את השירים פה ושם, אביב ברק הפציץ בתופים בהתלהבות שעד עתה ראיתי אך ורק אצל איסר טננבאום. זו ההופעה הראשונה של אלג'יר שראיתי שבלחסן משתתף בכולה, וגם הוא היה מדהים, מרגש. החיבוק שהוא קיבל אחרי "בתוך הצינורות" צבט לי בלב. הדבר היחידי המצער בכך שהוא מופיע עם הלהקה במהלך כל ההופעה הוא שאין את הרגע שבו גדג' מזמין אותו לבמה וכל הקהל משתגע. אולי זה לא חדש לכם, אולי זה ככה כבר כמה חודשים, אבל בשבילי, שמב"ש ומהצבא קצת קשה לי להגיע להופעות, זה היה שוק די רציני לראות אותם ככה. חצי להקת אצטדיונים, עם המניירות והאדיטוד המדוייקים ביותר. עם זרעי הפורענות ומידת האהבה הנכונה שיש להרעיף על הקהל. אביב גדג' הפך לכוכב רוק ולהקת אלג'יר ללהקה שתשאיר חותם על המוזיקה הישראלית. לא האמנתי שהם עלו אחרי "נאמנות ותשוקה" בשביל "שלי" ו"הגולם", ובכך חתמו אלג'יר את הגושפנקא הסופית, שזו להקה שאכפת לה מהקהל שלה, שהיא להקה אמיתית, שהם יחזרו באלבום שלישי, שהם יתנו בראש, שהם ירגשו.