פשוט מאוהבת ../images/Emo23.gif
"את כבר לא עושה כלום" היא חוזרת ואומרת "פתאום המורים מתלוננים, המחנכת מתקשרת, מה נהיה איתך?" עכשיו היא כבר צועקת, ואני מולה עומדת לא עונה- אוח יש לי כל כך הרבה דברים להגיד לה "אמא, על הזיין שלי לימודים, כשאני מצליחה את לא מסתפקת וכשאני משתדלת את תצפי ליותר. אז לא אמא יקרה, אני זה לא את!" במקום זה אני שותקת, סופגת את הצעקות- אני יודעת שלא משנה מה אני אגיד בסופו של דבר המילה האחרונה היא שלה. אני נכנסת לחדר והיא מתחילה לשנן את הריב הקבוע- "רק חברות, יציאות וטלפון יש לך בראש" אני מחייכת בלי סיבה אולי כי יש משהו במה שהיא אומרת =/ . אני בחדר, בוחנת את החור שעל הקיר שנישאר כסימן מהנשק שלך, נשכבת על המיטה, מסתכלת על התיקרה ומשחזרת את סוף השבוע הקודם כשהיינו לבד רק שתינו, את מסתכלת בעיניי ואני בעינייך- ברור לי שלא הייתי צריכה יותר ממבט אחד שלך כדי לדעת שעלייך אני לא אוותר. נזכרת באותן הנשיקות הקטנות שאליהן התווספו הנגיעות המהססות. נזכרת בלילה הראשון שישנו יחד- כמה חלמתי על הרגע הזה ועכשיו... עכשיו אני על אותה מיטה, באותו החדר ורק את חסרה פה. איך אפשר להסביר לאמא שזה לא בשליטתי?! אני משתדלת אבל הראש חושב על דבר אחד בלבד - עלייך! "צריכה אותך איתי" אני לוחשת לך בטלפון, "קשה לי" את מוסיפה. אני שותקת ועולה לי המחשבה שאולי אני אוותר אולי אני צריכה להרים ידיים- הרי תמיד עשיתי את זה- לא נתתי לעצמי להיסחף ו... "אני אוהבת אותך" את מפצירה וקוטעת את מחשבותי, העיניים נעצמות והחיוך עולה- אין מצב! על אהבה כזאת רק מטומטם יוותר אני אומרת לעצמי. "אני אוהבת אותך גם" אני מחזירה, אחח זה נשמע כ"כ פשוט והרגש שבלב יותר חזק מזה אבל אין צירוף מילים שבאמת יכול להסביר לך מה אני מרגישה. - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - זה ממש לא מסודר.. הייתי חייבת לכתוב לא חשבתי ממש באותו רגע.. ( סליחה =]] ) - לא מצאתי ממש סוף.. ( חיחי שוב סליחה =]] )
"את כבר לא עושה כלום" היא חוזרת ואומרת "פתאום המורים מתלוננים, המחנכת מתקשרת, מה נהיה איתך?" עכשיו היא כבר צועקת, ואני מולה עומדת לא עונה- אוח יש לי כל כך הרבה דברים להגיד לה "אמא, על הזיין שלי לימודים, כשאני מצליחה את לא מסתפקת וכשאני משתדלת את תצפי ליותר. אז לא אמא יקרה, אני זה לא את!" במקום זה אני שותקת, סופגת את הצעקות- אני יודעת שלא משנה מה אני אגיד בסופו של דבר המילה האחרונה היא שלה. אני נכנסת לחדר והיא מתחילה לשנן את הריב הקבוע- "רק חברות, יציאות וטלפון יש לך בראש" אני מחייכת בלי סיבה אולי כי יש משהו במה שהיא אומרת =/ . אני בחדר, בוחנת את החור שעל הקיר שנישאר כסימן מהנשק שלך, נשכבת על המיטה, מסתכלת על התיקרה ומשחזרת את סוף השבוע הקודם כשהיינו לבד רק שתינו, את מסתכלת בעיניי ואני בעינייך- ברור לי שלא הייתי צריכה יותר ממבט אחד שלך כדי לדעת שעלייך אני לא אוותר. נזכרת באותן הנשיקות הקטנות שאליהן התווספו הנגיעות המהססות. נזכרת בלילה הראשון שישנו יחד- כמה חלמתי על הרגע הזה ועכשיו... עכשיו אני על אותה מיטה, באותו החדר ורק את חסרה פה. איך אפשר להסביר לאמא שזה לא בשליטתי?! אני משתדלת אבל הראש חושב על דבר אחד בלבד - עלייך! "צריכה אותך איתי" אני לוחשת לך בטלפון, "קשה לי" את מוסיפה. אני שותקת ועולה לי המחשבה שאולי אני אוותר אולי אני צריכה להרים ידיים- הרי תמיד עשיתי את זה- לא נתתי לעצמי להיסחף ו... "אני אוהבת אותך" את מפצירה וקוטעת את מחשבותי, העיניים נעצמות והחיוך עולה- אין מצב! על אהבה כזאת רק מטומטם יוותר אני אומרת לעצמי. "אני אוהבת אותך גם" אני מחזירה, אחח זה נשמע כ"כ פשוט והרגש שבלב יותר חזק מזה אבל אין צירוף מילים שבאמת יכול להסביר לך מה אני מרגישה. - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - זה ממש לא מסודר.. הייתי חייבת לכתוב לא חשבתי ממש באותו רגע.. ( סליחה =]] ) - לא מצאתי ממש סוף.. ( חיחי שוב סליחה =]] )
