פשוט כואב..

[someone343]

פשוט כואב..

 

[hory0]

פשוט מחבקת..

ואיתך בכאב.

 

[someone343]

תודה!

 

[someone343]

ט'

השבוע הזה אולי השבוע הטוב הנורמלי שהיה לי מזה שנה
לא רגילה לזה ובטוחה שזה לא מגיע לי, מאיפה הגיע כל זה?
איפה השנאה/ מחשבות על פציעה ואובדנות/כאב עצום שלי??
מה זו האשליה הזו?
ומה זה הכאב העמום הזה? קהות חושים
מחר טיפול. אוף אני מפחדת מהמצב הריקני-טוב הזה, מהשינוי במצב בכל רגע, מה לעזאזל, אני לא מתכוונת לנסות לאהוב את עצמי.
שנאה ודי. די.
זה אמור להיות הרגע להחליט לאיזה דרך לפנות, להחמיר או להשתפר. ואני לא זזה לא ימינה ולא שמאלה. אני כאן. בכאב. גם כשאני לא מרגישה אותו חזק.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

למה אסור לך

שיהיה לך טוב?
מה מפחיד בזה? מה יקרה אם יהיה לך רגוע?

 

[someone343]

אני לא חושבת

שמגיע לי.. שאני ראויה לזה.. זה מגיע מהצד שרוצה להרוס אותי..

 

[קולדון]

היי

אני לא מאמינה שזה ממש רגע. בעיני, הדברים האלו קורים ומתאפשרים בעקבות הצטברות מסויימת של מאבק.
זה מרגיש אולי מפתיע, אבל אם תחשבי על זה אני בטוחה שתמצאי את הדרך לתת לעצמך קצת קרדיט על רגעי השפיות האלו.

הם מצטברים, וזה לא נתיב שכרגע את חייבת לבחור ימינה או שמאלה.
פשוט תמשיכי לעשות את מה שאת עושה. טיפול, כתיבה.. גם עם הפחדים שעולים. אפשר להתמודד איתם ולהכיל אותם. וכל מה שאולי מזיז מהמצב הסטטי בסופו של דבר הוא כדאי, אפילו אם השיוניים מאיימים ומטלטלים.
את לא לבד, גם פה וגם עם הטיפול, את לא עוברת את השינוי הזה בצורה פרועה ובלתי מבוקרת.

תשתפי בטיפול כמה שיותר!

ותעדכני

 

[someone343]

תודה לך!

קראתי את הדברים שלך.. וזה מאד דומה למה שהמטפלת אמרה בשיחה האחרונה, .. שהדברים הם דינמים.. העלתי את ההתלבטויות האלה בטיפול וזה גרם לי להרגיש יותר טוב..
אני עדיין לא יודעת מה קורה איתי ולאן אני מתקדמת ( או לא) , המצב מאד מבולבל בנתיים.. אבל הוקל לי