פשוט.......חבל

[ירח המקורי]

פשוט.......חבל

חבל!! זו המילה שמתאימה לתאר את מערכת היחסים ביננו, אבא. האדם הקרוב הזר לי ביותר. כשאני מעלה זיכרונות מהילדות, אני רואה את אימי, אותי ואת אחי. אתה, אף פעם לא נמצא, כי אף פעם לא הגעת לשום מקום. לא למסיבת יום ההולדת שלנו בגן לא למסיבת סיום התיכון לא הגעת להיפרד כשהתגייסנו... לא היית איתנו פיסית רוב הזמן, וכאשר היית, רוחך לא היתה איתנו. כשהייתי קטנה ושאלתי את אמא למה אתה לא מדבר איתי, היא אמרה לי שקשה לך להביע רגשות, שאנסה להבין למה לעיתים אתה לא עונה כשאני מדברת איתך. קשה לך... אז לי קשה להבין, אבא יקר. קשה לי להבין מה בדיוק היה כ"כ קשה? להשתתף בגידול הילדים שלך? להגיד להם שאתה אוהב? לחבק מידי פעם? קשה היה לנהל שיחה שהנושא שלה אינו כסף או לימודים? אני לא מתכוונת להצטער כל חיי על פיספוס מערכת יחסים שהיתה יכולה להיות לנו. פשוט, חבל....

 

[א ו ר הירח]

ירח ../images/Emo29.gif

תני לי שניה לשאול אותך שאלה .... ולמה את מדברת בזמן עבר? "אני לא מתכוונת להצטער כל חיי על פיספוס מערכת יחסים שהיתה יכולה להיות לנו. פשוט, חבל...." לא משנה בת כמה את .. לא משנה כמה עברת בחיים .. אף פעם לא מאוחר לשקם יחסים.. אומנם יש אנשים באמת שאינם יודעים להראות רגשות, ולהראות שבאמת איכפת להם .. כי ככה הם חונכו. אני בטוחה שאם תחטטי בהיסטוריה של אביך תגלי ששם בבית שבו הוא גדל התנהגו בערך אותו דבר כמו שהוא מתנהג איתך... ככה אנשים גדלים.. נסי להיתקרב שוב פעם , נסי להראות בגלוי , באמת ובתמים שאתה אוהבת אותו ואיכפת לך ממנו .. אולי ככה הוא יותר יפתח .. אולי הוא יראה חיוך בזוית פיו .. הוא יתחיל עכשיו כשהוא מבוגר להראות אהבה ... אף פעם לא מאוחר ... אולי .. מה כבר תפסידי מזה? לפחות תדעי שניסית לשקם את היחסים בינכם ... מקווה בשבילך להרבה הרמוניה ,אהבה ואושר ...

 

[הדר 16]

אני חיה את העבר שלך

קראתי את המכתב שלך, קראתי והזדהתי עם כל מילה שכתבת, אני חייה עכשיו את מה שאת חיית בעבר בערך לפני 11 שנה, אני חייה את החוסר התייחסות של אבא שלך, את זה שהוא עובר לידך ומתעלם את זה שאת רואה אותו עובר עם הרכב ואפילו צפירה את לא שומעת מימנו, שלא נדבר על לעצור ולשאול משהו היי תניף יד כל כך קשה לך?? דמאט איתך אבא אני הבת שלך,דם מדמך, בשר מבשרך, אבל זה לא משנה לך אתה ממשיך בשלך.....!! ואתה מתנהג אלי לא פחות ולא יותר כאילו אני לא קיימת כאילו אין לך בת והכל בגלל מה, בגלל שאתה לא מרוצה מימני בגלל שכמה שאני לומדת זה לא מספיק לך?? אנחנו כבר 7 חודשים לא מדברים...... 7 חודשים תחשוב על זה שאני בת 15 ואז פתאום אני בת 16 ושנה עברה מהחיים שלי ככה נעלמה ובמשך השנה הזאת לא היית לי אבא, תחשוב על זה אני בת 15 פתאום 16 ואיפה אתה לעזאזל ??? שנה שלמה ! איפה היית?? איפה היית בכל החוויות שעברתי, איפה היית בחבר הראשון שלי, איפה היית בבגרות הראשונה שלי, איפה היית כשכאב לי כשלא ידעתי להתמודד,כשהיה קשה לי, כשהייתי צריכה עצה, ואני לא מדברת על מילה טובה אני אסתדר גם בלי זה, אבל הייתי בכל כך הרבה מצבים שהייתי כל כך צריכה אותך, אבל איפה היית? אז זהו אבא שלא היית ..... ועברתי את השנה הזאת ולא משנה שלא היית שמה כי הרי מי כמוני יודעת שגם לפני 7 חודשים כשדיברנו, הדיבור היחיד שהיה לך איתי זה.....איזה מגמה את הולכת?, מה הציון שלך בבחינה באנגלית?, עברת במתמטיקה?... זהו בזה זה נגמר... לימודים זה הכל בשבילך......אפילו פעם אחת, פעם אחת לא שמעתי אותך אומר לי - "הדר אני גאה בך" כולה 4 מילים שמשנות כל כך הרבה.... "הדר אני אוהב אותך", כולה 4 מילים שיכולות לעלות לי חיוך על הפנים אני יודעת שאתה אוהב אותי, שאני חשובה לך, שתעשה הכל בשבילי, אבל אתה לא מראה לי את זה בשיט, ולא רק שאתה לא מראה לי, אתה יודע מה כבר לא אכפת לי אל תראה...אני אתגבר אני התחשל, אבל אל תעיז בשיא חוצפתך לשלוח לי מבטים של את אפס....., כי זה לא מגיע לי. ואת שעברת את כל זה, רק רציתי להגיד לך שאת לא אשמה ...... שהבעיה אצלו לא אצלך, שהוא לא בסדר ואת.. את בסדר גמור... זה הוא, זה הוא אשם במצב הזה לא את......ולא אני ........ ולפעמים את חושבת כאילו בטח משהו לא בסדר איתי, בטח אני לא מספיק טובה בשבילו אבלללללל לאאאאאאא את בסדר, ההפסד שלו.....אולי יום אחד הוא יבין שהוא הפסיד, הפסיד את הבת שלו.....דם מדמו בשר מבשרו.

 

[ה מוזה]

ברשותכן הייתי רוצה לכתוב לשתיכן

"אני לא מתכוונת להצטער כל חיי על פיספוס מערכת יחסים שהיתה יכולה להיות לנו...." הייתי שם . במקום הזה שאין בו חיבוק או קרבה שנראית לעין מקום בו אהבת אב אינה נאמרת לא במחווה לא במגע ולא במילה . במבט לאחור גם אבי לא נטל חלק פעיל בצמיחה שלי מעולם לא היה איתי בטיול כיתתי או באסיפת הורים בקושי רב היה מצליח למלמל מזל טוב בימי הולדת ועם כל זה אהבתי אותו מאוד . כמוכן שאוהבות וזקוקות לאהבה הזו לקשר הראשוני הפנימי עם אבא ,זקוקות לאבא ללא דיסטנס ומרחק. מאז שזכרתי את עצמי ואותו מילים לא היו חלק בקשר הזה הן לא נאמרו , המילים החשובות . וכשבשורת האיוב הגיעה והבנתי שהוא עומד להעלם מחיי תוך שבועות ספורים המחשבה היחידה שהיתה לי בראש היא "אני חייבת להגיד לו .." ושתקתי .למה? כי נוצר איזה דפוס התנהגות שכזה , הוא לא העז להפר אותו גם לא אני , הדיסטנס נמשך ומילים נותרו בלב .. וידעתי בתוכי שאם לא עכשיו אז לעולם לא תהא לי הזדמנות להפר את הדיסטנס ולשבור את חומות הקור שהסתירו מאחריהן אהבה עצומה ידעתי "..שאני לא מתכוונת להצטער כל חיי על פיספוס מערכת יחסים שהיתה יכולה להיות לנו...." שעות ספורות , 48 שעות בדיוק לפני תום ההזדמנות נעמדתי לצידו ליד המיטה שבה היה בהוספיס אי שם וידעתי שאם אצא מהחדר הזה ולא אומר לו את שרציתי לומר כל חיי לא תהיה לי הזדמנות נוספת ואחייה עם הפיספוס כל חיי .. נשמתי עמוק ואמרתי " אני אוהבת אותך אבא ".. וכשסיימתי - היו לו דמעות בעיניים והוא לחש "גם אני אוהב אותך מאוד" אל תפספסו .. תשברו את החומות האלו תאמרו לאבא שלכן שאתן אוהבות תהיו אתן הראשונות להושיט את היד תעזרו להם כי הם שם מעבר לחומת המרחק אוהבים אתכן עד מאוד , רק לא יודעים איך לומר זאת במילה בחיבוק וכעת כשיש כבר מין תבנית ששני הצדדים מכירים .. איש לא שובר אותה תשברו אתן . אל תתצטערו ..אל תכעסו .. תאהבו ותראו את זה , תאמרו את זה .. תשברו אתן את השתיקה ..

 

[ירח המקורי]

../images/Emo20.gif ../images/Emo20.gif

את מתארת בצורה כל-כך כנה ואמיתית את שחוויתי בימי ילדותי... ממש אחד לאחד. הסיפור עם הרכב - א ו ת ו ה ד ב ר. רק שאני אוסיף, שכאשר גדלתי והוצאתי רישיון, הוא מעולם לא טרח לנסוע איתי אבל תמיד העיר על אופן נהיגתי. (על סמך השחיקה בצמיגים, אני הרסתי את משאבת הדלק וכו' וכו') והלימודים -תמיד, תמיד, הציונים שלי נמוכים מידי. לא היה ציון שהיה מספיק. גם 100 לא גרר תגובה. היום, התואר שלי "לא שווה כלום". עם החברים שלי הוא אף פעם לא החליף מילה, אבל ידע שהם לא בשבילי. לדבר איתו על משהו אישי?!?! בחלום.... וגם איתי הוא לא דיבר חודשים ארוכים. אני חייבת לומר לך שהמכתב שלך גרם לי לחשוב. אם הייתי יכולה להחזיר את גלגל השנים... מה הייתי עושה? הגישה שלך נפלאה

עצם העובדה שאת יודעת שהבעיה היא בו ולא בך... אבל, עדיין... אני הייתי מנסה לשנות את המצב אילו הייתי בת 16. אני יודעת, זה קשה. מסובך. נראה בלתי-אפשרי. אבל למילים יש עוצמה אינסופית כשמדובר באנשים כאלו, כמו האבות שלנו, אנשים שלא זוכרים איך להרגיש. תדברי איתו. תנסי להשתמש במילים הכי חזקות כדי שהוא יבין מה את מרגישה. כשהוא יבין, הוא ישתנה. הוא אוהב אותך. בדיוק כמו שאבא שלי אוהב אותי. הם פשוט לא יודעים להראות את זה בצורה הנכונה. אני, במשך השנים אמרתי הרבה דברים לאבי. רק דבר אחד לא אמרתי לו: "אבא, חבל שאתה לא יודע שאני מעריצה אותך"

 

[הדר 16]

יש רק בעיה אחת.....

אני משערת לעצמי שמן הסתם גם כשאני אגדל, וגם כשאני הוציא רשיון הוא ידע למתוח עלי ביקורות אבל לבוא לנסות לעשות מעבר לזה הוא לא יעשה. קראתי את התגובה שלך ונכנסתי לכזאת מערבולת של רגשות כי זה פעם ראשונה שלי בפורום וקראתי את המכתב שלך וכאילו אמרתי יואו זה מה שקרה לי וזה מה שעדיין קורה לי והייתי חייבת להגיב כי אני מבינה מה את מרגישה...וכמו שהתגובה שלי גרמה לך לחשוב התגובה שלך גרמה לי להתמודד שוב..... מה שאת כתבת אני הרגשתי, ומה שאני כתבתי את הרגשת, ואת כותבת שאת היית מנסה לשנות את המצב אילו היית בת 16 ואת גם כותבת שאת יודעת שזה קשה ושזה מסובך ושזה נראה בלתי אפשרי. אבל מעבר לזה שאין לי את הכוח להתמודד עם כל זה שוב עכשיו כי אני הפסקתי להחשיב אותו כאבא ופשוט הוא לא קיים בשבילי ואני לא קיימת בשבילו, אני גם לא רוצה להגיד לו את כל זה שאני אוהבת אותו כי הוא פגע בי ואני לא מתכוונת להיות ראשונה שתשבור את המצב הזה כי אני הילדה מבנינו הוא המבוגר הוא אמור להיות זה שצריך לחשוב בדרך הנכונה ולא לעשות טעויות ולדעת לעשות את הדבר הנכון. וגם אם החלטתי שאני רוצה לשבור את החומות האלו שיש בנינו אני לא יכולה כי במשך הזמן הפכתי להיות בדיוק כמו אבא שלי, זה דפוס התנהגות חוזר והקטע הוא שלא רק שקשה לי להגיד את זה לאבא שלי קשה לי להגיד בכלל את ה"אני אוהבת אותך" לכל אחד וזה לא משנה מי... אבא שלי בין היתר למד פסיכולוגיה כנראה שהוא פשוט פיספס פרק אחד בחיים שלו, וכנראה שגם אני אפספס אותו..... ואני לא יודעת מה איתך, כאילו את בת 27 מבוגרת יכול להיות עם משפחה, ילדים או סתם חבר ואת אומרת שאילו היית בת 16 היית משנה את המצב אז כמו שכמה אמרו פה זה עדיין לא מאוחר מידי, זה אף פעם לא מאוחר מידי ......

 

[love coco]

אני כ"כ כ"כ יודעת על מה שאת מדברת..

גם לי היה אבא שנעלם מהחיים שלי.... אני רואה אותו פעם ב-3 שנים בערך.... הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה לפני כחודש..... הרגשנו כמו 2 זרים. לא מכירים אחד את השני. עוד יהיה טוב.....אל תדאגי....

 

[ח ו צ נ י ת]

עד כמה שזה קשה...

אף פעם לא ישבתי לכתוב לאבא שלי אני קוראת אתכן ואני כל כך מבינה על מה אתן מדברות אבא- מילה מוזרה עבורי, משהו שלימדו אותי לומר מגיל קטן מה המשמעות? למדתי את המשמעות בחוץ בעולם הרחב, מאחרים. מעולם לא שאלת, מעולם לא חיבקת, כשהיינו קטנות היית לוקח אותנו לטייל בכל מיני מקומות בארץ זה אני זוכרת, היה בזה משהו ממוכן מהמילה מכונה... לא הרגשתי שיש לי אבא שיש לי גב שיש לי למי לפנות כמו שהייתי אמורה להרגיש מאבא. היום אני מבינה חלק ממך אבל לא מתיימרת להבין יותר אין בי יותר כעס יש בי השלמה, אתה לא אדם בריא ואני מאחלת לך שתאריך ימים ושיהיה לך כמה שיותר טוב. אני לא מרגישה קרובה מעולם לא הרגשתי ככה עד כמה שזה יישמע נורא- כמו זר לי אתה - מקווה שטוב לך שם היכן שאתה חי ואיך שאתה חי. אני הרבה יותר מחוזקת היום ומאמינה בעצמי ואוהבת אותי ולקח לי שנים להגיע לזה לבדי.

 

[לטאה במישרה חלקית]

אמנם אני גרה עם אבא שלי

עד גיל 14 לא ידעתי מה זה אבא בדיוק. כלומר, ראיתי אותו כל יום והכל, אבל הוא היה כמו זר בשבילי. חברות שלי תמיד אמרו: אבא פה ואבא שם.. אבל לא הבנתי למה אבא שלהם כל כך חשוב להן. לקראת גיל 15 יום אחד יצאתי למקום שבו אני מוצאת את השקט, ופיתאום קלטתי שיש לי אבא. אבא שאוהב אותי אבל לא מסוגל להביע את הרגשות שלו, אבא שרוצה רק בטובתי ולא יודע איך להראות לי את זה, אבא שדואג לי כשמשהו לא בסדר אצלי וכו'... עוד באותו יום כשחזרתי הבייתה מיי באתי אליו, חיבקתי אותו ואמרתי לו "אני אוהבת אותך אבא". הוא כמעט בכה ברגע ההוא. שתבינו, עד אז כמעט לא היה בינינו מגע! מאז אנחנו חברים ממש טובים ומדברים יחסית הרבה (כמה שאבא ונערה מיתבגרת יכולים לדבר) הנקודה בכל הסיפור הזה היא שאתן חייבות להגיד לו את מה שאתן מרגישות. אל תפספסו את ההיזדמנות שהחיים נותנים לכם!!! אל תפחדו!!! הוא אבא שלכן! הוא לא בן אדם זר אחרי הכל... תנסו, ותיראו שהכל יראה אחרת.

 

[ה מוזה]

../images/Emo140.gifלטאה ..ריגשת אותי בתגובה הזו

 

[ירח המקורי]

לחוצנית....

"אין בי יותר כעס, יש בי השלמה" - משפט מדהים!! גם אני מאמינה בדרך הזו. רק מי שחווה אבא כזה, יודע שלבוא ולהגיד לו "אני אוהבת אותך" לא ממש יעזור... צריך להשלים עם האמת.

 

[dance of life]

וואוו

מזדהה בכל רמ"ח איברי... עם הכל... רק שאני, אינני מצטערת על המחסור באבי. ההפסד כולו היה שלו, את ילדותי בניתי לבד, התבגרתי לבד, הפכתי לאשה עצמאית לגמרי לבד. זה הוא - שהפסיד דבר עליו לעולם לא יוכל לכפר. אני מצידי, תמיד אוכל למצוא דמות אבהית, תמיד אוכל לחפש גבר שיהיה אב לילדי אבל הוא - יתחרט על כך אני בטוחה אהבי אותו כמו שהוא, לא כולם נועדו להיות הורים, לצערם הרב *חיבוק של הזדהות!*