פשוט אבוד../images/Emo10.gif
הגעתי למצב שפשוט איבדתי כל סיבה לחייך בחיים האלה. אני תמיד מנסה למצוא את הטוב שבדברים, אני חושב שבאמת יש הרבה דברים שאלוהים בירך אותי בהם. ומצד שני, אני מרגיש שבהרבה דברים שמו לי רגל - והגדול בהם הנטייה המינית (קשה לי אפילו לכתוב את זה). ואני מאוד שונא להרגיש קרבן, מסכן. אני מאמין שתמיד צריך להילחם ולנסות לשנות את פני הדברים למה שאתה שואף שיהיה! אבל לאחרונה פשוט אני מרגיש שהכל שחור - רוב החברים שהיו לי עזבו, כבר לא חלק מהחיים שלי, אני פשוט ב-ו-ד-ד, השתחררתי לפני כמה חודשים ואני עובד בעבודה נוראית. אני מודה על כל רגע שיש לי את ההורים שלי שהם לצידי (שלעולם לא אספר להם מה עובר עליי, כי זה בפירוש יהרוס להם את החיים). כל החג הייתי פרצוף תחת, ולמשפחה אין פשוט מושג... די! כמה אפשר כבר להדחיק? להלביש על הפנים חיוך מזויף? להעמיד פנים שהכל בסדר. שהכל יהיה בסדר. אני רוצה להכיר אנשים שהם באותו מצב כמו שלי, אבל כולם גם כן מתחבאים מאחורי אותה מסכה. מה עושים?
הגעתי למצב שפשוט איבדתי כל סיבה לחייך בחיים האלה. אני תמיד מנסה למצוא את הטוב שבדברים, אני חושב שבאמת יש הרבה דברים שאלוהים בירך אותי בהם. ומצד שני, אני מרגיש שבהרבה דברים שמו לי רגל - והגדול בהם הנטייה המינית (קשה לי אפילו לכתוב את זה). ואני מאוד שונא להרגיש קרבן, מסכן. אני מאמין שתמיד צריך להילחם ולנסות לשנות את פני הדברים למה שאתה שואף שיהיה! אבל לאחרונה פשוט אני מרגיש שהכל שחור - רוב החברים שהיו לי עזבו, כבר לא חלק מהחיים שלי, אני פשוט ב-ו-ד-ד, השתחררתי לפני כמה חודשים ואני עובד בעבודה נוראית. אני מודה על כל רגע שיש לי את ההורים שלי שהם לצידי (שלעולם לא אספר להם מה עובר עליי, כי זה בפירוש יהרוס להם את החיים). כל החג הייתי פרצוף תחת, ולמשפחה אין פשוט מושג... די! כמה אפשר כבר להדחיק? להלביש על הפנים חיוך מזויף? להעמיד פנים שהכל בסדר. שהכל יהיה בסדר. אני רוצה להכיר אנשים שהם באותו מצב כמו שלי, אבל כולם גם כן מתחבאים מאחורי אותה מסכה. מה עושים?