פרשת שמות
פרשת שמות פתיחה והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשו והאמינו לקול האות האחרון והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולא ישמעון לקולך ולקחת ממימי היאור וכו' והנה הדקדוקים רבו בפסוקים האלה ובדרשותי על התורה ביארתים לנכון בעזה"י וכדי להקל בהוצאת הדפוס לעת עתה לא הבאתי הדברים כאן גם הרב בינה לעתים ז"ל הביא הדקדוקים בפסוק זה ובאר אותם לנכון והיינו דהיתה הכונה בה כדי להשריש האמונה הישרה שראוי להאמין שהוא יתברך סיבה כוללת ברצונו הפשוט לכל דברים הן לטוב הן להופכו וכל השינויים הבאים מרע לטוב ומטוב לרע כפי היותם מסודרים ומוגבלים מחפצו יתברך ולא כאותם החושבים שפועל הטוב לחוד ופועל הרע לחוד ח"ו והודיעו בה על השינוי שאפשר להיות מאת שלשה צדדין ע"ש בד"ק כי נעמו וכדי להקל בהוצאה לא העתקתי דבריו שבאו בהרחבה כמדתו הטובה: והנה לפי האמור כל האותות אלו היו כדי להודיע דפועל הטוב הוא פועל הרע ולא שיש ח"ו ב' רשויות כדעת האפיקורסים ולכן תקנו אנשי כנה"ג לומר בכל יום ברכת ק"ש יוצר אור ובורא חושך וכן בערבית גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כדי להוציא מלב התועין ומתעים שאומרים ב' רשויות ומי ברא אור לא ברא חשך לפיכך תקנו להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה להורות על האחדות השלם אל אחד ברא שניהם באחדותו הפשוט וכמ"ש מרן ב"י ז"ל וכנז' בש"ץ ונ"ל בס"ד טעם אחר במה שתיקנו להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום והוא כי באמת איןן לך שעה ביום שאין בה לילה, ואין לך שעה בלילה שאין בה יום וכמ"ש בספר הברית ז"ל שהארץ היא כדורי, ותלוי על מרכזו באמצע אויר השמים על בלי מה בגזרת האל יתברך, ובני אדם יושבים על שטח הכדור מסביב וכדור הארץ הלו בכללו תמיד חציו האחת יום, וחצי שכנגדו לילה, דכמו שהשמש מקיף ובא להאיר תמיד חצי הכדור מהארץ, כמו כן הצל בא אחריו מקיף לההחשיך תמיד החצי אשר כנגדו ונכחו, באופן כשהוא יום במדינה זו אז הוא לילה במדינה שכנגדו על הארץ ממולו בעבר השני, וזה חצי הכדור השני שהוא לנוכח חצי הכדור שאנחנו עומדים בו ולא נגלה לעיני העמים וחכמיהם בזמן הראשונים, ורק נמצא ונגלה בשנת חמשת אלפים ורנ"ב ליצירה לאחד מחכמי הגוים חלק גדול בארץ בחצי הכדור השני ששלחו מלך ספרד עם גבור חיל שמו אמריק"א באניות רבות עם אנשי חיל וכבש הארץ החדשה ההיא ונקראת על שמו אמריק"א אך עכ"ל תמצא כי רז"ל בזוה"ק הכירו בזה ברוח קדשם ורמזו על הארץ הזאת בזוהר פ' ויקרא דף י"ד וז"ל אית אתר בישובא כד נהיר לאילין חשיך לאילין, לאילין יממא ולאילין לילייא ע"ש והאריך בזה הרב בנועם לשונו ע"ש, ולכן בזה מצינו טוב טעם למה שאנחנו מזכירים מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, כי באמת בעת אשר אצלינו יום הנה הוא לילה בעבר השני שכנגדינו והוא מאמר הכתוב ממש יום ולילה לא ישבותו: ובאופן אחר נ"ל בס"ד הטעם דמזכירין מדת לילה ביום וכו', דהאור רמז למדת הרחמים שממנה ימשך הטוב, והחשך רמז למדת הדין שממנה ימשך ההיסורין והצרות, ורמזו אנשי כנה"ג לאדם בתיקון השבח הזה בכל יום שא יראה עומד בטובה ושלוה שהוא האור לא יבעט כמ"ש וישמן ישורון ויבעט, אלא יחשוב ויעלה על לבו את החשך שממנו יבואו צרות ויסורין, ואם יראה עצמו עומד בחשך בצרות ויסורין אל יתייאש מן הרחמים, אלא יעלה על לבו את האור שיזרח עליו בטובה ומנוחה לכך תקנו להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, ועוד אמרתי בס"ד טעמים אחרים בזה ולא הזכרתים פה:
פרשת שמות פתיחה והיה אם לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשו והאמינו לקול האות האחרון והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולא ישמעון לקולך ולקחת ממימי היאור וכו' והנה הדקדוקים רבו בפסוקים האלה ובדרשותי על התורה ביארתים לנכון בעזה"י וכדי להקל בהוצאת הדפוס לעת עתה לא הבאתי הדברים כאן גם הרב בינה לעתים ז"ל הביא הדקדוקים בפסוק זה ובאר אותם לנכון והיינו דהיתה הכונה בה כדי להשריש האמונה הישרה שראוי להאמין שהוא יתברך סיבה כוללת ברצונו הפשוט לכל דברים הן לטוב הן להופכו וכל השינויים הבאים מרע לטוב ומטוב לרע כפי היותם מסודרים ומוגבלים מחפצו יתברך ולא כאותם החושבים שפועל הטוב לחוד ופועל הרע לחוד ח"ו והודיעו בה על השינוי שאפשר להיות מאת שלשה צדדין ע"ש בד"ק כי נעמו וכדי להקל בהוצאה לא העתקתי דבריו שבאו בהרחבה כמדתו הטובה: והנה לפי האמור כל האותות אלו היו כדי להודיע דפועל הטוב הוא פועל הרע ולא שיש ח"ו ב' רשויות כדעת האפיקורסים ולכן תקנו אנשי כנה"ג לומר בכל יום ברכת ק"ש יוצר אור ובורא חושך וכן בערבית גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כדי להוציא מלב התועין ומתעים שאומרים ב' רשויות ומי ברא אור לא ברא חשך לפיכך תקנו להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה להורות על האחדות השלם אל אחד ברא שניהם באחדותו הפשוט וכמ"ש מרן ב"י ז"ל וכנז' בש"ץ ונ"ל בס"ד טעם אחר במה שתיקנו להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום והוא כי באמת איןן לך שעה ביום שאין בה לילה, ואין לך שעה בלילה שאין בה יום וכמ"ש בספר הברית ז"ל שהארץ היא כדורי, ותלוי על מרכזו באמצע אויר השמים על בלי מה בגזרת האל יתברך, ובני אדם יושבים על שטח הכדור מסביב וכדור הארץ הלו בכללו תמיד חציו האחת יום, וחצי שכנגדו לילה, דכמו שהשמש מקיף ובא להאיר תמיד חצי הכדור מהארץ, כמו כן הצל בא אחריו מקיף לההחשיך תמיד החצי אשר כנגדו ונכחו, באופן כשהוא יום במדינה זו אז הוא לילה במדינה שכנגדו על הארץ ממולו בעבר השני, וזה חצי הכדור השני שהוא לנוכח חצי הכדור שאנחנו עומדים בו ולא נגלה לעיני העמים וחכמיהם בזמן הראשונים, ורק נמצא ונגלה בשנת חמשת אלפים ורנ"ב ליצירה לאחד מחכמי הגוים חלק גדול בארץ בחצי הכדור השני ששלחו מלך ספרד עם גבור חיל שמו אמריק"א באניות רבות עם אנשי חיל וכבש הארץ החדשה ההיא ונקראת על שמו אמריק"א אך עכ"ל תמצא כי רז"ל בזוה"ק הכירו בזה ברוח קדשם ורמזו על הארץ הזאת בזוהר פ' ויקרא דף י"ד וז"ל אית אתר בישובא כד נהיר לאילין חשיך לאילין, לאילין יממא ולאילין לילייא ע"ש והאריך בזה הרב בנועם לשונו ע"ש, ולכן בזה מצינו טוב טעם למה שאנחנו מזכירים מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, כי באמת בעת אשר אצלינו יום הנה הוא לילה בעבר השני שכנגדינו והוא מאמר הכתוב ממש יום ולילה לא ישבותו: ובאופן אחר נ"ל בס"ד הטעם דמזכירין מדת לילה ביום וכו', דהאור רמז למדת הרחמים שממנה ימשך הטוב, והחשך רמז למדת הדין שממנה ימשך ההיסורין והצרות, ורמזו אנשי כנה"ג לאדם בתיקון השבח הזה בכל יום שא יראה עומד בטובה ושלוה שהוא האור לא יבעט כמ"ש וישמן ישורון ויבעט, אלא יחשוב ויעלה על לבו את החשך שממנו יבואו צרות ויסורין, ואם יראה עצמו עומד בחשך בצרות ויסורין אל יתייאש מן הרחמים, אלא יעלה על לבו את האור שיזרח עליו בטובה ומנוחה לכך תקנו להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה, ועוד אמרתי בס"ד טעמים אחרים בזה ולא הזכרתים פה: