פרשת "שלח":
בס"ד
"ועבדי כלב, עקב הייתה רוח אחרת עמו "
המפרשים שואלים, מדוע משבח כאן דווקא את כלב ולא את יהושע, הרי גם יהושע התנגד למרגלים (אמנם התירוץ הפשוט הוא שרק כלב היסה את העם, ולא יהושע, אך עדיין קשה, איך ייתכן, שבפסוק שכל מטרתו להפריד בין החוטאים לבין מי שלא חטא, כמבואר בלשון הפסוק, יהושע לא יוזכר כלל, הרי סוף סוף גם הוא לא חטא).
אחד התירוצים לשאלה זו מבואר באור החיים. לפי האור החיים, יהושע ניצל בזכות תפילת משה עליו, מה שאין כן כלב, ולכן מציין הפסוק רק את כלב, כי הוא היחיד שעמד בפני החטא על אף שהיה לו פיתוי ועל אף שמשה לא התפלל עליו.
וממשיך האור החיים ומבאר לפי זה באופן מחודש את מילות הפסוק "עקב הייתה רוח אחרת עמו", שהביאור הוא כך: ליהושע, ע"י תפילת משה, לא היה אפילו פיתוי להיגרר למרגלים, אך לכלב כן היה פיתוי כזה, וכמעט שבא לידי עבירה. וזוהי ה"רוח אחרת" שהייתה בכלב, הרוח הרעה של החטא, שממנה השכיל כלב להינצל .
"בן נון יהושע"
מדוע קוראים ליהושע "בן נון" (בן הדג), ומדוע אין ייחוסו מוזכר בתורה?
קראתי על כך אגדה מעניינת:
הגמרא מספרת על אביו של יהושע שהיה צדיק. בוקר אחד הוא התעורר צוחק ובוכה. שאלה אותו אשתו מדוע הוא צוחק ובוכה? ענה לה, שמהשמיים התבשר בשתי בשורות: האחת, שיולד להם בן והשנייה ,שאותו בן יערוף את ראשו בסיף. ובאמת כשנולד יהושע שמחו הוריו, אך אמו פחדה מהבשורה השנייה ולכן בנתה ליהושע תיבת גומא (כמו שבנו למשה רבנו), שמה בה את התינוק יהושע ואת התיבה הניחה בים. בא דג גדול ובלע את יהושע (ומכאן שמו ,בן הדג) ופלט אותו בסמוך לארמונו של המלך. מצא אותו המלך וגידל אותו בביתו. לימים, כשגדל הילד יהושע ,מינה אותו המלך לתליין. יום אחד העלילו על אביו של יהושע עלילה, שמרד במלכות ונגזרה עליו מיתה. יהושע ערף את ראשו של אביו (מבלי לדעת שזה אביו) בסייף. אמו שזכרה את הבשורה השנייה (שבנו יוציא את אביו להורג בסייף) נגשה אליו ושאלה מי הוא. היא סיפרה לו את הסיפור והמלך אימת את זה שמצא את יהושע בתיבה. יהושע שלא יכול לסבול את הכאב הגדול שהרג את אביו , מיד בא לעם ישראל, התגייר ולא מש מהאוהל(מקום שהקב"ה דיבר עם משה רבנו) ,חזר בתשובה אמיתית וזכה להיות המנהיג של ישראל לאחר מות משה.
לכן הייחוס של יהושע לא מוזכר בתורה .
"פקד עון אבות על בנים"
לכאורה קשה: מדוע, בעצם, אשמים הבנים בחטאיהם של האבות, ולמה עליהם לסבול מכך? ואפילו אם הבנים חוטאים גם הם – "כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם" – אין להם לשאת אלא את עוונם הם ולא את עוון אבותיהם?
אפשר לתרץ זאת על פי משל המובא בספר "משלי שועלים":
פעם היה הזאב רעב עד מאד וביקש לטרוף את השועל. אמר לו השועל: "מה ייתן ומה יוסיף לך בשרי הכחוש? הנה שם עומד אדם גדל-גוף ושמן, מוטב כי תאכל אותו ותיהנה יותר". השיב הזאב: "הלא אסור עלינו לאכול בשר אדם וסופי להיענש על כך". אמר השועל: "אל לך לחשוש מזה, כי העונש לא יבוא עליך אלא על בניך, שכן אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה". נתפתה הזאב לדברי השועל ופנה והלך אל האדם. תוך כדי הליכה נתקל הזאב ברשת פרושה ונפל לתוך בור עמוק. לקול זעקותיו של הזאב מיהר השועל אל הבור. צעק אליו הזאב: "שקרן שכמותך! הן אמרת כי רק בני יענשו על חטאי"! נענה השועל והשיב לו: "שוטה שכמותך! עונש זה שבא עליך אינו בגלל חטאיך אתה, אלא בגלל חטאיו של אביך, אשר טרף אדם בשעתו." נצטעק הזאב בקול מר: "הייתכן? העלי לסבול בגלל חטאו של אבי?" השיב לו השועל בבת צחוק ערמומית: "זה אך עתה נכון היית לטרוף אדם, אף כי ידעת, שבניך עתידים לסבול בגלל זה. על כן מוכרח אתה לסבול כעת בגלל חטאי אביך"...
אם כך, מובן היטב מה שהבנים נענשים בגלל חטאי האבות, שכן אם גם הם חוטאים, על אף ידיעתם, כי יגרמו בזה סבל לבניהם אחריהם, הרי ראויים הם לסבול בגלל חטאי אבותיהם, מידה כנגד מידה. אם "אוחזין מעשי אבותיהם בידיהם" הריהם ראויים לכך שיהיה "פוקד עוון אבות על בנים"...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
חודש טוב ומבורך!!
בס"ד
"ועבדי כלב, עקב הייתה רוח אחרת עמו "
המפרשים שואלים, מדוע משבח כאן דווקא את כלב ולא את יהושע, הרי גם יהושע התנגד למרגלים (אמנם התירוץ הפשוט הוא שרק כלב היסה את העם, ולא יהושע, אך עדיין קשה, איך ייתכן, שבפסוק שכל מטרתו להפריד בין החוטאים לבין מי שלא חטא, כמבואר בלשון הפסוק, יהושע לא יוזכר כלל, הרי סוף סוף גם הוא לא חטא).
אחד התירוצים לשאלה זו מבואר באור החיים. לפי האור החיים, יהושע ניצל בזכות תפילת משה עליו, מה שאין כן כלב, ולכן מציין הפסוק רק את כלב, כי הוא היחיד שעמד בפני החטא על אף שהיה לו פיתוי ועל אף שמשה לא התפלל עליו.
וממשיך האור החיים ומבאר לפי זה באופן מחודש את מילות הפסוק "עקב הייתה רוח אחרת עמו", שהביאור הוא כך: ליהושע, ע"י תפילת משה, לא היה אפילו פיתוי להיגרר למרגלים, אך לכלב כן היה פיתוי כזה, וכמעט שבא לידי עבירה. וזוהי ה"רוח אחרת" שהייתה בכלב, הרוח הרעה של החטא, שממנה השכיל כלב להינצל .
"בן נון יהושע"
מדוע קוראים ליהושע "בן נון" (בן הדג), ומדוע אין ייחוסו מוזכר בתורה?
קראתי על כך אגדה מעניינת:
הגמרא מספרת על אביו של יהושע שהיה צדיק. בוקר אחד הוא התעורר צוחק ובוכה. שאלה אותו אשתו מדוע הוא צוחק ובוכה? ענה לה, שמהשמיים התבשר בשתי בשורות: האחת, שיולד להם בן והשנייה ,שאותו בן יערוף את ראשו בסיף. ובאמת כשנולד יהושע שמחו הוריו, אך אמו פחדה מהבשורה השנייה ולכן בנתה ליהושע תיבת גומא (כמו שבנו למשה רבנו), שמה בה את התינוק יהושע ואת התיבה הניחה בים. בא דג גדול ובלע את יהושע (ומכאן שמו ,בן הדג) ופלט אותו בסמוך לארמונו של המלך. מצא אותו המלך וגידל אותו בביתו. לימים, כשגדל הילד יהושע ,מינה אותו המלך לתליין. יום אחד העלילו על אביו של יהושע עלילה, שמרד במלכות ונגזרה עליו מיתה. יהושע ערף את ראשו של אביו (מבלי לדעת שזה אביו) בסייף. אמו שזכרה את הבשורה השנייה (שבנו יוציא את אביו להורג בסייף) נגשה אליו ושאלה מי הוא. היא סיפרה לו את הסיפור והמלך אימת את זה שמצא את יהושע בתיבה. יהושע שלא יכול לסבול את הכאב הגדול שהרג את אביו , מיד בא לעם ישראל, התגייר ולא מש מהאוהל(מקום שהקב"ה דיבר עם משה רבנו) ,חזר בתשובה אמיתית וזכה להיות המנהיג של ישראל לאחר מות משה.
לכן הייחוס של יהושע לא מוזכר בתורה .
"פקד עון אבות על בנים"
לכאורה קשה: מדוע, בעצם, אשמים הבנים בחטאיהם של האבות, ולמה עליהם לסבול מכך? ואפילו אם הבנים חוטאים גם הם – "כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם" – אין להם לשאת אלא את עוונם הם ולא את עוון אבותיהם?
אפשר לתרץ זאת על פי משל המובא בספר "משלי שועלים":
פעם היה הזאב רעב עד מאד וביקש לטרוף את השועל. אמר לו השועל: "מה ייתן ומה יוסיף לך בשרי הכחוש? הנה שם עומד אדם גדל-גוף ושמן, מוטב כי תאכל אותו ותיהנה יותר". השיב הזאב: "הלא אסור עלינו לאכול בשר אדם וסופי להיענש על כך". אמר השועל: "אל לך לחשוש מזה, כי העונש לא יבוא עליך אלא על בניך, שכן אבות יאכלו בוסר ושיני הבנים תקהינה". נתפתה הזאב לדברי השועל ופנה והלך אל האדם. תוך כדי הליכה נתקל הזאב ברשת פרושה ונפל לתוך בור עמוק. לקול זעקותיו של הזאב מיהר השועל אל הבור. צעק אליו הזאב: "שקרן שכמותך! הן אמרת כי רק בני יענשו על חטאי"! נענה השועל והשיב לו: "שוטה שכמותך! עונש זה שבא עליך אינו בגלל חטאיך אתה, אלא בגלל חטאיו של אביך, אשר טרף אדם בשעתו." נצטעק הזאב בקול מר: "הייתכן? העלי לסבול בגלל חטאו של אבי?" השיב לו השועל בבת צחוק ערמומית: "זה אך עתה נכון היית לטרוף אדם, אף כי ידעת, שבניך עתידים לסבול בגלל זה. על כן מוכרח אתה לסבול כעת בגלל חטאי אביך"...
אם כך, מובן היטב מה שהבנים נענשים בגלל חטאי האבות, שכן אם גם הם חוטאים, על אף ידיעתם, כי יגרמו בזה סבל לבניהם אחריהם, הרי ראויים הם לסבול בגלל חטאי אבותיהם, מידה כנגד מידה. אם "אוחזין מעשי אבותיהם בידיהם" הריהם ראויים לכך שיהיה "פוקד עוון אבות על בנים"...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
חודש טוב ומבורך!!
