פרשת ראה

[יצחק וולסטר]

פרשת ראה

פרשת ראה "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה.." משה ממשיך להסביר: יש ברירה, או לקבל את החוקים והמשפטים של התורה ולזכות בברכה, או לדחותם ולקבל את הקללה. בארץ החדשה ישנה הזדמנות בלתי חוזרת להקים חברה חדשה, אנושית ומתקדמת שטוב לחיות בה. לא צריך לחפש בשמים ולא מעבר הים, הפתרון נמצא אצלך בלב. מצוות התורה הן שמבטיחות איכות חיים. יש פתגם שאומר: כמו שאתה מסדר את המיטה, כך אתה ישן. (תרגום חופשי) כדי שיהיה נעים לחיות בארץ הזאת דרושים חוק וסדר. שכל אחד יהיה חופשי לחיות לפי רצונו והבנתו, אבל איש לא יפגע או יפריע לזולתו. " לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה (במדבר) איש כל הישר בעיניו.." זה המתכון לחיים תקינים. משה אף מזהיר: " כי יקום בקרבך נביא או חולם.." מפיץ אידאולוגיה חדשה, " לא תשמע אל הנביא ההוא.." לא תלך שולל אחרי דמגוגיה זולה. גם אם הוא קרוב משפחה ואיש יקר, " לא תחמול ולא תכסה עליו.." " לא תאכל כל-תואבה.." לכשרות מלבד הסיבה הבריאותית, יש גם תפקיד נפשי. אנחנו מכירים את אלה שאוכלים כל דבר שזז, איך הם נראים ואיך הם מתנהגים. העזרה לנזקק, הגישה הסוציאלית התרבותית, הן אבן יסוד. " פתוח תפתח את ידך.." שמור על החגים והמועדים, כי הם שנותנים את הטעם לחיים. משרים אווירה של "שבת אחים גם יחד". בלעדיהם החיים אינם, אלא שיגרה מאוסה. על הקללה אין צורך להרחיב את הדיבור. היא תוצאה ישירה של החטא. שבת שלום

 

[yaely2]

שרשור של פרשת השבוע ../images/Emo63.gif

תודה יצחק על פרשת ראה. אני מודה שאני ממעטת להגיב על פרשיות השבוע כי יצחק ממלא אותן בכל כך הרבה אקטואליה ותוכן עד שאין לי הרבה מה להוסיף. הפעם אני רוצה להוסיף משלי שני דברים. העבד העברי: דברים טו 12 "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה..." בדרך כלל היה אדם נמכר לעבד לאחר שעבר עבירה פלילית. יהודי שגנב כסף או רכוש, לא עלינו, ואין בידו לשלם נמכר לאדון שצריך עזרה בעבודה, וכך העבד נדרש לעבוד. הוא אינו סחורה ואינו עובר בירושה לבן האדון. בתקופת התנ"ך העבד היה מקבל תנאים של בן בית. בניו היו לומדים יחד עם בני בעל הבית. היה אוכל עם בעל הבית ולומד נימוסין. אומרת הגמרא, אם יש לך כרית אחת, וגם העבד וגם אתה אוהבים לישון על כרית, תן אותה לעבד. לאחר שש שנים הוא משתחרר. אם יש לו שם אישה היא יוצאת איתו ויחד לאחר שש שנים במשפחה מהוגנת יש סיכוי שהם יבנו ביתם באושר וביושר, או שאם הוא בגפו, גם הוא יחיה וילך בדרך הישר. אצלנו גנב/ת נכנס לבית הסוהר, צדיק הוא לא יוצא משם, פעמים אף יהפוך גנב מדופלם יותר. הנושא השני הוא שמיטת הלוואה: כולם מכירים את נושא השמיטה, אך יש גם שמיטת חובות. ברגע שהגיע שנת שמיטה כל החובות שהיו בין אדם לאדם בטלים. דברים פרק טו " וְזֶה דּבַר הַשּמִטּה שׁמוֹט כּל בּעַל מַשּה יָדוֹ אֲשׁר יַשּה בּרֵעֵהוּ, יחד עם זאת מזהירה התורה שלא לקפוץ את היד מלהלוות כשרואים ששנת השמיטה מתקרבת. אנשים הם אנשים וכנראה פחדו להלוות כששנת השמיטה הייתה קרובה. הילל הזקן בתקופת בית שני ראה זאת ואמר: צריך לעשות משהו "שלא תינעל דלת בפני לווין" אחרת פשוט מי שהיה צריך הלוואה לא יכול היה להשיג. הוא התקין את הפרוזבול, שעל ידו עוקפים את החובה לשמוט את החוב. מהו הפרוזבול? אמרתי שכל חוב בין אדם לאדם מתבטל, אך חוב לבית דין לא מתבטל אף פעם. אם אדם זקוק להלוואה בעל ההלוואה מוסר את הכסף לבית הדין, והאדם הלווה נשאר חייב לבית הדין ולא מתבטל חובו. לדעתי הפרוזבול גדול. הוא הצליח לגרום למצב קפוא (אי הלוואות) להמשיך לזרום. הלוואה היא לא תמיד לעניים וכך גרם הילל הזקן לכלכלה שתמשיך להתפתח. מצ"ב פרוזבול בן זמנוו.

פרוזבול היא מילה יוונית שמפרשים בכמה דרכים, אך היא בעיקר מציינת "מסירה ל..."