פרשת "ראה":
בס"ד
"ראה, אנוכי נותן לפניכם היום, ברכה וקללה"
תחילת הפסוק בלשון יחיד ("ראה") והמשכו בלשון רבים ("נותן לפניכם היום").
במעיינה של תורה מוסבר בשם תורת משה, על פי הגמרא במסכת קידושין, שם נאמר, "לעולם יראה אדם את עצמו כאילו כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. עשה מצווה אחת, הכריע את העולם כולו לכף זכות, עשה עבירה אחת, הכריע את כל העולם לכף חוב". כלומר, אדם צריך לנהוג באחריות, כאילו המאזן הכללי של הציבור הוא שקול, וכך גורל הרבים תלוי במעשיו שלו, שמעשיו יכולים להטות מאזן זה לכף זכות או חלילה להיפך. ולכך גם מרמזת כאן התורה, כשהיא פותחת ביחיד ומסיימת רבים: היא פונה אל היחיד, "ראה", שברכת הרבים או קללתם עשויה להיות תלויה בך ובמעשיך .
"ושרפת באש את העיר ואת כל שללה...ונתן לך רחמים וריחמך והרבך "
(פסוקים אלה עוסקים בעניין עיר הנידחת)- את המילים "ונתן לך רחמים וריחמך והרבך" מסביר האור החיים כך- בדרך כלל, פעולת ההריגה מולידה ומשרישה אכזריות בלבו ובטבעו של ההורג. לכן מבטיח הקב"ה "ונתן לך רחמים", כלומר הקב"ה יבטל השפעה זו, ותישאר רחמן. ועוד ממשיך הפסוק "וריחמך", שפירושו כך – מאחר שכאמור לא נהפכת לאכזרי אלא נשארת רחמן, יוכל הקב"ה להמשיך ולרחם גם עליך, על פי הכלל אין הקב"ה מרחם אלא לרחמן (שבת קנ"א). ועוד ממשיך הפסוק "והרבך", שאע"פ שלכאורה ע"י הריגת עיר שלמה מתמעט מספר האוכלוסין בצורה משמעותית, כאן ימלא הקב"ה חיסרון זה וירבך.
נמצא, שההבטחה שבפסוק היא, שכל התוצאות השליליות שהיו עלולות להתחולל כתוצאה מהריגת עיר הנידחת, לא תתקיימנה.
"פתח תפתח את ידך"
פעם אחת בא המגיד מדובנא לביתו של עשיר אחד כדי לבקש כסף למצוות פדיון שבויים. עשיר זה היה תלמיד חכם גדול, ומשום כך פתח המגיד ואמר תחילה דברי תורה.
כאשר סיים המגיד את חידושו, פתח העשיר ואמר אף הוא דבר תורה באותו עניין.
רצה המגיד להגיע בשיחה למטרת בואו, משום כך אמר דבר תורה בעניין מצוות פדיון שבויים. והנה...משסיים את חידושו, ענה העשיר אף הוא בדבר תורה משלו בעניין מצוות פדיון שבויים...
הבין המגיד, כי העשיר מתחמק מלפתוח את ידו, משום כך אמר: ימחל לי כבודו, אולם אמשיל לו משל למה הדבר דומה? לאדם אחד, אשר הגיע במסעותיו למדינה רחוקה, וראה כי אין בה בצל. בני המקום אף לא ידעו מה הוא בצל...
הוציא האיש מתרמילו כמה בצלים והגיש להם. משטעמו אנשי המקום את טעם הבצל, הודו לו מאד ונתנו לו זהב כמשקל הבצלים.
לימים, חזר האיש לאותה מדינה, עכשיו כבר היו לבני המקום בצלים משלהם, אולם לא היה להם שום. הוציא האיש שום מתרמילו והגיש להם בציפייה, כי יגמלו לו בזהב כבפעם הקודמת.
שמחו בני המדינה בטעמו של השום ושקלו לאיש במקום שום – בצל...
כך הוא גם הנמשל – אמר המגיד – באתי לביתך לא כדי לשמוע מחידושך. אמנם, נעימים הם וטובים, אולם אני זקוק לממון כדי לפדות שבויים.
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
מלכה בת ציפורה
יוחאי בן שלומית
אסתר צירל בת לילי רייזל
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
בס"ד
"ראה, אנוכי נותן לפניכם היום, ברכה וקללה"
תחילת הפסוק בלשון יחיד ("ראה") והמשכו בלשון רבים ("נותן לפניכם היום").
במעיינה של תורה מוסבר בשם תורת משה, על פי הגמרא במסכת קידושין, שם נאמר, "לעולם יראה אדם את עצמו כאילו כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. עשה מצווה אחת, הכריע את העולם כולו לכף זכות, עשה עבירה אחת, הכריע את כל העולם לכף חוב". כלומר, אדם צריך לנהוג באחריות, כאילו המאזן הכללי של הציבור הוא שקול, וכך גורל הרבים תלוי במעשיו שלו, שמעשיו יכולים להטות מאזן זה לכף זכות או חלילה להיפך. ולכך גם מרמזת כאן התורה, כשהיא פותחת ביחיד ומסיימת רבים: היא פונה אל היחיד, "ראה", שברכת הרבים או קללתם עשויה להיות תלויה בך ובמעשיך .
"ושרפת באש את העיר ואת כל שללה...ונתן לך רחמים וריחמך והרבך "
(פסוקים אלה עוסקים בעניין עיר הנידחת)- את המילים "ונתן לך רחמים וריחמך והרבך" מסביר האור החיים כך- בדרך כלל, פעולת ההריגה מולידה ומשרישה אכזריות בלבו ובטבעו של ההורג. לכן מבטיח הקב"ה "ונתן לך רחמים", כלומר הקב"ה יבטל השפעה זו, ותישאר רחמן. ועוד ממשיך הפסוק "וריחמך", שפירושו כך – מאחר שכאמור לא נהפכת לאכזרי אלא נשארת רחמן, יוכל הקב"ה להמשיך ולרחם גם עליך, על פי הכלל אין הקב"ה מרחם אלא לרחמן (שבת קנ"א). ועוד ממשיך הפסוק "והרבך", שאע"פ שלכאורה ע"י הריגת עיר שלמה מתמעט מספר האוכלוסין בצורה משמעותית, כאן ימלא הקב"ה חיסרון זה וירבך.
נמצא, שההבטחה שבפסוק היא, שכל התוצאות השליליות שהיו עלולות להתחולל כתוצאה מהריגת עיר הנידחת, לא תתקיימנה.
"פתח תפתח את ידך"
פעם אחת בא המגיד מדובנא לביתו של עשיר אחד כדי לבקש כסף למצוות פדיון שבויים. עשיר זה היה תלמיד חכם גדול, ומשום כך פתח המגיד ואמר תחילה דברי תורה.
כאשר סיים המגיד את חידושו, פתח העשיר ואמר אף הוא דבר תורה באותו עניין.
רצה המגיד להגיע בשיחה למטרת בואו, משום כך אמר דבר תורה בעניין מצוות פדיון שבויים. והנה...משסיים את חידושו, ענה העשיר אף הוא בדבר תורה משלו בעניין מצוות פדיון שבויים...
הבין המגיד, כי העשיר מתחמק מלפתוח את ידו, משום כך אמר: ימחל לי כבודו, אולם אמשיל לו משל למה הדבר דומה? לאדם אחד, אשר הגיע במסעותיו למדינה רחוקה, וראה כי אין בה בצל. בני המקום אף לא ידעו מה הוא בצל...
הוציא האיש מתרמילו כמה בצלים והגיש להם. משטעמו אנשי המקום את טעם הבצל, הודו לו מאד ונתנו לו זהב כמשקל הבצלים.
לימים, חזר האיש לאותה מדינה, עכשיו כבר היו לבני המקום בצלים משלהם, אולם לא היה להם שום. הוציא האיש שום מתרמילו והגיש להם בציפייה, כי יגמלו לו בזהב כבפעם הקודמת.
שמחו בני המדינה בטעמו של השום ושקלו לאיש במקום שום – בצל...
כך הוא גם הנמשל – אמר המגיד – באתי לביתך לא כדי לשמוע מחידושך. אמנם, נעימים הם וטובים, אולם אני זקוק לממון כדי לפדות שבויים.
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
מלכה בת ציפורה
יוחאי בן שלומית
אסתר צירל בת לילי רייזל
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
