פרשת "קרח":
בס"ד
"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן"
כאשר הודיע משה לישראל מצוות ציצית, סיפר זאת קרח לאשתו. הוא הוסיף ואמר, שזאת מצוות ציצית עם תכלת והסביר, שמשה הודיע בשם ה', שיש להטיל ציצית בכל אחד מארבע כנפות הבגד של ארבע כנפות, שלושה חוטים של לבן ואחיד של תכלת. טענה אשתו, שמשה עושה מהם צחוק ובודה מעצמו דברים חדשים כל יום, ולכן היא תעשה לו ולכל האנשים שעמו טליתות שכולן תכלת, ויבואו כך בפני משה. היא גם לעגה על כך, שמשה גילח כל שערה שבראשי הלויים , ואז החליט להיות קרח לחלוטין (ומכאן שמו), וגילח גם את שפמו, זקנו וגבות עיניו. מכאן אנו למדים, שכל הסיפור האיום של קרח ועדתו, התחיל מאשתו ,שלעגה לבעלה על שקיים את ציווי משה. היא הציתה את אש המחלוקת, וקרח התפתה למרוד במשה.
לעומת זאת, מוזכר בפסוק גם און בן פלת, אולם הוא נעלם לגמרי, כאילו בלעה אותו האדמה (ובשלב זה היא עדיין לא בלעה איש...). לאן הוא נעלם? והתשובה היא, שאשתו של און מנעה אותו בחכמתה הרבה מהמשך ההשתתפות במחלוקת. היא שאלה אותו: "מה לך ולצרה הזאת? אם משה יצדק-תהיה תלמידו, ואם קרח יצדק-גם תהיה תלמידו. אז למה לך להתערב?" און ניסה עוד להתווכח קצת (כדרכי גברים) ואמר: "אבל הבטחתי לקרח את תמיכתי". שלחה אותו אשתו לישון, ישבה בפתח הבית, וסרקה את שער ראשה. כשבאו לקרוא לאון, ראו את אשתו כך, ומיד עזבו. הרי לא יעלה על הדעת לראות שער אישה, אפילו לעדת קרח! ועד שאון התעורר, נבלעו כולם באדמה, וכך ניצל בעצת אשתו.
מוסר גדול לימדה אשת און: כאשר יש מחלוקת בין רבנים, בין מפלגות, בין אנשים, לא כדאי להתערב. אתה לא תרוויח מכך דבר.
ועל זה כתוב: "חכמות נשים בנתה ביתה"-זו אשתו של און בן פלת, "ואיוולת בידיה תהרסנו"-זו אשתו של קרח. ומה הייתה חכמתה של אשת און בן פלת? הרי הייתה חובתה לתמוך במשה, ועל מה שיבחוה חכמים? אלא מה? הבעיה הייתה, שעדת קרח לא פעלה מכוח השכל הישר, אלא ממניעים של יצר הרע, אולם אישה זאת הבינה, שגם בעלה יודע בשכל, שמשה צודק. חז"ל שיבחוה, על כי היא ידעה בחוכמתה לומר את המועיל ביותר באותה שעה. דהיינו, "אתה רוצה כבוד? גם את זה לא תשיג. אם קרח יהיה ראש-אתה תישאר אפס, ואם משה יהיה ראש-גם כן תישאר אפס!". זאת הייתה חכמתה. היא ענתה לו ב"שפה" שלו: גם לפי מאווי היצר הרע-לא תרוויח מאומה!
מבוסס על "ילקוט מעם לועז" ושיחות של הרב נבנצל
"ויקח קרח"
במדרש רבה מסופר על קורח, שהיה ממונה על אוצרותיו של פרעה, מלך מצרים, ומשם נטל את עושרו הרב. ודרשו חז"ל על קורח את הפסוק בירמיה: "עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל"
והמגיד מדובנא שאל, אם קורח אסף את עושרו מפרעה וממצרים, אם כן, למה דרשו עליו את הפסוק "עושה עושר ולא במשפט", הרי עושרו היה במשפט ואם כן, מה חטאתו?
והסביר המגיד על פי משל. משל למה הדבר דומה? ליהודי אחד, שהיה בעל בית משתה. ביום השוק התאספו ובאו אל בית המשתה הרבה גויים שיכורים וביקשו לשתות. מזג להם בעל הבית יין ושיכר ביד נדיבה. לפתע הבחין בעל הבית בגנב, ששולח את ידו אל צרורותיהם של השיכורים ומבקש ליטול מהם את ממונם. התנפל בעל הבית על הגנב, תפסו בבגדו והוציאו מבית המזיגה בכוח.
מדוע אתה מתנפל עלי? תמה הגנב – וכי נטלתי ממך מאומה?
ויאמר לו בעל בית המשתה: שוטה שבעולם, אם אתה גונב מהם, אתה גונב גם ממני, שהרי אם לא יהיה להם כסף, איך ישלמו לי?...
כן הוא גם הנמשל, כאשר נטל קורח את ממונו של פרעה, נמצא נוטל בעקיפין את ממונם של ישראל, שהרי הקדוש ברוך הוא הבטיח להם "ויצאו ברכוש גדול", ואם כן, מה שנטל קורח מפרעה, גרע מביזת מצרים!
"רב לכם כי כל העדה כולם קדושים"
רבי מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין, היה מקרב בניהם של האדמו"רים ומכניסם לישיבה. אמרו לו: כלום משוא פנים יש בדבר, ולמה חביבים בני אדמו"רים על פני בני עניים? נענה רבי מאיר ואמר: הללו – מובטח אני, שבזכות אבותיהם - בוודאי יתמנו לרבנים בקהילות ישראל, ידעו, לפחות, גם ללמוד...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
בס"ד
"ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן"
כאשר הודיע משה לישראל מצוות ציצית, סיפר זאת קרח לאשתו. הוא הוסיף ואמר, שזאת מצוות ציצית עם תכלת והסביר, שמשה הודיע בשם ה', שיש להטיל ציצית בכל אחד מארבע כנפות הבגד של ארבע כנפות, שלושה חוטים של לבן ואחיד של תכלת. טענה אשתו, שמשה עושה מהם צחוק ובודה מעצמו דברים חדשים כל יום, ולכן היא תעשה לו ולכל האנשים שעמו טליתות שכולן תכלת, ויבואו כך בפני משה. היא גם לעגה על כך, שמשה גילח כל שערה שבראשי הלויים , ואז החליט להיות קרח לחלוטין (ומכאן שמו), וגילח גם את שפמו, זקנו וגבות עיניו. מכאן אנו למדים, שכל הסיפור האיום של קרח ועדתו, התחיל מאשתו ,שלעגה לבעלה על שקיים את ציווי משה. היא הציתה את אש המחלוקת, וקרח התפתה למרוד במשה.
לעומת זאת, מוזכר בפסוק גם און בן פלת, אולם הוא נעלם לגמרי, כאילו בלעה אותו האדמה (ובשלב זה היא עדיין לא בלעה איש...). לאן הוא נעלם? והתשובה היא, שאשתו של און מנעה אותו בחכמתה הרבה מהמשך ההשתתפות במחלוקת. היא שאלה אותו: "מה לך ולצרה הזאת? אם משה יצדק-תהיה תלמידו, ואם קרח יצדק-גם תהיה תלמידו. אז למה לך להתערב?" און ניסה עוד להתווכח קצת (כדרכי גברים) ואמר: "אבל הבטחתי לקרח את תמיכתי". שלחה אותו אשתו לישון, ישבה בפתח הבית, וסרקה את שער ראשה. כשבאו לקרוא לאון, ראו את אשתו כך, ומיד עזבו. הרי לא יעלה על הדעת לראות שער אישה, אפילו לעדת קרח! ועד שאון התעורר, נבלעו כולם באדמה, וכך ניצל בעצת אשתו.
מוסר גדול לימדה אשת און: כאשר יש מחלוקת בין רבנים, בין מפלגות, בין אנשים, לא כדאי להתערב. אתה לא תרוויח מכך דבר.
ועל זה כתוב: "חכמות נשים בנתה ביתה"-זו אשתו של און בן פלת, "ואיוולת בידיה תהרסנו"-זו אשתו של קרח. ומה הייתה חכמתה של אשת און בן פלת? הרי הייתה חובתה לתמוך במשה, ועל מה שיבחוה חכמים? אלא מה? הבעיה הייתה, שעדת קרח לא פעלה מכוח השכל הישר, אלא ממניעים של יצר הרע, אולם אישה זאת הבינה, שגם בעלה יודע בשכל, שמשה צודק. חז"ל שיבחוה, על כי היא ידעה בחוכמתה לומר את המועיל ביותר באותה שעה. דהיינו, "אתה רוצה כבוד? גם את זה לא תשיג. אם קרח יהיה ראש-אתה תישאר אפס, ואם משה יהיה ראש-גם כן תישאר אפס!". זאת הייתה חכמתה. היא ענתה לו ב"שפה" שלו: גם לפי מאווי היצר הרע-לא תרוויח מאומה!
מבוסס על "ילקוט מעם לועז" ושיחות של הרב נבנצל
"ויקח קרח"
במדרש רבה מסופר על קורח, שהיה ממונה על אוצרותיו של פרעה, מלך מצרים, ומשם נטל את עושרו הרב. ודרשו חז"ל על קורח את הפסוק בירמיה: "עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל"
והמגיד מדובנא שאל, אם קורח אסף את עושרו מפרעה וממצרים, אם כן, למה דרשו עליו את הפסוק "עושה עושר ולא במשפט", הרי עושרו היה במשפט ואם כן, מה חטאתו?
והסביר המגיד על פי משל. משל למה הדבר דומה? ליהודי אחד, שהיה בעל בית משתה. ביום השוק התאספו ובאו אל בית המשתה הרבה גויים שיכורים וביקשו לשתות. מזג להם בעל הבית יין ושיכר ביד נדיבה. לפתע הבחין בעל הבית בגנב, ששולח את ידו אל צרורותיהם של השיכורים ומבקש ליטול מהם את ממונם. התנפל בעל הבית על הגנב, תפסו בבגדו והוציאו מבית המזיגה בכוח.
מדוע אתה מתנפל עלי? תמה הגנב – וכי נטלתי ממך מאומה?
ויאמר לו בעל בית המשתה: שוטה שבעולם, אם אתה גונב מהם, אתה גונב גם ממני, שהרי אם לא יהיה להם כסף, איך ישלמו לי?...
כן הוא גם הנמשל, כאשר נטל קורח את ממונו של פרעה, נמצא נוטל בעקיפין את ממונם של ישראל, שהרי הקדוש ברוך הוא הבטיח להם "ויצאו ברכוש גדול", ואם כן, מה שנטל קורח מפרעה, גרע מביזת מצרים!
"רב לכם כי כל העדה כולם קדושים"
רבי מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין, היה מקרב בניהם של האדמו"רים ומכניסם לישיבה. אמרו לו: כלום משוא פנים יש בדבר, ולמה חביבים בני אדמו"רים על פני בני עניים? נענה רבי מאיר ואמר: הללו – מובטח אני, שבזכות אבותיהם - בוודאי יתמנו לרבנים בקהילות ישראל, ידעו, לפחות, גם ללמוד...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
