פרשת "עקב":
בס"ד
"ויענך וירעיבך ויאכילך את המן "
לכאורה חלקי הפסוק אינם מתיישבים זה עם זה- מצד אחד "ויאכילך את המן", ומצד שני "ויענך וירעיבך". זוהי לכאורה סתירה, שהרי אם הקב"ה האכיל את בני ישראל מן, במה מתבטאים ה"עינוי" וה"הרעבה".
התשובה לשאלה זו עולה מדברי הגמרא במסכת יומא, שם מקשה הגמרא שאלה דומה על פסוק ט"ז. בפסוק ט"ז נאמר, "המאכילך מן במדבר...למען ענותך ולמען נסותך", ומקשה על כך הגמרא, אם אכלו מן, מהו העינוי? מביאה הגמרא את תשובותיהם של רבי אמי ורבי אסי: "רבי אמי ורבי אסי: חד אמר, אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו (כלומר העינוי התבטא בכך שבכל יום ויום לא ידעו אם מחר ימשיך לרדת המן, וחרדה זו היא העינוי). וחד אמר, אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל (כלומר כפי שמפרש רש"י, 'אכילת המן טועם טעם כל המינים ואינו רואה אלא מן'. לפי דעה זו העינוי התבטא בכך שלמן היה אמנם יתרון בכך שניתן היה לטעום בו טעם כל מאכל, אך המראה של המן לא היה לעולם כמראה אותו מאכל. וחלק מהנאת האכילה היא במראה המאכל)".
ואם כן, זוהי התשובה גם לשאלה לעיל ביחס לפסוקנו : אמנם הקב"ה האכיל את בני ישראל מן, אך עדיין התקיים "וירעיבך", מבחינה זו שהיו בחרדה ביחס למחר, או שלא הייתה להם הנאת מאכל וכו' כמבואר ע"פ הגמרא הנ"ל.
יש מיישבים באופן אחר, על דרך חידוד-בחז"ל מבואר במסכת יומא, שלצדיקים ירד המן קרוב לאוהליהם, ואילו מי שאינו צדיק, הוצרך לצאת וללקוט שכן המן ירד בריחוק מפתח אוהלו. והנה, בחיי היום יום המציאות היא שישנם אנשים שאינם צדיקים, הרגילים להראות עצמם כצדיקים גדולים. במדבר, נתקלו אנשים אלה בבעיה, בשעה שירד להם המן רחוק מאהליהם, כמו לאנשים רגילים. כשראו כך, לא יכלו לשאת את הבושה שביציאה ללקוט, ולכן נשארו באוהליהם ולא יצאו אל המן כי העדיפו את הרעב על הבושה, ויצאו רק לבסוף, כשכולם כבר חזרו לאוהליהם. וזהו "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן"...
"ואכלת את כל העמים"
מטוס בריטי נחת נחיתת אונס בלב הג'ונגל, באזור שבו שכן שבט של אוכלי אדם. מיהרו הקניבלים לרוץ ולתפוס כל אחד לעצמו איזה תייר לארוחת הצהריים.
מיד עמד עליהם הצ'יף וקרא: "אל תיגעו בהם! אנחנו נכניס אותם למשך חודש למחנה פיטום, נאכיל אותם טוב-טוב, ואחרי שישמינו כראוי, נאכל אותם ונקיים מצוות "ואכלת את כל העמים".
בני השבט קיבלו את עצתו ואחרי חודש אכן ערכו כירה ענקית ואכלו את כל התיירים.
שבוע לאחר מכן נחת באותו מקום מטוס עם תיירים יהודים. מיהרו הקניבלים לתפוס אותם ולהכניסם למחנה הפיטום.
עמד עליהם הצ'יף וצעק: "השתגעתם? הם יהודים! אם תכניסו אותם למחנה אחד, הם יאכלו אחד את השני!"
("שמחת תורה")
"...מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו..."
דרשו רבותינו "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
כל המידות הנדרשות מן האדם, אתה מוצא אצל הקב"ה – אהבה, רחמנות, סבלנות וכדו'. רק מידת יראת שמים לא שייכת לו, וזו הכוונה "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
"מוזרים בני אדם", היה הרבי מאלכסנדר אומר. "יראת שמים שהיא בידי אדם, הוא עומד ומבקש אותה מרבונו של עולם – "ותן בלבנו אהבת תורה ויראת שמים" ואילו בענייני פרנסה, שהיא כולה בידי שמים, הוא מדמה שיוכל להסתדר בעצמו".
רבה של ברלין היה אומר, שברלין היא עיר מלאה ביראת שמים, שכן כל מי שבא אליה, ויש בו יראת שמים, הוא משאירה כאן...
("חסידיש", ישיבת כרם ביבנה)
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
מלכה בת ציפורה
יוחאי בן שלומית
אסתר צירל בת לילי רייזל
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!
בס"ד
"ויענך וירעיבך ויאכילך את המן "
לכאורה חלקי הפסוק אינם מתיישבים זה עם זה- מצד אחד "ויאכילך את המן", ומצד שני "ויענך וירעיבך". זוהי לכאורה סתירה, שהרי אם הקב"ה האכיל את בני ישראל מן, במה מתבטאים ה"עינוי" וה"הרעבה".
התשובה לשאלה זו עולה מדברי הגמרא במסכת יומא, שם מקשה הגמרא שאלה דומה על פסוק ט"ז. בפסוק ט"ז נאמר, "המאכילך מן במדבר...למען ענותך ולמען נסותך", ומקשה על כך הגמרא, אם אכלו מן, מהו העינוי? מביאה הגמרא את תשובותיהם של רבי אמי ורבי אסי: "רבי אמי ורבי אסי: חד אמר, אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו (כלומר העינוי התבטא בכך שבכל יום ויום לא ידעו אם מחר ימשיך לרדת המן, וחרדה זו היא העינוי). וחד אמר, אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל (כלומר כפי שמפרש רש"י, 'אכילת המן טועם טעם כל המינים ואינו רואה אלא מן'. לפי דעה זו העינוי התבטא בכך שלמן היה אמנם יתרון בכך שניתן היה לטעום בו טעם כל מאכל, אך המראה של המן לא היה לעולם כמראה אותו מאכל. וחלק מהנאת האכילה היא במראה המאכל)".
ואם כן, זוהי התשובה גם לשאלה לעיל ביחס לפסוקנו : אמנם הקב"ה האכיל את בני ישראל מן, אך עדיין התקיים "וירעיבך", מבחינה זו שהיו בחרדה ביחס למחר, או שלא הייתה להם הנאת מאכל וכו' כמבואר ע"פ הגמרא הנ"ל.
יש מיישבים באופן אחר, על דרך חידוד-בחז"ל מבואר במסכת יומא, שלצדיקים ירד המן קרוב לאוהליהם, ואילו מי שאינו צדיק, הוצרך לצאת וללקוט שכן המן ירד בריחוק מפתח אוהלו. והנה, בחיי היום יום המציאות היא שישנם אנשים שאינם צדיקים, הרגילים להראות עצמם כצדיקים גדולים. במדבר, נתקלו אנשים אלה בבעיה, בשעה שירד להם המן רחוק מאהליהם, כמו לאנשים רגילים. כשראו כך, לא יכלו לשאת את הבושה שביציאה ללקוט, ולכן נשארו באוהליהם ולא יצאו אל המן כי העדיפו את הרעב על הבושה, ויצאו רק לבסוף, כשכולם כבר חזרו לאוהליהם. וזהו "ויענך וירעיבך ויאכילך את המן"...
"ואכלת את כל העמים"
מטוס בריטי נחת נחיתת אונס בלב הג'ונגל, באזור שבו שכן שבט של אוכלי אדם. מיהרו הקניבלים לרוץ ולתפוס כל אחד לעצמו איזה תייר לארוחת הצהריים.
מיד עמד עליהם הצ'יף וקרא: "אל תיגעו בהם! אנחנו נכניס אותם למשך חודש למחנה פיטום, נאכיל אותם טוב-טוב, ואחרי שישמינו כראוי, נאכל אותם ונקיים מצוות "ואכלת את כל העמים".
בני השבט קיבלו את עצתו ואחרי חודש אכן ערכו כירה ענקית ואכלו את כל התיירים.
שבוע לאחר מכן נחת באותו מקום מטוס עם תיירים יהודים. מיהרו הקניבלים לתפוס אותם ולהכניסם למחנה הפיטום.
עמד עליהם הצ'יף וצעק: "השתגעתם? הם יהודים! אם תכניסו אותם למחנה אחד, הם יאכלו אחד את השני!"
("שמחת תורה")
"...מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו..."
דרשו רבותינו "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
כל המידות הנדרשות מן האדם, אתה מוצא אצל הקב"ה – אהבה, רחמנות, סבלנות וכדו'. רק מידת יראת שמים לא שייכת לו, וזו הכוונה "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
"מוזרים בני אדם", היה הרבי מאלכסנדר אומר. "יראת שמים שהיא בידי אדם, הוא עומד ומבקש אותה מרבונו של עולם – "ותן בלבנו אהבת תורה ויראת שמים" ואילו בענייני פרנסה, שהיא כולה בידי שמים, הוא מדמה שיוכל להסתדר בעצמו".
רבה של ברלין היה אומר, שברלין היא עיר מלאה ביראת שמים, שכן כל מי שבא אליה, ויש בו יראת שמים, הוא משאירה כאן...
("חסידיש", ישיבת כרם ביבנה)
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
מלכה בת ציפורה
יוחאי בן שלומית
אסתר צירל בת לילי רייזל
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!!