פרשת "נשא":
בס"ד
"ישא ה' פניו אליך "
לפי הגמרא במסכת ברכות, הלשון "ישא" בפסוק זה היא מלשון משוא פנים והעדפה, כלומר, שהקב"ה ייטיב עם ישראל מעבר למה שמגיע להם על פי הדין.
ובגמרא שם בברכות נאמר עוד, שמלאכי השרת קבלו על כך בפני הקב"ה: "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, כתוב בתורתך 'אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד' (דברים י), והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב 'ישא ה' פניו אליך!'" וממשיכה הגמרא ומביאה את תשובת הקב"ה למלאכי השרת: "אמר להם, וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה". כלומר, כשם שישראל מחמירים על עצמם, שמעיקר הדין אינם חייבים לברך ברכת המזון אלא אם כן שבעו, ובכל זאת מחמירים ומברכים ברכת המזון גם על שיעור אכילה של כזית או כביצה, כך גם הקב"ה נוהג עמם לפנים משורת הדין ולא כפי שהיה מגיע להם מעיקר הדין.
התורה תמימה מעיר, שמה שהאריכה הגמרא בלשונה ואמרה "והם מדקדקים על עצמם" (במקום לומר רק "והם מדקדקים" בלי המילים "על עצמם"), הוא כדי להדגיש, שדווקא כשהדבר נוגע לעצמם החמירו וצמצמו את ה"ושבעת" (כלומר, אפילו שיעור של כזית או כביצה), אך כשהדבר נוגע למתן אוכל לנזקקים, שעליהם אמרה תורה "ואכלו בשעריך ושבעו", שם לא צמצמו את ה"ושבעו", אלא אדרבה, נותנים לעני כדי שביעה די והותר.
"איש כי יתן לכהן לו יהיה וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל"
בגמרא במסכת ברכות אמר חזקיה בריה דרבי פרנך אמר רבי יוחנן: למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות? אלא לומר לך: כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותן לכהן, סוף נצרך לכהן על ידי אשתו!
את דברי הגמרא הללו הסביר המגיד מדובנא במשל:
בעיר אחת חי חכם מופלא, שהיה בקי בחכמות רבות ושלם בכל המעלות הטובות.
לימים נהיה האיש עני והיה נצרך ללכת מעיר לעיר ולבקש את מחייתו. לדרכו התלווה ידידו, שהיה מסייע על ידו. בכל מקום אליו הגיע, היו מכבדים אותו מאד בשל חכמתו הרבה.
פעם אחת הגיע אל עיר קטנה ואנשים בה מעט.
מה מעשיך? שאלו אותו בני העיר.
רופא אומן אני – השיב האיש – מומחה בריפוי יבלות...
מתפלא אני עליך – לחש ידידו באזנו – אחר כל החכמות הרבות, שאתה יודע ומכיר על בוריין, לא מצאת מה לספר להם ובמה לשבח את עצמך אלא בדבר זה הפחות שבפחותים, שאתה מרפה יבלות?...
אכן כן – השיב החכם – כאשר ראיתי את אנשי העיר, שהם רובם ככולם איכרים פשוטים, בורים ונבערים מדעת, אם אגיד להם, שאני בקי בחוכמת האיצטגנינות, לא ידעו כלל מהי חכמה זו...ואם אומר להם, שאני בקי בתורת הנפש, יחשבו, שאני עצמי משוגע...
משום כך – סיים החכם – אמרתי להם דבר המובן גם לקטני השכל, כי רופא אומן מרפא יבלות מובן הדבר לכול וכולם יעריכו את מעשי, כי הם נצרכים להם...
כך הוא גם הנמשל – אמר המגיד- הכהן המשרת בבית המקדש הוא מעוטר ומוכתר בכל המעלות והמידות היקרות הראויות לשרת בהם את מלך הכבוד, והכל היו מבקשים ללמוד תורה מפיו .
אמנם עוד היה הכהן מוכשר למלאכה אחרת, פחותה, והיא ענין השקאת הסוטה.
על כן – סיים המגיד – החכמים והשלמים שבבני ישראל היו מכבדים את הכהן, משום שהבינו את מעלתו הרמה ואת מידותיו הנעלות והנשגבות. על כן היו ממהרים וזוכים לתת לכהן את תרומותיהם.
אולם מי שלא היה נותן לכהן תרומות ומעשרות מוכח, שאינו מבין כלל את מעלתו, על כן יגלגל הקדוש ברוך הוא ואותו אדם יצטרך לבוא עם אשתו אל הכהן. שם ישקה אותה מים המאררים, ואז יזכה גם אותו אדם נבער מדעת להבין את מעלת הכהן!
"וכפר עליו מאשר חטא על הנפש"
שאלו חז"ל בגמרא מסכת תענית: וכי באיזה נפש חטא זה? אלא משום שציער עצמו מן היין.
משום כך ביום, שנשלמו ימי נזירותו, מביא הנזיר קורבן חטאת.
מספרים, כי אברך אחד בא לפני הצדיק רבי ישראל מרוז'ין, וביקש ממנו, שיסמיך אותו להוראה.
רבי – אמר האברך – חוץ מתורה שלמדתי, גם מסגף אני את עצמי... כל משקה אינו בא אל פי אלא מים בלבד. מסמרים תקועים לי בנעלי, כדי לצער את עצמי בעת ההליכה. בנוסף על כך, בימות השלג, מתגלגל אני בשלג, ובימות החמה, "מלקה" אותי השמש מידי יום ארבעים מלקות.
קרא רבי ישראל לאברך, שיביט בעד החלון. הביט האברך, וראה סוס מתגולל בשלג.
מה מראה לי הרבי? – התפלא האברך ושאל – סוס?
כן! – אמר הרבי – סוס זה, אף הוא אינו שותה אלא מים, מסמרים תקועים לו בפרסותיו, מתגלגל הוא בשלג, והעגלון מכה בו מידי יום מלקות הרבה, ובכל זאת נשאר הוא רק סוס...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
בס"ד
"ישא ה' פניו אליך "
לפי הגמרא במסכת ברכות, הלשון "ישא" בפסוק זה היא מלשון משוא פנים והעדפה, כלומר, שהקב"ה ייטיב עם ישראל מעבר למה שמגיע להם על פי הדין.
ובגמרא שם בברכות נאמר עוד, שמלאכי השרת קבלו על כך בפני הקב"ה: "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, כתוב בתורתך 'אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד' (דברים י), והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב 'ישא ה' פניו אליך!'" וממשיכה הגמרא ומביאה את תשובת הקב"ה למלאכי השרת: "אמר להם, וכי לא אשא פנים לישראל, שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה". כלומר, כשם שישראל מחמירים על עצמם, שמעיקר הדין אינם חייבים לברך ברכת המזון אלא אם כן שבעו, ובכל זאת מחמירים ומברכים ברכת המזון גם על שיעור אכילה של כזית או כביצה, כך גם הקב"ה נוהג עמם לפנים משורת הדין ולא כפי שהיה מגיע להם מעיקר הדין.
התורה תמימה מעיר, שמה שהאריכה הגמרא בלשונה ואמרה "והם מדקדקים על עצמם" (במקום לומר רק "והם מדקדקים" בלי המילים "על עצמם"), הוא כדי להדגיש, שדווקא כשהדבר נוגע לעצמם החמירו וצמצמו את ה"ושבעת" (כלומר, אפילו שיעור של כזית או כביצה), אך כשהדבר נוגע למתן אוכל לנזקקים, שעליהם אמרה תורה "ואכלו בשעריך ושבעו", שם לא צמצמו את ה"ושבעו", אלא אדרבה, נותנים לעני כדי שביעה די והותר.
"איש כי יתן לכהן לו יהיה וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל"
בגמרא במסכת ברכות אמר חזקיה בריה דרבי פרנך אמר רבי יוחנן: למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות? אלא לומר לך: כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותן לכהן, סוף נצרך לכהן על ידי אשתו!
את דברי הגמרא הללו הסביר המגיד מדובנא במשל:
בעיר אחת חי חכם מופלא, שהיה בקי בחכמות רבות ושלם בכל המעלות הטובות.
לימים נהיה האיש עני והיה נצרך ללכת מעיר לעיר ולבקש את מחייתו. לדרכו התלווה ידידו, שהיה מסייע על ידו. בכל מקום אליו הגיע, היו מכבדים אותו מאד בשל חכמתו הרבה.
פעם אחת הגיע אל עיר קטנה ואנשים בה מעט.
מה מעשיך? שאלו אותו בני העיר.
רופא אומן אני – השיב האיש – מומחה בריפוי יבלות...
מתפלא אני עליך – לחש ידידו באזנו – אחר כל החכמות הרבות, שאתה יודע ומכיר על בוריין, לא מצאת מה לספר להם ובמה לשבח את עצמך אלא בדבר זה הפחות שבפחותים, שאתה מרפה יבלות?...
אכן כן – השיב החכם – כאשר ראיתי את אנשי העיר, שהם רובם ככולם איכרים פשוטים, בורים ונבערים מדעת, אם אגיד להם, שאני בקי בחוכמת האיצטגנינות, לא ידעו כלל מהי חכמה זו...ואם אומר להם, שאני בקי בתורת הנפש, יחשבו, שאני עצמי משוגע...
משום כך – סיים החכם – אמרתי להם דבר המובן גם לקטני השכל, כי רופא אומן מרפא יבלות מובן הדבר לכול וכולם יעריכו את מעשי, כי הם נצרכים להם...
כך הוא גם הנמשל – אמר המגיד- הכהן המשרת בבית המקדש הוא מעוטר ומוכתר בכל המעלות והמידות היקרות הראויות לשרת בהם את מלך הכבוד, והכל היו מבקשים ללמוד תורה מפיו .
אמנם עוד היה הכהן מוכשר למלאכה אחרת, פחותה, והיא ענין השקאת הסוטה.
על כן – סיים המגיד – החכמים והשלמים שבבני ישראל היו מכבדים את הכהן, משום שהבינו את מעלתו הרמה ואת מידותיו הנעלות והנשגבות. על כן היו ממהרים וזוכים לתת לכהן את תרומותיהם.
אולם מי שלא היה נותן לכהן תרומות ומעשרות מוכח, שאינו מבין כלל את מעלתו, על כן יגלגל הקדוש ברוך הוא ואותו אדם יצטרך לבוא עם אשתו אל הכהן. שם ישקה אותה מים המאררים, ואז יזכה גם אותו אדם נבער מדעת להבין את מעלת הכהן!
"וכפר עליו מאשר חטא על הנפש"
שאלו חז"ל בגמרא מסכת תענית: וכי באיזה נפש חטא זה? אלא משום שציער עצמו מן היין.
משום כך ביום, שנשלמו ימי נזירותו, מביא הנזיר קורבן חטאת.
מספרים, כי אברך אחד בא לפני הצדיק רבי ישראל מרוז'ין, וביקש ממנו, שיסמיך אותו להוראה.
רבי – אמר האברך – חוץ מתורה שלמדתי, גם מסגף אני את עצמי... כל משקה אינו בא אל פי אלא מים בלבד. מסמרים תקועים לי בנעלי, כדי לצער את עצמי בעת ההליכה. בנוסף על כך, בימות השלג, מתגלגל אני בשלג, ובימות החמה, "מלקה" אותי השמש מידי יום ארבעים מלקות.
קרא רבי ישראל לאברך, שיביט בעד החלון. הביט האברך, וראה סוס מתגולל בשלג.
מה מראה לי הרבי? – התפלא האברך ושאל – סוס?
כן! – אמר הרבי – סוס זה, אף הוא אינו שותה אלא מים, מסמרים תקועים לו בפרסותיו, מתגלגל הוא בשלג, והעגלון מכה בו מידי יום מלקות הרבה, ובכל זאת נשאר הוא רק סוס...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
