פרשת "נח":
בס"ד
"ומן הבהמה אשר איננה טהורה "
מכך שלא נאמר כאן "הבהמה הטמאה" אלא "הבהמה אשר לא טהורה", למדים חז"ל ,שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו (ולכן לא נאמר בפירוש "טמאה", אלא "איננה טהורה").
אך נשאלת השאלה, הרי במקומות רבים התורה כן נוקטת את המילה טמאה, כגון "טמאים הם לכם" וכו'. הגאון מוילנא מיישב כך: במקומות שהתורה נוקטת "טמאים הם לכם" וכו', כוונת התורה היא להרחיק אדם מאיסור אכילת בהמה טמאה, וכדי להרחיק אנשים מאיסור, בוודאי שיש לנקוט לשון מיאוס והרחקה, לשון טומאה. אך כאן, שתיאורי הבהמות נועדו רק לומר מי וכמה ייכנסו לתיבה (ונמצא שהמילה "טמאה" היא פשוט שם תואר), נמנעה התורה מלנקוט במפורש לשון טומאה.
ועוד:
"ומן הבהמה אשר איננה טהורה"
אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ("אשר איננה") ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר: " ומן הבהמה אשר איננה טהורה" ולא נאמר "הטמאה".
לכאורה הדבר צריך ביאור, והרי ישנן הרבה פעמים בתורה את המילה "טמא" או "טמאה", והרי לפי דברי הגמרא בכל פעם היה צריך לכתוב : "אשר איננו טהור" או "אשר איננה טהורה"?
המגיד מדובנא הסביר זאת על פי משל: בשכנותו של רב העיר גר אדם אחד נחות דרגה, גס ובור, אלא שהצליח להתעשר. אנשי העיר כינו אותו "זיינביל מגושם". פעם אחת נכנס אחד לבית הרב ושאל: היכן גר ר' זיינביל? שמשו של הרב ענה: אולי אתה מתכוון ל"זיינביל מגושם" שהוא גר ממול? נזף הרב בשמשו על שביזה והעליב את שכנו בכינוי זה.
לימים בא שדכן לרב, ואמר לו שזיינביל שלחו להשתדך אתו, לקחת את בן הרב לחתן לבתו. התרגז הרב על השדכן: איזו חוצפה היא זאת, להציע לי שידוך כזה, שאני אשתדך עם "זיינביל מגושם"? אחר כך שאל השמש את הרב: יסביר לי כבוד הרב: כשאני כניתי את זיינביל בשם הגנאי – נזפת בי, ולבסוף אתה בעצמך כינית אותו בשם גנאי זה? ענהו הרב: אז, כשסתם יהודי שאל עליו – לא היה כל מקום לבזותו. אך כשהעז להציע לי להשתדך אתו, הייתי צריך להסביר את סיבת רוגזי, שאדם כזה אינו רשאי להיות מחותני.
והנמשל, כשנמנו הבהמות, שהכניס נוח לתיבה, שלגבי הדין אין לנו צורך לדעת מי טמא ומי טהור – הקפידה התורה ודיברה בלשון נקיה "ומן הבהמה אשר איננה טהורה", אבל כשהתורה מצווה להתרחק ממאכלות אסורות, וממאכלי תועבה, כאן צריך להדגיש את טומאתם "טמאים הם לכם".
"ותמלא הארץ חמס"
מבאר רש"י: חמס – גזל.
כל ימיו נזהר היה הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד , רבה של ירושלים, זהירות רבה בממון שאינו שלו, כדי שלא להיכשל ולו במשהו מאיסור גזל.
רבי יוסף חיים היה ממונה על קופה מיוחדת – אשר ממנה היו מסייעים לבני ירושלים להשיא את ילדיהם.
כל אדם אשר היה זקוק לסכום כסף בכדי להשיא את ילדיו, קיבל מן הקופה סך של ארבעה זהובים – סכום גדול מאד באותם ימים.
פעם אחת עמד רבי יוסף חיים עצמו להשיא את בתו, אולם לא רצה לקחת בעצמו מקופת העזרה. המתין רבי יוסף חיים, אולי שאר הגבאים הממונים יזכרו לתת לו את ארבעת הזהובים, אולם הדבר נישכח מלבם.
משראה רבי יוסף חיים, שאינו מקבל עזרה, הלך וביקש הלוואה מאחד מעשירי ירושלים. העשיר שמח, על שהזדמן לו לעזור לרב הנערץ, והלווה מיד את הסכום המבוקש.
לאחר זמן נערכה החתונה ברב עם.
למחרת החתונה נזכר אחד הגבאים בבהלה, כי שכחו לתת לרב את ארבעת הזהובים. רץ מיד הגבאי לבית הרב, ביקש את מחילתו והגיש לו את הכסף.
איני יכול לקחת סכום זה – אמר רבי יוסף חיים - מטרת הקופה היא כדי לעזור לחתן ילדים, ולא כדי להחזיר הלוואות...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!
חודש טוב!
חורף בריא!
בס"ד
"ומן הבהמה אשר איננה טהורה "
מכך שלא נאמר כאן "הבהמה הטמאה" אלא "הבהמה אשר לא טהורה", למדים חז"ל ,שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו (ולכן לא נאמר בפירוש "טמאה", אלא "איננה טהורה").
אך נשאלת השאלה, הרי במקומות רבים התורה כן נוקטת את המילה טמאה, כגון "טמאים הם לכם" וכו'. הגאון מוילנא מיישב כך: במקומות שהתורה נוקטת "טמאים הם לכם" וכו', כוונת התורה היא להרחיק אדם מאיסור אכילת בהמה טמאה, וכדי להרחיק אנשים מאיסור, בוודאי שיש לנקוט לשון מיאוס והרחקה, לשון טומאה. אך כאן, שתיאורי הבהמות נועדו רק לומר מי וכמה ייכנסו לתיבה (ונמצא שהמילה "טמאה" היא פשוט שם תואר), נמנעה התורה מלנקוט במפורש לשון טומאה.
ועוד:
"ומן הבהמה אשר איננה טהורה"
אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו, שהרי עיקם הכתוב שמונה אותיות ("אשר איננה") ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר: " ומן הבהמה אשר איננה טהורה" ולא נאמר "הטמאה".
לכאורה הדבר צריך ביאור, והרי ישנן הרבה פעמים בתורה את המילה "טמא" או "טמאה", והרי לפי דברי הגמרא בכל פעם היה צריך לכתוב : "אשר איננו טהור" או "אשר איננה טהורה"?
המגיד מדובנא הסביר זאת על פי משל: בשכנותו של רב העיר גר אדם אחד נחות דרגה, גס ובור, אלא שהצליח להתעשר. אנשי העיר כינו אותו "זיינביל מגושם". פעם אחת נכנס אחד לבית הרב ושאל: היכן גר ר' זיינביל? שמשו של הרב ענה: אולי אתה מתכוון ל"זיינביל מגושם" שהוא גר ממול? נזף הרב בשמשו על שביזה והעליב את שכנו בכינוי זה.
לימים בא שדכן לרב, ואמר לו שזיינביל שלחו להשתדך אתו, לקחת את בן הרב לחתן לבתו. התרגז הרב על השדכן: איזו חוצפה היא זאת, להציע לי שידוך כזה, שאני אשתדך עם "זיינביל מגושם"? אחר כך שאל השמש את הרב: יסביר לי כבוד הרב: כשאני כניתי את זיינביל בשם הגנאי – נזפת בי, ולבסוף אתה בעצמך כינית אותו בשם גנאי זה? ענהו הרב: אז, כשסתם יהודי שאל עליו – לא היה כל מקום לבזותו. אך כשהעז להציע לי להשתדך אתו, הייתי צריך להסביר את סיבת רוגזי, שאדם כזה אינו רשאי להיות מחותני.
והנמשל, כשנמנו הבהמות, שהכניס נוח לתיבה, שלגבי הדין אין לנו צורך לדעת מי טמא ומי טהור – הקפידה התורה ודיברה בלשון נקיה "ומן הבהמה אשר איננה טהורה", אבל כשהתורה מצווה להתרחק ממאכלות אסורות, וממאכלי תועבה, כאן צריך להדגיש את טומאתם "טמאים הם לכם".
"ותמלא הארץ חמס"
מבאר רש"י: חמס – גזל.
כל ימיו נזהר היה הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד , רבה של ירושלים, זהירות רבה בממון שאינו שלו, כדי שלא להיכשל ולו במשהו מאיסור גזל.
רבי יוסף חיים היה ממונה על קופה מיוחדת – אשר ממנה היו מסייעים לבני ירושלים להשיא את ילדיהם.
כל אדם אשר היה זקוק לסכום כסף בכדי להשיא את ילדיו, קיבל מן הקופה סך של ארבעה זהובים – סכום גדול מאד באותם ימים.
פעם אחת עמד רבי יוסף חיים עצמו להשיא את בתו, אולם לא רצה לקחת בעצמו מקופת העזרה. המתין רבי יוסף חיים, אולי שאר הגבאים הממונים יזכרו לתת לו את ארבעת הזהובים, אולם הדבר נישכח מלבם.
משראה רבי יוסף חיים, שאינו מקבל עזרה, הלך וביקש הלוואה מאחד מעשירי ירושלים. העשיר שמח, על שהזדמן לו לעזור לרב הנערץ, והלווה מיד את הסכום המבוקש.
לאחר זמן נערכה החתונה ברב עם.
למחרת החתונה נזכר אחד הגבאים בבהלה, כי שכחו לתת לרב את ארבעת הזהובים. רץ מיד הגבאי לבית הרב, ביקש את מחילתו והגיש לו את הכסף.
איני יכול לקחת סכום זה – אמר רבי יוסף חיים - מטרת הקופה היא כדי לעזור לחתן ילדים, ולא כדי להחזיר הלוואות...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!
חודש טוב!
חורף בריא!
