פרשת "מטות-מסעי":
בס"ד
"את הערים אשר תתנו ללויים, את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח, ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר; כל הערים אשר תתנו ללויים, ארבעים ושמונה עיר "
בני ישראל מצטווים כאן להפריש ארבעים ושמונה ערים, מתוך הערים שניתנו להם בנחלה, ולתת אותן ללויים. שש מתוך אותן ערים שניתנו ללויים, שימשו כערי מקלט עיקריות (ולכן נאמר "את שש ערי המקלט"), אך גם ארבעים ושתיים הנותרות שימשו כערי מקלט (ולכן נאמר "ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר"), אך יש הבדל בינן לבין השש העיקריות, כפי שמבואר בגמרא במסכת מכות: שם מבארת הגמרא, ששש הערים העיקריות מגינות על הרוצח "בין לדעת בין שלא לדעת", כלומר בין אם נכנס לשם בכוונה על מנת להימלט ובין אם נקלע לשם במקרה בלי כוונה, ואילו ארבעים ושתיים הערים הנותרות, קולטות רק "לדעת", כלומר רק רוצח שנכנס לשם בכוונה להימלט .
הבדל נוסף שיש בין שש הערים העיקריות לשאר מ"ב הערים, מבואר במסכת מכות: בארבעים ושתיים הערים, הרוצחים צריכים לשלם ללויים שכר דירה, ואילו בשש הערים העיקריות, אין צריכים. הבדל אחר מבואר באור החיים, שאם רבו הרוצחים עד כדי כך שאין מקום בערים גם לרוצחים וגם ללויים, אזי בארבעים ושתים הערים הדין הוא שהרוצחים נדחים מפני הלויים, ואילו בשש הערים, הלויים הם שנדחים.
מכל מקום יש לבאר, מדוע דווקא ערי הלויים משמשות כערי מקלט? מבאר החינוך :"ומפני גודל מעלתם וכושר פעלם וחין ערכם (-של הלויים) נבחרה ארצם לקלוט כל הורג נפש בשגגה יותר מארצות שאר השבטים, אולי תכפר עליו אדמתם המקודשת בקדושתם". וממשיך החינוך, "ועוד טעם אחר בדבר, כי בהיותם אנשי לבב ידועים במעלות המידות וחכמות נכבדות, ידוע לכל שלא ישטמו הרוצח שינצל אליהם ולא יגעו בו, ואף כי יהרוג אחד מאוהביהם או מגואליהם, אחר אשר בפתע בלא איבה יהרגנו, ועל השבט הזה הנבחר נאמר (דברים ל"ג, ט'), 'האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו', כלומר שלא יעשו דבר בעולם זולתי מדרך היושר ועל כיוון האמת...".
"לשבת בארץ עד מות הכהן"
הדין הוא, שאין ההורג בשוגג רשאי לצאת מעיר המקלט, עד שימות הכהן הגדול. ואפילו כל ישראל צריכים לו, אינו רשאי לצאת, וכדברי המשנה במסכת מכות :"ואינו יוצא לא לעדות מצווה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות, ואפילו כל ישראל צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה, אינו יוצא משם לעולם, שנאמר אשר נס שמה, שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו".
ונשאלת השאלה, הרי פיקוח נפש דוחה את כל התורה, ואם כן, אם ישראל צריכים לאדם זה כשר צבא, איך ייתכן שלא ידחה פיקוח הנפש של הלוחמים את מצוות הגלות של אדם זה לעיר מקלט? מיישב האור שמח, שכיוון שאם ייצא אותו אדם מחוץ לעיר המקלט יהיה מותר לגואל הדם להורגו, נמצא שהוא מסכן את עצמו ביציאה זו, ואין לאדם להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את חברו אפילו מסכנה ודאית.
אמנם מעיר האור שמח שכלל זה (שאין לאדם להכניס עצמו וכו`), אינו מוסכם, ושההגהות מיימוניות מביא ראיה מהירושלמי שאדם כן צריך להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל חברו.
"איש כי ידר נדר לה'
כבר בילדותו ניכרו בגאון רבי יעקב משולם אורנשטיין, בעל "ישועות יעקב", כישרונות ניכרים, וכאשר הגיע לגיל שתים עשרה, נתנו בו עיניהם כמה מעשירי העיר לקחתו כחתן.
פעם אחת שלח אחד מעשירי העיר את אחד הלמדנים הגדולים, כדי שיעמוד על טיבו של הילד, האם באמת עילוי נפלא הוא.
כאשר נפגשו הושיט הילד את ידו באמירת שלום עליכם כנהוג.
האם תוכל לומר לי – שאל הבוחן – פלפול על אמירת "שלום עליכם"?
ודאי – ענה הילד – אשאל אותך שאלה: מדוע, כאשר שני אנשים נפגשים, אומר הראשון: "שkuo עליכם", ואילו השני משיב: "עליכם שלום"?
אלא – תירץ הילד – בגמרא מסכת נדרים אמרו חז"ל: כי אדם הנודר נדר, אל יאמר: "לה' נדר", אלא יאמר "נדר לה'", מפני שחוששים שמא ימות באמצע דיבורו ונמצא מוציא שם שמים לבטלה.
"שלום" – המשיך הילד – הוא אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא. אם כן, לכאורה, מאותו טעם היה צריך לומר תמיד: "עליכם שלום", כדי שאם חלילה ימות באמצע דיבורו, לא יוציא שם שמים לשווא. אולם כבר נאמר: "המקדים שלום לחברו מאריכין לו ימיו ושנותיו"! מפני כך הראשון יכול לומר: "שלום עליכם", כי אין חשש שימות באמצע דיבורו, שהרי הקדים שלום לחברו והאריכו ימיו, אולם השני עונה: "עליכם שלום"...
"ושפטו העדה...והצילו העדה"
אדמו"ר אחד היה מקרב אל ביתו את המון העם הפשוט ונוהג בהם מנהג של ידידות רבה.
רבי – טען כלפיו אחד מחסידיו – מדוע אתה מקרב אותם כל כך, והרי הם מלאים חסרונות כרימון?!
אדרבה – השיב הרבי – אני רואה שהם מלאים מעלות כרימון!
אני איני רואה דבר! החציף החסיד תשובה לרבו.
לימים בא אותו חסיד לפני הרבי והראה לו צרור של אבנים טובות, שהציעו לו כעסק. אבן זו – אמר החסיד, בהצביעו על אחת מהן – היא ממש נפלאה!
אני איני רואה בה דבר! אמר הרבי.
נו, טוב – הפטיר החסיד – באבנים צריך להיות "מבין"...
ואני אומר – השיב הרבי מיד – שביהודים בני אברהם, יצחק ויעקב צריך להיות "מבין"!...
חזק חזק ונתחזק!!!
שבת שלום ומבורך!!!
חודש טוב!!!
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
מלכה בת ציפורה
יוחאי בן שלומית
אסתר צירל בת לילי רייזל
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִ
בס"ד
"את הערים אשר תתנו ללויים, את שש ערי המקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח, ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר; כל הערים אשר תתנו ללויים, ארבעים ושמונה עיר "
בני ישראל מצטווים כאן להפריש ארבעים ושמונה ערים, מתוך הערים שניתנו להם בנחלה, ולתת אותן ללויים. שש מתוך אותן ערים שניתנו ללויים, שימשו כערי מקלט עיקריות (ולכן נאמר "את שש ערי המקלט"), אך גם ארבעים ושתיים הנותרות שימשו כערי מקלט (ולכן נאמר "ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר"), אך יש הבדל בינן לבין השש העיקריות, כפי שמבואר בגמרא במסכת מכות: שם מבארת הגמרא, ששש הערים העיקריות מגינות על הרוצח "בין לדעת בין שלא לדעת", כלומר בין אם נכנס לשם בכוונה על מנת להימלט ובין אם נקלע לשם במקרה בלי כוונה, ואילו ארבעים ושתיים הערים הנותרות, קולטות רק "לדעת", כלומר רק רוצח שנכנס לשם בכוונה להימלט .
הבדל נוסף שיש בין שש הערים העיקריות לשאר מ"ב הערים, מבואר במסכת מכות: בארבעים ושתיים הערים, הרוצחים צריכים לשלם ללויים שכר דירה, ואילו בשש הערים העיקריות, אין צריכים. הבדל אחר מבואר באור החיים, שאם רבו הרוצחים עד כדי כך שאין מקום בערים גם לרוצחים וגם ללויים, אזי בארבעים ושתים הערים הדין הוא שהרוצחים נדחים מפני הלויים, ואילו בשש הערים, הלויים הם שנדחים.
מכל מקום יש לבאר, מדוע דווקא ערי הלויים משמשות כערי מקלט? מבאר החינוך :"ומפני גודל מעלתם וכושר פעלם וחין ערכם (-של הלויים) נבחרה ארצם לקלוט כל הורג נפש בשגגה יותר מארצות שאר השבטים, אולי תכפר עליו אדמתם המקודשת בקדושתם". וממשיך החינוך, "ועוד טעם אחר בדבר, כי בהיותם אנשי לבב ידועים במעלות המידות וחכמות נכבדות, ידוע לכל שלא ישטמו הרוצח שינצל אליהם ולא יגעו בו, ואף כי יהרוג אחד מאוהביהם או מגואליהם, אחר אשר בפתע בלא איבה יהרגנו, ועל השבט הזה הנבחר נאמר (דברים ל"ג, ט'), 'האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו', כלומר שלא יעשו דבר בעולם זולתי מדרך היושר ועל כיוון האמת...".
"לשבת בארץ עד מות הכהן"
הדין הוא, שאין ההורג בשוגג רשאי לצאת מעיר המקלט, עד שימות הכהן הגדול. ואפילו כל ישראל צריכים לו, אינו רשאי לצאת, וכדברי המשנה במסכת מכות :"ואינו יוצא לא לעדות מצווה ולא לעדות ממון ולא לעדות נפשות, ואפילו כל ישראל צריכים לו, ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה, אינו יוצא משם לעולם, שנאמר אשר נס שמה, שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו".
ונשאלת השאלה, הרי פיקוח נפש דוחה את כל התורה, ואם כן, אם ישראל צריכים לאדם זה כשר צבא, איך ייתכן שלא ידחה פיקוח הנפש של הלוחמים את מצוות הגלות של אדם זה לעיר מקלט? מיישב האור שמח, שכיוון שאם ייצא אותו אדם מחוץ לעיר המקלט יהיה מותר לגואל הדם להורגו, נמצא שהוא מסכן את עצמו ביציאה זו, ואין לאדם להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל את חברו אפילו מסכנה ודאית.
אמנם מעיר האור שמח שכלל זה (שאין לאדם להכניס עצמו וכו`), אינו מוסכם, ושההגהות מיימוניות מביא ראיה מהירושלמי שאדם כן צריך להכניס עצמו לספק סכנה כדי להציל חברו.
"איש כי ידר נדר לה'
כבר בילדותו ניכרו בגאון רבי יעקב משולם אורנשטיין, בעל "ישועות יעקב", כישרונות ניכרים, וכאשר הגיע לגיל שתים עשרה, נתנו בו עיניהם כמה מעשירי העיר לקחתו כחתן.
פעם אחת שלח אחד מעשירי העיר את אחד הלמדנים הגדולים, כדי שיעמוד על טיבו של הילד, האם באמת עילוי נפלא הוא.
כאשר נפגשו הושיט הילד את ידו באמירת שלום עליכם כנהוג.
האם תוכל לומר לי – שאל הבוחן – פלפול על אמירת "שלום עליכם"?
ודאי – ענה הילד – אשאל אותך שאלה: מדוע, כאשר שני אנשים נפגשים, אומר הראשון: "שkuo עליכם", ואילו השני משיב: "עליכם שלום"?
אלא – תירץ הילד – בגמרא מסכת נדרים אמרו חז"ל: כי אדם הנודר נדר, אל יאמר: "לה' נדר", אלא יאמר "נדר לה'", מפני שחוששים שמא ימות באמצע דיבורו ונמצא מוציא שם שמים לבטלה.
"שלום" – המשיך הילד – הוא אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא. אם כן, לכאורה, מאותו טעם היה צריך לומר תמיד: "עליכם שלום", כדי שאם חלילה ימות באמצע דיבורו, לא יוציא שם שמים לשווא. אולם כבר נאמר: "המקדים שלום לחברו מאריכין לו ימיו ושנותיו"! מפני כך הראשון יכול לומר: "שלום עליכם", כי אין חשש שימות באמצע דיבורו, שהרי הקדים שלום לחברו והאריכו ימיו, אולם השני עונה: "עליכם שלום"...
"ושפטו העדה...והצילו העדה"
אדמו"ר אחד היה מקרב אל ביתו את המון העם הפשוט ונוהג בהם מנהג של ידידות רבה.
רבי – טען כלפיו אחד מחסידיו – מדוע אתה מקרב אותם כל כך, והרי הם מלאים חסרונות כרימון?!
אדרבה – השיב הרבי – אני רואה שהם מלאים מעלות כרימון!
אני איני רואה דבר! החציף החסיד תשובה לרבו.
לימים בא אותו חסיד לפני הרבי והראה לו צרור של אבנים טובות, שהציעו לו כעסק. אבן זו – אמר החסיד, בהצביעו על אחת מהן – היא ממש נפלאה!
אני איני רואה בה דבר! אמר הרבי.
נו, טוב – הפטיר החסיד – באבנים צריך להיות "מבין"...
ואני אומר – השיב הרבי מיד – שביהודים בני אברהם, יצחק ויעקב צריך להיות "מבין"!...
חזק חזק ונתחזק!!!
שבת שלום ומבורך!!!
חודש טוב!!!
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
אייל ראובן בן אורנה נריה
חנה בת סלה SALA
גילה בת יקוטי
מלכה בת ציפורה
יוחאי בן שלומית
אסתר צירל בת לילי רייזל
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִ
