פרשת לך לך

פרשת לך לך

פרשת לך לך השם ברא את העולם ואת האדם והתאכזב ממנו. עם כל התבונה והשכל שנטע בתוכו הוא ניצל את יכולתו להשחית את הארץ וללכת בדרך הרעה. השם ניסה לבנות חברה חדשה באמצעות נח, אבל גם נח לא היה מנהיג רוחני ולא הצליח אחרי המבול לייסד אנושות אנושית. עברו דורות וכולם ילדו בנים ובנות ושום דבר לא השתנה. עד שנולד אברהם אבינו. " ויהי תרח שבעים שנה ויולד את-אברם את-נחור ואת-הרן..." אברהם חיפש את האלהים ומצא אותו. מאברם האלמוני מחרן הפך להיות אברהם אבי האומות. אברהם העברי שכן תמיד לחם למען הצדק והיושר, אפילו אם היה צריך להתייצב מול העולם כולו. לכן אמרו עליו : אברהם העברי, כל העולם מעבר אחד והוא מעבר השני. " ויאמר השם אל-אברם לך לך מארצך וממולדתך ובית אביך אל הארץ אשר אראך.." " ואעשך לגוי גדול.." אברהם יחד עם אשתו שרי ובן אחיו לוט באו לארץ כנען. באותו זמן היה רעב בארץ והוא נאלץ לרדת מצרימה. כאן בא הסיפור של שרי שהייתה אישה יפה והוא פחד שיהרגו אותו כדי לקחת את אשתו לכן ביקש ממנה להציג את עצמה כאחותו ולא כאשתו. פרעה רצה לקחת אותה, אך הוא הוזהר מן השמים וכאשר נודע לו שהיא אשתו חזר בו וגם העניק לאברהם מכל טוב. חזרו לארץ עשירים במקנה ויחד עם לוט רעו בנגב. השותפות בין אברהם ולוט לא עלתה יפה והם החליטו להיפרד. " ויאמר אברם אל-לוט אל-נא תהי מריבה ביני ובינך כי אנשים אחים אנחנו: הלא כל-הארץ לפניך. הפרד נא מעלי אם-השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה.." לוט בחר את בקעת הירדן ואברהם הלך נגבה. השם חזר על הבטחתו: " קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה.." את לוט מתקיפים שבעה מלכים ואברהם יוצא להגנתו. הוא מנצח את כולם ומחזיר את לוט למעמדו הקודם. בינתיים למרות ההבטחה " כי לזרעך אתן את הארץ" אברהם עדיין ערירי. שרי נותנת לו את שפחתה הגר כדי שהיא תלד לו יורש. היא מוכנה להקרבה הזאת אבל בעומק לבה פגועה מאוד. מתחילה להתעלל בהגר וזו בורחת. מלאך השם מחזיר אותה ומבטיח לה שתלד בן. " יומר לה מלאך השם הנך הרה וילדת בן וקראת שמו ישמעאל כי-שמע השם אל-עניך.." הברית שאנחנו חוגגים אצל כל בן זכר. " ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך מאד מאד.." זו ההבטחה על הארץ ועל העם הגדול. " בן שמונה ימים ימול לכם כל זכר לדרתיכם .." אברהם עדיין מסופק לגבי המשך הדור שלו ושל שרה. השם משנה את שמם: לא עוד אברם אלה אברהם ולא שרי אלא שרה. משנה שם משנה מזל. ברוח זו הוא מבטיח שלמרות גילם המופלג יולידו בן ויקראו לו יצחק. צוחק מי שצוחק אחרון. שבת שלום
 
שבת שלום ומעט על פרשת שבוע

אברהם - המאמין הגדול השבת אנו מסיימים תקופה של חיפושים אחר מי שיכול להיות זה שמחל את השושלת של עם ישראל, זאת כאשר אנו נפגשים עם אברהם, המאמין הגדול, שלכל אורך הפרשה מתגלה לנו כאיש החסד והאמונה. כבר בתחילת פרשתנו מצטווה אברהם "לך לך", שהינו כולו נסיון גדול. אברהם צריך לעזוב מאחוריו את כל מה שהוא רגיל בו. לעזוב את "ארצו, מולדתו ובית אביו" וללכת אל הלא נודע, "אל הארץ אשר אראך" אך שבאותו הזמן אין לו שום מושג מהי, והוא נדרש ללכת בעקבות ציוויו של הקב"ה, תוך אמונה בכך שהקב"ה רוצה בטובתו. וכידוע הוא עומד בנסיון בצורה מושלמת ומציית (כפי שיציית בכל הנסיונות שיתנסה בהם, הנוגעים אליו ואל ביתו. הפעם היחידה בה נמצא את אברהם מערער על החלטתו של הקב"ה ומנסה לשנותה, היא בדבר שאינו מתייחס אליו ישירות, כאשר רוצה הקב"ה להפוך את סדום. או אז יצא אברהם מכליו וינסה לבטל את רוע הגזירה). בהמשכה של הפרשה מסופר על המחזה אותו רואה אברהם ובו מבטיח הקב"ה לאברהם (בהיותו עדיין אברם) שעוד יהיה לו זרע ככוכבי השמים לרוב, במימד כזה שלא יוכל לספור אותם. ואז מגיע הפסוק המפורסם "והאמין בד' ויחשבה לו צדקה". שואל על כך הזהר מלשון הפסוק אינו ברור, מי חשב למי לצדקה? האם הקב"ה החשיב לאברהם לצדקה את אמונתו בו, או שאברהם החשיב לצדקה מאת הקב"ה את דבר ההבטחה. עונה הזוהר "ואני שמעתי שד' חשב צדקה לאברם אך לא התיישב בליבי. אלא צריך לומר שאברם חשב צדקה לקב"ה" זאת למד הזהר מדיוק הלשון של הפסוק האומר "ויחשבה" שהרי אם רצה הפסוק לומר,שד’ חשב לו צדקה הרי שהיה צריך לומר ויחשוב לו. (מעניין הדבר שתחילת דבריו של הזהר "שמעתי" זו דעת רש"י ואילו מסקנתו היא דעת הרמב"ן). רש"י על הפסוק פירש: "הקדוש ברוך הוא חשבה לו צדקה וזכות על האמונה שהאמין בו". זאת לפי פשט הבנת הפסוק כאשר מחלקים אותו לשניים,"והאמין בד’" מוסב על אברהם, ואילו "ויחשבה לו צדקה" – מוסב על הקב"ה. הרמב"ן מקשה על דבריו אלו של רש"י: והרי אברהם שהיה נביא ועמד בנסיונות גדולים וקשים כ"כ, וכאן לא מבקש ממנו הקב"ה לעשות שום מעשה אלא רק מבקש ממנו אמונה על העתיד לקרות בלבד. ואברהם האמין לדברי ד’, ועל כך יוצא הקב"ה מגדרו ומחשיב לו אמונה זו כצדקה?! והרי דבר זה לא מצינו אפילו בנסיונות הקשים שעברו על אברהם – הרי זה לא יתכן? ולכן מתרץ הרמב"ן שהבנת הפסוק הנכונה היא שכל כולו נאמר באברהם - אברהם האמין בד’, שיקיים את הבטחתו העתידית. והיות ואברהם חשב שלא מגיעה לו זכות זו, לכן הודה לו ית' על כך שלפי דעתו נתן לו הבטחה זו בתור צדקה. הרמב"ן מודע לקושי של פרושו, שהרי כבר בתחילת הפרשה הבטיח לו הקב"ה "ואעשך לגוי גדול", ואם כן מדוע אברהם מתפעל דווקא מהבטחה זו? והוא מתרץ שזאת מפני שההבטחה הראשונית הייתה על תנאי שלא יגרום החטא. ואילו ההבטחה השניה נאמרה ללא תנאים מוקדמים כך שאפילו חטא לא ימנע הבטחה זו מלהתקיים. הבטחה זו היא הבטחה של חסד ולא הבטחה בזכות דבר זה או אחר, כמו ההבטחה הראשונית. במכילתא מובא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות שהאמין בד’ שנאמר: "והאמין בד’ ויחשבה לו צדקה". מדברים אלו של המכילתא אנו רואים סיוע לפירושו של רש"י שהשם גמל לאברהם עבור אמונתו, בחיי העולם הזה והעולם הבא. סיוע נוסף לדבריו של רש"י אנו מוצאים במכילתא על בשלח "שמעיה אומר כדאי היא האמנה שהאמין בי אברהם אביהם שאקרע להם את הים שנאמר "והאמין בד’ ויחשבה לו צדקה". אולם, עדיין אין הדבר מובן מספיק. מהי הזכות הגדולה כ"כ שזכה בה אברהם בכך שהאמין בדבריו ד'? ובעיקר קשה הדבר כאשר אנו יודעים שאנו מדברים על אברהם שנחשב כגדול המאמינים? הרד"ק פירש על כך, שעתה אברהם האמין. שהרי היות ועד עתה ההבטחה היתה הבטחה כללית עוד היה מקום להסתפק בדבר קיומה. אולם עתה פירש לו שההבטחה תתקיים ביוצא ממעיו, והראה לו את המשל בעיניו, במראה הנבואה, ולכן כעת האמין אמונה גמורה בלי שום ספק. ואז חשב לו האל לצדקה ויושר לבב. כי הוא ואשתו מזקינים וההבטחה מתאחרת. אולם בכ"ז האמין. הספורנו ביאר: ד’ חשב צדקה לאברהם מהסיבות הבאות: היות ובטח בד’ ללא ספק, אפילו שהדבר בלתי אפשרי במושגים טבעיים. הדגשה זו נאמרה בכדי שנדע שכשאברהם שואל "במה אדע כי אירשנה" בקשר להבטחת הארץ, אין הוא מבקש בטחונות נוספים אלא שואל מה יארע במידה ויחטאו בניו? אם כן, נמצאנו למדים מאברהם אבינו שיסודות האמונה הם: להאמין באופן עקבי ורצוף, ולא לפקפק בשום זמן מן הזמנים. היסוד השני הוא: שאע"פ שהדבר אינו מתגשם כעת, ונראה רחוק מן המציאות, אפילו אם הוא נראה בלתי אפשרי צריך להמשיך ולהאמין שהרי האמונה חזקה מן המציאות. היות והמציאות מתעתעת באדם ואילו והאמונה בדברי ד’ היא שורש האמת . לו יהי שנשכיל להבין זאת ונזכה להדבק באמונה תמימה בקיום הבטחותיו של הקב"ה. שבת שלום
 

yaely2

New member
מנהל
תודה שוש על המנגינה העריבה ../images/Emo168.gif

 

חיניה

New member
הפלאות של עליזה

וואו איזה סיפור ארוך אבל מענין. אני מזמינה אותך להמשיך ולפרש גם להבא. שבת שלום לכולם
 

yaely2

New member
מנהל
תודה לך הפלאות של עליזה על ההסבר

שבת שלום, זה באמת פלאות, הסבר כל כך יפה. עד עכשיו חשבתי כמו כולם "ויחשבה זאת לצדקה" מדובר על אברהם שהאמין. ההסבר שלך ממש מעניין ותודה רבה לך.
 
תודה אבל זה לא

הסבר לא שלי זה של מישהו מפורום אחר וכאשר ראיתי שכול כך יפה ביקשתי לעביר לכם והוא הסכים תודה נתונה למיקי מפורום דתיים
 

yaely2

New member
מנהל
ליצחק, אתה פשוט גדול. ../images/Emo51.gif

שבת שלום, הנה הצד הרציני והלימודי של יצחק. למרות שכשאני רואה את שמך אני צוחקת בגלל חוש ההומור שלך, פה קראתי כל מילה חכמה שלך זה פשוט מדהים. גם הפרשה כפי שהיא וגם כפי שהפרשה מתאימה לימינו. זה ממש יפהפה. מאחלת לך עוד הרבה שנים של כתיבה אצלנו. והמון
 

yaely2

New member
מנהל
אם מחוט ועד שרוך נעל ../images/Emo31.gif

שלום כולם
לאחר שאברהם עזר למלך סדום כי לוט ישב בסדום, רוצה מלך סדום לתגמל את אברהם, רוצה לתת לו משהו. ואברהם משיב לו: "אם מחוט ועד שרוך נעל אם אקח.." רציתי להבהיר מאין בא הביטוי "מחוט ועד שרוך נעל". העניין פשוט. שרוך נעל אתם יודעים והחוט, זה החוט בכַּפִייה. מהחוט בכפייה שעל הראש ועד השרוך שבנעל פרושו, הכל הכל.
 
למעלה