פרשת כי תשא

[יצחק וולסטר]

פרשת כי תשא

פרשת כי תשא " כי תשא את-ראש בני-ישראל לפקודיהם.." כשהיינו בטירונות לפני ואחרי כל יציאה נשמעה הפקודה : " להתפקד!" גם משה היה צריך אחרי קטע של משא לפקוד את העם. כמו בשיר: " ובדרך זה את זה ספרנו, מי חסר? מי חסר?" המפקד נערך מבן עשרים שנה למעלה, הילדים זה חופשי. זו גם הזדמנות להטיל עוד איזה מס קטן, מן אגרת התפקדות כמו שעושים המפלגות. רק מחצית השקל. כופר נפש קראו לזה. " כפרה עליך, הנה מחצית השקל". שיטת הספירה למרשם התושבים שנבחרה, היא שסופרים את הכסף לא את האנשים. אחרי שהקימו את אוהל מועד עם כל הפאר שבו, נזכרו לשים בכניסה כיור נחושת כדי שהנכנסים ירחצו את רגליהם וידיהם ולא ילכלכו בפנים. ג'קוזי אין, אבל צריך להתרחץ. ואם כבר מתרחצים, אז כדאי לשים גם בושם שיהיה ריח טוב, במיוחד ליד המזבח. כל הדברים חשובים, אבל את הכבוד האמיתי נותנת האמנות. על כן מזמינים את בצלאל לפאר את המקדש ביצירות אמנות. משה מזכיר שוב את שמירת השבת. " וישמרו בני-ישראל את השבת לעשות את- השבת לדרתם ברית עולם.." " כל-העשה מלאכה ביום השבת מות יומת" עכשיו משה יכול לעלות אל ההר לקבל את לוחות הברית כתובות באצבע ה'. הוא עולה ובושש לחזור. עם –קשה עורף, חסרי סבלנות פונים אל אהרון, מפרקים את נזמי הזהב אשר באוזני הנשים, לעשות מהם עגל זהב. זה הבומרנג של פולחן יתר, עכשיו הם רוצים פולחן בכל מחיר וללא אבחנה. משה חוזר עם לוחות הברית. " וישמע יהושע את-קול העם ברעה, ויאמר אל-משה קול מלחמה במחנה". " ויחר-אף משה" הוא שובר את לוחות הברית, שורף את העגל וטוחן אותו עד דק. אהרון מנסה להצטדק ומתנצל: לא ידענו מה קרה לך... משה מכריז: " מי לה' אלי ויאספו אליו בני לוי". מלחמת האזרחים בלתי נמנעת. כבר דובר בפרשת תרומה על הבעייתיות שביחסים בין שני אחים כאשר הצעיר הוא מספר אחד והמבוגר הוא מספר שתיים. משה השתדל כל הזמן לתת לאחיו אהרון את הכבוד המגיע לו, כדי שלא ירגיש את עצמו מקופח. הפעם השאיר אותו כממלא מקום ואהרון לא עמד במשימה. לו זה היה אדם אחר הוא היה צריך להרוג אותו כבוגד, אבל משה סלח לו והשאיר אותו על קנו. משה מרחיק את אוהל מועד מחוץ למחנה. המרחק הפיזי של השלטון מן העם משרה לו יותר קדושה, יותר מרות. הוא פוסל לוחות חדשות ומתכונן לשלב הבא. " וראו בני ישראל את פני משה כי קרן עור.." כגודל החטא כך גודל הסליחה. שבת שלום

 

[הפלאות של עליזה1]

יצחק יפה ומקסים ,הנה תוספת לשבת

כפיית הרצון ושחרורו פרשתנו מהווה נק' משבר בתהליך יציאתם של ישראל ממצרים. בהיותם בתחתית ההר מחכים לירידתו של משה עם התורה בכדי שיוכלו להמשיך במסעם אל עבר הארץ אותה בחר ד' לשכנו בה, מאבד הערב רב, אותו בליל אומות שהוציא משה ממצרים, בחשבו כי יוכל כבר אז להביא לכך שיקבלו כולם את עול מלכותו של הקב"ה עליהם, את סבלנותו, ובחשבם כי מת משה, אותו שהוציאם ממצרים, מבקשים תחליף תחתיו. ודאי שגם חלק מהעברים לא היו נקיים מחטא, ולכן היות ולא רק שלא מנעו את החטא, אלא אף שיתפו פעולה (ולו ורק בשתיקתם), הרי גם עליהם יוצא הקצף. תהליך יציאתם של ישראל מגלות מצרים, ומהגלויות בכללם, אינו רק תהליך פרטי של עם היוצא לחירות, אלא יש בו תהליך של גאולה לעולם כולו. יש צורך לגאול את כללות העולם ממשבריו, ולהעלותו חזרה לעולם התיקון. משה רבינו חשב, שכבר הגיע העת לכך, ולכן לא היה מוכן לוותר על האפשרות לגאול יחד עם ישראל, את אותם המוכנים לכך מבין האומות שהיו במצרים. אך לא כך היה. אותם שיצאו עם ישראל ממצרים, האמינו במשה יותר ממה שהאמינו בד'. עבורם לא היה משה רק שליחו של הקב"ה, אלא הוא הוא גואלם, הוא הוא מושיעם. גם ישראל עצמם לא היו נקיים מחטא עבודה זרה, ולכן משה, ביורדו מההר, ובראותו את המתרחש במחנה, מבין שישנה סכנה עצומה בנתינת לוחות הברית לעם שעלול לחטא עבודה זרה. ולכן הוא משבר את הלוחות לעיניהם בתחתית ההר. כיון שיש צורך בתהליך חינוכי עמוק בקרב העם, גם הלוחות עלולות ליהפך לעבודה זרה, כאשר שוכחים מה האמצעי ומה המטרה. כאשר מקדשים את השליח במקום את המשלח. זו גם הסיבה לכך שמשנה התורה את סדר סיפור המאורעות, ומביאה את הציווי למשה על המשכן לפני סיפור חטא העגל, ורק אחרי החטא מביאה את ציווי המשכן לעם. כיון שגם בכך עלול להיווצר מצב בו שוכחים את מהותו של הבניין ואת תפקידו, והופכים אותו להיות לא האמצעי שגם בעזרתו עובדים את הקב"ה, שמלווה את ההשתפרות המוסרית והדתית של האדם, אלא הופכים אותו להיות המכפר עצמו, הבא במקום וכתחליף לעבודה העצמית המתישה שעל האדם לעבור. כאשר יהפכו הדברים להיות כאלה, יאמר הנביא "למה לי רוב זבחכם אמר ד'", כאשר האדם חושב שהקרבן לבדו מכפר עליו, גם אם הוא לא שינה את מהותו ואת תפקודו, אזי אין צורך ומשמעות לאותם הזבחים והעולות. זו גם הסיבה שיש צורך לכך שיקבלו ישראל את התורה שוב מרצון בימי הפורים, שלא תחת הרושם העצום של מעמד הר סיני. כי כאשר העם נמצא לאחר הניסים ובמעמד בו הוא שומע קולות וברקים ולפידים וכד', הרי שאין לו ברירה אמיתית ונשללת ממנו הבחירה החפשית. הוא מושפע מההופעה, ולא מתייחס לתוכן, במצב שכזה הוא יכול לומר "נעשה ונשמע", כיון שהוא שבוי תחת השפעת העוצמה האלקית. וזה עומק המדרש ש"כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית ואמר אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם". לעומ"ז בימי הפורים, לאחר תלאות וסכנות רבות, לאחר מהלכים מדיניים וארציים שיד ד' נסתרת בהם ולא גלויה כמו במעמד הר סיני, הרי שיכולים היהודים לקבל ברצון מה שקיבלו עליהם בכפיה לפני כן במעמד הר סיני. הפנמה זו העוברת דרך מהלכים ארציים, יש לה סיכוי רב יותר להצליח ולהשאיר חותם, הרבה יותר מאשר הצגה גדולה ככל שתהיה, פירוטכניקות וכד' שאולי יכולות להשפיע לזמנן, אך במהירות בה השפיעו כך עלולות לחלוף. כפי שאנו רואים בהפטרה שהיינו קוראים השבת, אלמלא היתה שבת זו שבת בה קוראים את פרשת פרה, שלאחר מפגן הכח העצום של אליהו בהר הכרמל, ולאחר מפגן התמיכה הלא פחות גדול של כל העם באליהו והצהרת האמונה הגדולה של "ד' הוא האלקים", לא עבר יום (ואולי אף פחות מזה) ושוב חזרו כולם לעבוד לבעל. רק בתהליך של חינוך ובניה איטית מהמסד לטפחות, באמצעים דידקטיים ותוך לימוד רצוני, ולא תוך כפיית הרצון או הגוף, יכולים אנו להיות מובטחים כי הדברים יופנמו וישאירו חותם בל ימחה, אשר לא יושפע וישתנה ע"י מעשים והשפעות חיצוניות. ואל לנו לחשוב שהדברים אמורים לעמי הארץ או לפשוטי עם ולא לנו. כי אותו הדור הלא דור דעה הוא וגדולי בגדולים שבדורותינו כקטני הקטנים נחשבים לגביהם ובכל זאת חטאו בעגל, וכדבריו הידועים של מנשה לרב אשי שאילו היה בדורו היה תופס בשולי גלימתו לרוץ יותר מהר אחרי הע"ז. אמנם היצר הרע של ע"ז נהרג בימי עזרא אבל הדברים אמיתיים ונכונים לגבי כל מערכת הקודש עד אשר תמלא הארץ דעת את ד' כמים לים מכסים. שבת שלום

 

[erika6]

יצחק../images/Emo51.gifלך אתה כותב כל

כך סיפורי ועכשיוי כאילו קרה בימים אלו, וגם מרענן את הזכרון, דברים שנשכחו.

גם לך עליזה

 

[חיניה]

מצטרפת בחום לתודות של אריקה.גם

ליצחק וגם לעליזה.שבת שלום.

 

[עמליה3]

תודה ליצחק ולעליזה.

אמרתי כבר שזה פורום תרבותי וחינוכי. ואכן כל הזמן לומדים ולומדים מחדש. שבת שלום.

 

[אנפה2]

שולחת לכם משהו בסגנון

דירה להשכיר, זוכרים.....כשתקומו בשבת בבוקר ותציצו,יהיה לכם מה לקרוא. לא להחמיץ אף מילה בְּעֵמֶק יְפֵה בֵּין כְּרָמִים וְשָׂדוֹת עוֹמֵד מִגְדָּל בֶּן חָמֵשׁ קוֹמוֹת. בַּקּוֹמָה הָרִאשׁוֹנָה לודמילה הַשְׁמֵנָּה עָלְתָה מֵאוּקְרָאִינָה לִפְנֵי שָׁנָה. פִּיהָ מַלֵּא שִׁנֵּי זָהָב וְסָבָהּ, כָּךְ הִיא אוֹמֶרֶת, הָיָה בְּרוּסְיָה רַב. בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה מִשְׁפָּחָה תֵּימָנִיָּה. הוֹרִים וַעֲשָׂרָה יְלָדִים מְטֻפָּחִים לָאַבָּא יֵשׁבַּשּׁוּק דּוּכַן פִּצּוּחִים. בְּקוֹמָה מִסְפָּר שָׁלוֹשׁ אביעד,עִם הַכִּפָּה עַל הָרֹאשׁ לוֹ כִּפָּה וְלָה מִטְפַּחַת אֶת חמשת יַלְדֵיהֶם מְגַדְּלִים הֵם בְּנַחַת. בקומה הרביעית גר זוג צעיר היא גננת, הוא מלצר עלו מאתיופיה, שכחתי לומר. בקומה מספר חמש גרה משפחת חרמש אך לפני שבוע ארזו מזוודות ועזבו. איש אינו יודע לאן ומדוע. סגרו השכנים הדלת ותלו בחוץ שלט: ''דירה להשכיר'' בא תום משיינקין עגול משקפים ארבעה עגילים לו בשתי האזנים עומד בחוץ וקורא את השלט עולה במדרגות ופותח הדלת. באים מכל הדירות השכנים עומדים מסביבו מסבירים לו פנים: ''הנאה המטבח בעיניך?'' נאה. הנאים החדרים בעיניך? נאים הנאה המסדרון בעיניך? נאה. אם כן, שב אתנו, תום! לא אשב! השכנים אינם טובים בעיני! איך אשב אני, לוחם לזכויות האדם עם מתנחל שידיו מגואלות בדם? ובכלל, לא מתאים לי וממש לא נוח לגור ליד דוס שיעשה לי שטיפת מוח! שלום לכולם, שלום עכשיו הלך לו תום, ואביעד נעלב הלך תום, בא קלמן. עומד בחוץ וקורא את השלט, עולה במדרגות, פותח הדלת. באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבו מסבירים לו פנים: הנאה המטבח בעיניך? נאה הנאים החדרים בעיניך? נאים הנאה המסדרון בעיניך? נאה אם כן, שב, קלמן, אתנו! לא אשב. השכנים אינם טובים בעיני! איך יכול אני, חסיד של הרבי מגור ליד אישה פרוצה לגור? היא מכסה טפח ומגלה טפחיים ומה יהיה על קדושת העינים? נעלבה לודמילה, וקלמן הלך לו. הלך קלמן, בא דוקטור גל. עמד בחוץ, קרא את השלט, עלה במדרגות, פתח את הדלת באים מכל הדירות השכנים עומדים מסביבו מאירים לו פנים הנאים החדרים בעיניך? נאים הנאה המטבח נאה הנאה המסדרון? נאה. אם כן, שב אתנו דוקטור גל! לא אשב! השכנים אינם טובים בעיני - איך אשב אני, המחונן, הגאון עם מוכר פיצוחים שלא גמר תיכון?! הבוז לבערות, יחי המשכל! נעלב התימני, והלך דוקטור גל. הלך דר' גל, בא איליה. עולה... פותח.. באים... הנאים החדרים... לא אשב. השכנים אינם טובים בעיני. איך אגור אני, לטבי בהיר עור בכפיפה אחת עם אתיופי שחור? לא נאה לי ולא יאה לי! לך, גזען, גם לנו לא נאה ולא יאה, צעקו השכנים פה אחד, רק לודמילה שתקה בצד. הלך איליה, בא אבו-עמאר. עולה... פותח... באים מכל הדירות השכנים, עומדים בגבם אל הקיר (בגלל הסכינים) הנאה המטבח? לא מספיק מרווח הנאים החדרים? אח, הם קטנים וצרים. וואלה, דירה כל כך קטנה לא מספיק אפילו לילדי אשתי הראשונה! אם כן, לא תשב עמנו כאן? שאלו כשנימת רווחה בקולם אשב ואשב, בחפץ לב! הרי מי שיש לו שכל במוח ימהר מכאן לברוח ומי שישאר כאן בדירה מתוך בחירה או מחוסר ברירה אני לא אגרש, אני בן תרבות! אני אחכה עד שהוא ימות וזה יקרה תוך זמן קצר, תסמכו על מילה של אבו עמאר! ואז הא הא - יהיה לי את כל הבנין! לי ולחמולה - הם יותר ממניין!! אז יאללה! קדימה! לארוז מזוודות חשף אבו עמאר שיניים מפחידות. ומאז, בעמק יפה בין כרמים ושדות עומד מגדל בן חמש קומות גרה בו משפחה אחת: אבו עמאר, כל היום הם שרים אללה הוא אכבר....

 

[חיניה]

בת שלום לכולם. אנפה-את גדולה ה"דירה

להשכיר" מאד מצא חן בעיני ומרוב תודה נזכרתי גם בבית האחרון של "תרנגול" אז ככה: והיום הפרגית היא גברת אך עודנה יושבת בביטול אם היום הפרגית היא גברת איך עודנה יושבת בביטול עד היום תורה לא הגיע לביקור קור קור ואפילו לטיול אבל הגבר אהה אהה הוא מסכן התחתן עם כל הלול. איך אני בשבילך?

 

[אנפה2]

חיניה, את גדולה , תודה רבה לך.

 

[רוקסן המקורית]

בוקר טוב ושבת שלו4U|

יצחק ועליזה, תודה לכם שאתם מביאים לנו כל שבוע את פרשת השבוע, תמיד יש דברים שמזכירים לנו סיטואציות בחיים העכשוויים שלנו.מעניין. אנפה,הגירסה שהבאת על "דירה להשכיר" מעורר מחשבות. די עגומות הייתי אומרת. אדזה, כמוני כמוך.

 

[חיניה]

שבוע טוב.הם הלכו האם עייפות יתר

היא סממן של זיקנה???אני מאד אוהבת שהם באים אבל אחרי זה כאילו הזזתי הר. טוב ההזמנה הבאה היא לפסח ועד אז-אלוהים גדול.לא שהם לא באים בין לבין אבל לא כולם ביחד.טוב שיהיו בריאים ויעייפו. זו עייפות נעימה.