פרשת "כי תצא":
בס"ד
"הבכור... לתת לו פי שנים"
דין זה, שבכור מקבל פי שניים, רמוז במילה 'בכור', שכן האותיות המרכיבות את המילה 'בכר' הן בי"ת, כ"ף ורי"ש, ואותיות אלה הן אותיות הכפל: בי"ת, בגימטריא שתים- שתי אחדות; כ"ף, בגימטריא עשרים- שתי עשרות; רי"ש, בגימטריא מאתים- שתי מאות. ולמעשה הרעיון נמצא כבר בדברי בעל הטורים, הכותב: "יש באותיות של בכור עניין כפולות. הבי"ת כפולה על האות שלפניה, וכן הכ"ף על היו"ד שלפניה, וכן הרי"ש". עוד מוסיף המחבר, שגם האות ו' (בכתיב המלא של "בכור") רומזת לכפל: "והוי"ו נכתבת כפולה, שכותבין אותה שני ווי"ן". כוונתו לומר, שהאות ו', כשהיא נכתבת במלואה, היא נכתבת כשני ווי"ן (כך- "וו"), ולכן גם באות זו יש רמז לכפל.
"כי יקח איש אשה"
בגמרא מובא, שארבעים יום קודם יצירת הוולד, מכריזים בשמים בת פלוני לפלוני (מסכת סוטה). וכן הוכיחו חכמים, זיכרונם לברכה, מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים, שמה' אישה לאיש (מסכת מועד קטן).
מסופר בעניין זה על סולטן ישמעאלי מעיר איסטנבול, שאמר פעם לרב הראשי שבמדינתו: "הנה אתם היהודים אומרים, שהקדוש ברוך הוא מזווג זיווגים, ואין ביכולת בשר ודם לעשות כן, אולם סבור אני, שיש ביכולת בשר ודם לזווג זיווגים ואף אני אוכל לעשות כן".
אמר לו הרב: "אם חושב אתה, שתוכל לזווג, בבקשה תעשה זאת, אבל מבטיחך אני, שלא תצליח בזה". אמר לו הסולטן: "מוכן אני לנסות, ובטוח אני, שאצליח בכך".
לאחר מספר ימים פגש הסולטן בבחורה רווקה ונאה ונתן לה מכתב בידה ואמר לה, שתמסור את המכתב לאחד משריו, אשר הוא רווק, והוא ייתן לה בתמורה מאה זוזים. והסולטן כתב במכתב לשר, שהוא מצווה עליו לשאת לאישה את האישה, אשר תמסור לו את המכתב, וכן שישלם לה מאה זוזים.
והנה כשהלכה הבחורה לביתו של השר, פגשה בדרכה אישה זקנה ועניה, אשר ביקשה מהאישה נדבה כדי לקנות מיני מאכל להשביע את נפשה. נכמרו רחמיה על הזקנה ונתנה לה את המכתב ואמרה לה, שתיגש לבית השר פלוני והוא ייתן לה תמורת המכתב סך של מאה זוזים.
שמחה הזקנה על הצעה זו. ניגשה אל השר ונתנה לו את המכתב. פתח השר את המכתב, ובו היה כתוב, שהסולטן מצווה עליו לשאת את מוסרת המכתב לאישה. עשה השר כמצוות הסולטן ונשא אותה לאישה.
לאחר זמן מועט עשה הסולטן מסיבה והזמין את כל שריו, ועל השולחן היו מיני מתיקה שונים. והנה השר מיודענו לקח מהשולחן רחת חלקום ושמר בכיס בגדו. התפלא הסולטן על זאת ושאל אותו: "מדוע מניח אתה בכיסך מאכל זה?" ענה לו השר: "יש לי אישה זקנה ואין לה שיניים, לכן אני לוקח לה רחת חלקום, שהוא רך בשבילה"...
התפלא הסולטן: "והרי אשתך בחורה צעירה?!" אמר לו השר: "אדוני הסולטן, עשיתי ככל אשר ציוויתני, ונשאתי לאישה את אותה זקנה, אשר בידה שלחת לי את המכתב"...
בירר הסולטן את העניין והבין את אשר עשתה אותה בחורה, ואז תיכף ומיד ניגש לרב הראשי ואמר לו: "משה אמת ותורתו אמת, רק הקב"ה יכול לזווג זיווגים"...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
בס"ד
"הבכור... לתת לו פי שנים"
דין זה, שבכור מקבל פי שניים, רמוז במילה 'בכור', שכן האותיות המרכיבות את המילה 'בכר' הן בי"ת, כ"ף ורי"ש, ואותיות אלה הן אותיות הכפל: בי"ת, בגימטריא שתים- שתי אחדות; כ"ף, בגימטריא עשרים- שתי עשרות; רי"ש, בגימטריא מאתים- שתי מאות. ולמעשה הרעיון נמצא כבר בדברי בעל הטורים, הכותב: "יש באותיות של בכור עניין כפולות. הבי"ת כפולה על האות שלפניה, וכן הכ"ף על היו"ד שלפניה, וכן הרי"ש". עוד מוסיף המחבר, שגם האות ו' (בכתיב המלא של "בכור") רומזת לכפל: "והוי"ו נכתבת כפולה, שכותבין אותה שני ווי"ן". כוונתו לומר, שהאות ו', כשהיא נכתבת במלואה, היא נכתבת כשני ווי"ן (כך- "וו"), ולכן גם באות זו יש רמז לכפל.
"כי יקח איש אשה"
בגמרא מובא, שארבעים יום קודם יצירת הוולד, מכריזים בשמים בת פלוני לפלוני (מסכת סוטה). וכן הוכיחו חכמים, זיכרונם לברכה, מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים, שמה' אישה לאיש (מסכת מועד קטן).
מסופר בעניין זה על סולטן ישמעאלי מעיר איסטנבול, שאמר פעם לרב הראשי שבמדינתו: "הנה אתם היהודים אומרים, שהקדוש ברוך הוא מזווג זיווגים, ואין ביכולת בשר ודם לעשות כן, אולם סבור אני, שיש ביכולת בשר ודם לזווג זיווגים ואף אני אוכל לעשות כן".
אמר לו הרב: "אם חושב אתה, שתוכל לזווג, בבקשה תעשה זאת, אבל מבטיחך אני, שלא תצליח בזה". אמר לו הסולטן: "מוכן אני לנסות, ובטוח אני, שאצליח בכך".
לאחר מספר ימים פגש הסולטן בבחורה רווקה ונאה ונתן לה מכתב בידה ואמר לה, שתמסור את המכתב לאחד משריו, אשר הוא רווק, והוא ייתן לה בתמורה מאה זוזים. והסולטן כתב במכתב לשר, שהוא מצווה עליו לשאת לאישה את האישה, אשר תמסור לו את המכתב, וכן שישלם לה מאה זוזים.
והנה כשהלכה הבחורה לביתו של השר, פגשה בדרכה אישה זקנה ועניה, אשר ביקשה מהאישה נדבה כדי לקנות מיני מאכל להשביע את נפשה. נכמרו רחמיה על הזקנה ונתנה לה את המכתב ואמרה לה, שתיגש לבית השר פלוני והוא ייתן לה תמורת המכתב סך של מאה זוזים.
שמחה הזקנה על הצעה זו. ניגשה אל השר ונתנה לו את המכתב. פתח השר את המכתב, ובו היה כתוב, שהסולטן מצווה עליו לשאת את מוסרת המכתב לאישה. עשה השר כמצוות הסולטן ונשא אותה לאישה.
לאחר זמן מועט עשה הסולטן מסיבה והזמין את כל שריו, ועל השולחן היו מיני מתיקה שונים. והנה השר מיודענו לקח מהשולחן רחת חלקום ושמר בכיס בגדו. התפלא הסולטן על זאת ושאל אותו: "מדוע מניח אתה בכיסך מאכל זה?" ענה לו השר: "יש לי אישה זקנה ואין לה שיניים, לכן אני לוקח לה רחת חלקום, שהוא רך בשבילה"...
התפלא הסולטן: "והרי אשתך בחורה צעירה?!" אמר לו השר: "אדוני הסולטן, עשיתי ככל אשר ציוויתני, ונשאתי לאישה את אותה זקנה, אשר בידה שלחת לי את המכתב"...
בירר הסולטן את העניין והבין את אשר עשתה אותה בחורה, ואז תיכף ומיד ניגש לרב הראשי ואמר לו: "משה אמת ותורתו אמת, רק הקב"ה יכול לזווג זיווגים"...
לרפואת:
יוסף בן שרה
יצחק בן יונה
סתיו בת אירית
יהונתן צבי בן שרית מרגלית
בנימין בן זילפה
תמר-מאיה בת אילנה
אבינועם ראובן בן פרחה
נתן בן גילה
דוד יוסף בן רחל
אלעד בן תרז תמר
אופיר בן שרה
אורי בן רחל
אורי בן תמר
רוחמה חיה בת חוה
ציון בת אלונה (א' בצירה)
רינה אליה בת אירה איטה
טובה חיה בת שרה
זיו בן מרגלית
דבורה בת שמחה
מירב בת אסתר
נמרוד בן צפריר
ליאת בת צילה
דבורה בת ציפורה
עודד רפאל בן יונה
אליהו בן נעימה
אופק בן רביד
יאיר יונתן רפאל בן מירב מיכל
נווה בן רעות
שמעון בן סוליקה
הדס בת שרה פוריה
הדסה בת מרה (MERA)
עידו בן יעל
מיכאל בן לאה
הילה בת ליז עליזה
דורי בן אורה
דיזי -זהבה בת נזלו
מזל בת מרים
אורנית בת רות
שמעון בן רחל
לימור בת פנינה (פאולינה)
שלום בן סעדה
רחלי בת לילי אפרת
אסתר בת רחל
אפרת בת דבורה הינדה
דניאל בן הילה שרה
דוד אריה בן מרים
גיטה בת נעכא (NECHA)
אבנר בן סלמה
מאיר בן אסתר
שושנה בת שרה
נתי בן דבורה
אתי אסתר ארנונה בת שרה
אורטל בת יפית
יהודית בת ציונה סינייה
נחמה רייזל בת קריינדל
חסיבה בת חנה
גד בן אסתר
חן בת ענת חנה
צבי בן חביבה
עינב בת רבקה
נילי בת שרה הניה
וכל חולי עמו ישראל.
"אל נא רפא נא לה"!
"אָנָּא, בְּכֹחַ גְדֻּלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה:
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ, שַׂגְּבֵנוּ, טַהֲרֵנוּ, נוֹרָא:
נָא גִבּוֹר, דוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם:
בָּרְכֵם, טַהֲרֵם, רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָמְלֵם:
חֲסִין קָדוֹשׁ, בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתְךָ:
יָחִיד גֵּאָה, לְעַמְּךְ פְּנֵה, זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתְךָ:
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ, יוֹדֵעַ תַעֲלֻמוֹת: "
רפואה שלמה ובשורות טובות לכל עם ישראל!
שבת שלום ומבורך!!
